הלפיד האולימפי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספורטאי נושא את הלפיד האולימפי
הלפיד של אולימפיאדת החורף 2002 עובר דרך סינסינטי, אוהיו
הלהבה האולימפית של אולימפיאדת פינלנד 1952
לי נינג, מתעמל סיני, שהדליק את הלהבה האולימפית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת 2008
הלהבה האולימפית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת אתונה 2004
פאבו נורמי מדליק את האש האולימפית בהלסינקי ב -1952
הלהבה באולימפיאדת ונקובר
רץ נושא את הלפיד בבריסל
הלהבה האולימפית בטורינו

הלפיד האולימפי (לעתים: האש האולימפית) הוא מהסמלים המזוהים ביותר עם המשחקים האולימפיים. מסורת הדלקת הלפיד האולימפי החלה עוד ביוון העתיקה: במשחקים האולימפיים שהתקיימו שם, תפקידו של הלפיד האולימפי, שנשמר דולק בכל תקופת המשחקים, היה להזכיר את גניבת האש מהאל היווני זאוס על ידי פרומתאוס. עם תום המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה גם מסורת הדלקת הלפיד האולימפי נשכחה, וחודשה רק 1535 שנה לאחר מכן, באולימפיאדת אמסטרדם (1928). "מרוץ הלפיד" המסורתי שמתרחש לפני המשחקים האולימפיים, בו רצים מעבירים את הלפיד באזורים רבים עד שהוא מגיע לבסוף לאתר המשחקים, נוסד בידי קרל דיים, נשיא הוועדה המארגנת של אולימפיאדת ברלין שהתקיימה בגרמניה הנאצית; דיים ייסד את הריצה עם הלפיד כדי לפאר את הרייך השלישי, ואף על פי כן המסורת נמשכת עד לימינו. באופן מסורתי, הלפיד מודלק על ידי ריכוז קרני השמש בעזרת מראה, המציתים ענף עץ זית. מהענף הבוער מדליקים מנורת שמן עתיקה. המנורה מדליקה את הלפיד, ומשם מתחיל המסע. הדלקה זו נעשית בטקס רב רושם באולימפיה שביוון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האולימפיאדה העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי קדם, האש נחשבה לדבר מקודש בעיני עמים רבים, כולל היוונים. בשל חשיבות האש, במקדשים רבים שמרו כל הזמן את האש בוערת.

במהלך האולימפידה בימות קדם נהגו להקריב קורבנות לזאוס. בטקסים אלה, הכהנים הדליקו משואה והספורטאי שזכה במרוץ הדליק את האש על המזבח והקריב קורבנות.

העידן המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1928 במשחקי האולימפיאדה באמסטרדם המנהג חודש והודלקה להבה אולימפית במגדל באמסטרדם. המנהג של העברת הלפיד מיוון לאצטדיון חודש בשנת 1936 באולימפיאדה בברלין על ידי קרל דיאם מארגן המשחקים. הלפיד הובל במשך 3,187 ק"מ על ידי 3,331 רצים בתוך שנים עשר ימים ועשרה לילות מיוון לברלין. מטרת המסע הייתה להאדיר את שמו של היטלר.

מסלולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלפיד מתחיל את מסעו ביוון שם הוא מודלק בטקס חגיגי ומרשים ומשם הוא ממשיך את מסלולו על גבי כלים שונים לארץ המארחת. לדוגמה:

  • בשנת 1948 הלפיד נסע בפעם הראשונה על גבי סירה כדי לחצות את התעלה האנגלית.
  • בשנת 1952 הוא הוטס בפעם הראשונה להלסינקי.
  • באולימפיאדת אוסטרליה 1956 הוא נמסר רק על גבי סוסים אל העיר.
  • בשנת 1976 האש נשלחה לקנדה באמצעות לווין ושם היא הוצתה על ידי קרן לייזר.
  • בשנת 2000 נישא הלפיד מתחת למים על ידי צוללנים על גבי סירות קאנו, גמלים ומטוס קונקורד .

מבעירי הלפיד ונושאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי סיום העברת הלפיד והגעתו לאצטדיון מקבל ספורטאי את הלפיד ומדליק איתו את הלהבה. לרוב הספורטאי הוא ספורטאי מפורסם או שהוא שבר שיא.

במקרים אחדים, לא ספורטאים הדליקו את הלהבה לדוגמה: הרץ היפני יושינורי סאקאי שנולד בהירושימה ב-6 באוגוסט 1945, היום שבו הנשק הגרעיני הרס את העיר הוא הדליק את הלהבה כשהמשחקים נפתחו בטוקיו ב1964 הוא סימל את תחייתה של יפן לאחר המלחמה. ב-1976 במונטריאול, הדליקו את הלהבה שני נערים - האחד מהחלק הדובר צרפתית של המדינה, ואחד מהחלק הדובר אנגלית - מה שבא לסמל את האחדות של קנדה.

מדליקי הלהבה
תאריך האולימפיאדה המקום שבו היא נערכה שם הספורטאי שהדליק
קיץ 1936 ברלין פריץ שליגן
קיץ 1948 לונדון ג'ון מארק
חורף 1952 אוסלו אייגיל ננסן
קיץ 1952 הלסינקי פאבו נורמי והנס קולמיינן
חורף 1956 קורטינה ד'אמפצו גבידו קרולי
קיץ 1956 מלבורן רון קלארק
חורף 1960 סקוואוו ואלי קן הנרי
קיץ 1960 רומא ג'אנקרלו פריס
חורף 1964 אינסברוק יוזף רידר
קיץ 1964 טוקיו יושינורי סקארי
חורף 1968 גרנובל אלן קלמט
חורף 1968 מקסיקו סיטי אנריקטה בסיליו
חורף 1972 סאפפורו בידקי טקאדה
קיץ 1972 מינכן גינטר צאן
חורף 1976 אינסברוק קריסטי האס ויוזף פיסטמנטל
קיץ 1976 מונטריאול פייר סינט-ז'ין
חורף 1980 לייק פלאסיד צ'ארלס גוג'ינו
קיץ 1980 מוסקבה סרגיי בלוב
חורף 1984 סרייבו סנדרה דוברבצ'יץ'
קיץ 1984 לוס אנגל'ס ראפר ג'ונסון
חורף 1988 קלגרי רובין פרי
קיץ 1988 סיאול שון קי צונג', צ'ונג סומן, קים וונטק, שון מיצ'ונג
חורף 1992 אלברוויל מישל פלטיני, פרנסוא-קיריל גרנג'
קיץ 1992 ברצלונה אנטוניו רבולו
חורף 1994 לילהאמר הנסיך הוקון
קיץ 1996 אטלנטה מוחמד עלי
חורף 1998 נאגנו מידורי איטו
קיץ 2000 סידני קתי פרימן
חורף 2002 סולט לייק סיטי שחקני נבחרת ההוקי קרח של ארצות הברית באולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) בראשות הקפטן, מייק ארוזיאונה
קיץ 2004 אתונה ניקולס קקלמנקיס
חורף 2006 טורינו סטפניה בלמונדו
קיץ 2008 בייג'ינג לי נינג
חורף 2010 וונקובר וויין גרצקי, סטיב נאש, ריק הנסן (לפיד פנימי), וויין גרצקי (לפיד חיצוני)

מחאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים הפגנות רבות נערכו נגד הובלת הלפיד ולעתים גם נגד הממשל שמארח את האולימפיאדה לדוגמה בשנת 2008 כשהלפיד התארח בסין ניסו לכבות אותו מספר פעמים פעילים טיבטים שמחאו על הנהגת השלטון הסיני כלפי עמם‏[1].

דגמי הלפידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הלפיד האולימפי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]