הלפיד האולימפי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספורטאי נושא את הלפיד האולימפי
הלפיד של אולימפיאדת החורף 2002 עובר דרך סינסינטי, אוהיו
הלהבה האולימפית של אולימפיאדת פינלנד 1952
לי נינג, מתעמל סיני, שהדליק את הלהבה האולימפית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת 2008
הלהבה האולימפית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת אתונה 2004
פאבו נורמי מדליק את האש האולימפית בהלסינקי ב -1952
הלהבה באולימפיאדת ונקובר
רץ נושא את הלפיד בבריסל
הלהבה האולימפית בטורינו

הלפיד האולימפי (לעתים: האש האולימפית) הוא מהסמלים המזוהים ביותר עם המשחקים האולימפיים. מסורת הדלקת הלפיד האולימפי החלה עוד ביוון העתיקה: במשחקים האולימפיים שהתקיימו שם, תפקידו של הלפיד האולימפי, שנשמר דולק בכל תקופת המשחקים, היה להזכיר את גניבת האש מהאל היווני זאוס על ידי פרומתאוס. עם תום המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה גם מסורת הדלקת הלפיד האולימפי נשכחה, וחודשה רק 1535 שנה לאחר מכן, באולימפיאדת אמסטרדם (1928). "מרוץ הלפיד" המסורתי שמתרחש לפני המשחקים האולימפיים, בו רצים מעבירים את הלפיד באזורים רבים עד שהוא מגיע לבסוף לאתר המשחקים, נוסד בידי קרל דיים, נשיא הוועדה המארגנת של אולימפיאדת ברלין שהתקיימה בגרמניה הנאצית; דיים ייסד את הריצה עם הלפיד כדי לפאר את הרייך השלישי, ואף על פי כן המסורת נמשכת עד לימינו. באופן מסורתי, הלפיד מודלק על ידי ריכוז קרני השמש בעזרת מראה, המציתים ענף עץ זית. מהענף הבוער מדליקים מנורת שמן עתיקה. המנורה מדליקה את הלפיד, ומשם מתחיל המסע. הדלקה זו נעשית בטקס רב רושם באולימפיה שביוון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האולימפיאדה העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי קדם, האש נחשבה לדבר מקודש בעיני עמים רבים, כולל היוונים. בשל חשיבות האש, במקדשים רבים שמרו כל הזמן את האש בוערת.

במהלך האולימפידה בימות קדם נהגו להקריב קורבנות לזאוס. בטקסים אלה, הכהנים הדליקו משואה והספורטאי שזכה במירוץ הדליק את האש על המזבח והקריב קורבנות.

העידן המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1928 במשחקי האולימפיאדה באמסטרדם המנהג חודש והודלקה להבה אולימפית במגדל באמסטרדם. המנהג של העברת הלפיד מיוון לאצטדיון חודש בשנת 1936 באולימפיאדה בברלין על ידי קרל דיאם מארגן המשחקים. הלפיד הובל במשך 3,187 ק"מ על ידי 3,331 רצים בתוך שנים עשר ימים ועשרה לילות מיוון לברלין. מטרת המסע הייתה להאדיר את שמו של היטלר.

מסלולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלפיד מתחיל את מסעו ביוון שם הוא מודלק בטקס חגיגי ומרשים ומשם הוא ממשיך את מסלולו על גבי כלים שונים לארץ המארחת. לדוגמה:

  • בשנת 1948 הלפיד נסע בפעם הראשונה על גבי סירה כדי לחצות את התעלה האנגלית.
  • בשנת 1952 הוא הוטס בפעם הראשונה להלסינקי.
  • באולימפיאדת אוסטרליה 1956 הוא נמסר רק על גבי סוסים אל העיר.
  • בשנת 1976 האש נשלחה לקנדה באמצעות לווין ושם היא הוצתה על ידי קרן לייזר.
  • בשנת 2000 נישא הלפיד מתחת למים על ידי צוללנים על גבי סירות קאנו , גמלים ומטוס קונקורד .

מבעירי הלפיד ונושאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי סיום העברת הלפיד והגעתו לאצטדיון מקבל ספורטאי את הלפיד ומדליק איתו את הלהבה. לרוב הספורטאי הוא ספורטאי מפורסם או שהוא שבר שיא.

במקרים אחדים, לא ספורטאים הדליקו את הלהבה לדוגמה: הרץ היפני יושינורי סאקאי שנולד בהירושימה ב-6 באוגוסט 1945, היום שבו הנשק הגרעיני הרס את העיר הוא הדליק את הלהבה כשהמשחקים נפתחו בטוקיו ב1964 הוא סימל את תחייתה של יפן לאחר המלחמה. ב-1976 במונטריאול, הדליקו את הלהבה שני נערים - האחד מהחלק הדובר צרפתית של המדינה, ואחד מהחלק הדובר אנגלית - מה שבא לסמל את האחדות של קנדה.

מחאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים הפגנות רבות נערכו נגד הובלת הלפיד ולעתים גם נגד הממשל שמארח את האולימפיאדה לדוגמה בשנת 2008 כשהלפיד התארח בסין ניסו לכבות אותו מספר פעמים פעילים טיבטים שמחאו על הנהגת השלטון הסיני כלפי עמם ‏[1].

דגמי הלפידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הלפיד האולימפי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]