נס על הקרח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בול דואר פאראגוואי מנציח את ה"נס על הקרח" ומדליית הזהב האמריקאית

נס על הקרחאנגלית: Miracle on Ice) הוא הכינוי המקובל, בעיקר בארצות הברית, למשחק הוקי קרח שהתקיים ב-22 בפברואר 1980 בין נבחרות ארצות הברית וברית המועצות במסגרת בית הגמר של טורניר ההוקי קרח באולימפיאדת לייק פלאסיד (1980). נבחרת ארצות הברית, שהורכבה משחקני מכללות אלמונים, הדהימה את נבחרת ברית המועצות שנחשבה לנבחרת הטובה בעולם וניצחה אותה 4:3. התוצאה סייעה לארצות הברית לזכות במדליית זהב מפתיעה, ודחקה את הסובייטים למדליית הכסף. המשחק נחשב למכונן בהיסטוריה של ההוקי קרח הבינלאומי ושל ההוקי קרח בארצות הברית בפרט. כחלק מחגיגות 100 שנה להיווסדה, בחרה התאחדות ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF) את המשחק לסיפור הגדול ביותר בהוקי הבינלאומי ב-100 שנות קיומה.

המשחק מכונה כך בשל מטבע לשון שטבע שדר הטלוויזיה אל מייקלס ששידר את המשחק ברשת ABC, כששאל בשידור כשהשעון תיקתק את 5 השניות האחרונות: "האם אתם מאמינים בנסים? כן!".

הרקע למשחק ולטורניר האולימפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברית המועצות הגיעה לטורניר האולימפי כאלופת ארבע האולימפיאדות הקודמות וכמועמדת ברורה למדליית הזהב. במהלך שנות ה-70 הוכיחה נבחרת ברית המועצות שהיא שולטת ביד רמה בהוקי הבינלאומי ויכולה להתמודד גם עם שחקנים מקצוענים מה-NHL ואף לעלות עליהם.

במהלך 1979, כהכנה לאולימפיאדה, סיירה נבחרת ברית המועצות בצפון אמריקה וקיימה 9 משחקי ראווה מול קבוצות NHL, וניצחה ב-5 מהם.

בסגל של נבחרת ברית המועצות נכללו באותה עת השחקנים הגדולים בתולדותיה, כגון השוער ולדיסלב טרטיאק, המגינים ויאצ'סלב פטיסוב וסרגיי סטריקוב, והחלוצים בוריס מיכאילוב, ולרי חרלמוב, אלכסנדר מאלצב וסרגיי מקארוב.

נבחרת ארצות הברית הורכבה משחקנים צעירים ותלמידי מכללות, שנבחרו לאחר מבחנים שערך המאמן, הרב ברוקס. גילם הממוצע של שחקניה היה 22 בלבד. רק שחקן אחד בסגל האמריקאי היה בעל ניסיון אולימפי אחרי ששיחק באולימפיאדת אינסברוק (1976).

האווירה בין שתי המדינות הייתה מתוחה והיריבות המסורתית הייתה בשיאה, שכן הייתה זו אחת מתקופות השיא של המלחמה הקרה. בנוסף, נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר שקל להחרים את אולימפיאדת הקיץ במוסקבה בהמשך השנה, כמחאה על הפלישה הסובייטית לאפגניסטן (חרם שאכן התרחש בסופו של דבר).

במשחק המבחן האחרון לפני האולימפיאדה נפגשו שתי הנבחרות במדיסון סקוור גארדן בניו יורק, וברית המועצות הביסה בקלות את ארצות הברית 10:3.

שיטת המשחקים באולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

12 נבחרות השתתפו בטורניר האולימפי כאשר הן מחולקות לשני בתים בני 6 נבחרות כל אחד. הנבחרות שיחקו זו מול זו בשיטת ליגה, כאשר שתי הראשונות בסיום כל בית עולות לבית גמר שיקבע את המיקום הסופי ואת חלוקת המדליות. התוצאה בין שתי העולות מכל בית נגררה איתן אל בית הגמר, כך שבבית הגמר שיחקה כל נבחרת שני משחקים בלבד מול העולות מהבית האחר. לא התקיימו שלבי נוקאאוט.

הטורניר האולימפי - שלב הבתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי הנבחרות שיחקו בשלב הראשון בבתים נפרדים. הבית של ארצות הברית כלל גם את נבחרות שבדיה, צ'כוסלובקיה, מערב גרמניה, רומניה ונורבגיה. הבית של ברית המועצות כלל גם את קנדה, פינלנד, הולנד, פולין ויפן.

ההגרלה הועידה לאמריקאים כבר בהתחלה את המשחקים הקשים ביותר, מול שתי הנבחרות שנחשבו למועמדות לעלות לבית הגמר - צ'כוסלובקיה ושבדיה. במשחק הראשון מול שבדיה הפגינו האמריקאים רמה גבוהה של משחק קבוצתי ומשחק כוח חסר פחד, שהפתיע את השבדים; למרות זאת פיגרו האמריקאים 2:1 עד לדקת הסיום. כנהוג בהוקי קרח, הוציאו האמריקאים את השוער ג'ים קרייג והכניסו שחקן שדה נוסף, בניסיון נואש להשוות; הניסיון עלה יפה, ו-27 שניות לסיום השוו האמריקאים וחילצו תיקו 2:2. במשחק השני מול צ'כוסלובקיה, שנחשבה לנבחרת השנייה בטיבה בעולם אחרי הסובייטים, המשיכו האמריקאים להפגין רמה גבוהה והדהימו את הצ'כוסלובקים בניצחון גדול 7:3. במשחקים הבאים ניצחו האמריקאים את נורבגיה 5:1, את רומניה 7:2 ואת מערב גרמניה 4:2, ועלו לבית הגמר ביחד עם שבדיה. שתיהן גררו איתן את תוצאת התיקו ביניהן.

בבית השני, כצפוי, דהרה נבחרת ברית המועצות אל המקום הראשון עם חמישה ניצחונות, חלקם גבוהים באופן מיוחד. הסובייטים ניצחו את יפן 16:0, את הולנד 17:4, את פולין 8:1, את פינלנד 4:2 ואת קנדה 6:4. יחד עם הסובייטים עלתה פינלנד לבית הגמר.

המשחק בין ארצות הברית וברית המועצות התקיים במסגרת המחזור הראשון של בית הגמר.

מהלך המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגן האמריקאי מייקל רמזי (מוביל את הדיסקית) תוקף את שערו של ולדימיר מישקין במהלך המשחק. מולו ניצבים הסובייטים ולרי וסילייב (מס' 6) ו-ויקטור ז'לוקטוב. משמאל - האמריקאי מרק ג'ונסון שכבש שני שערים במשחק
שער המגזין ספורטס אילוסטרייטד ב-3 במרץ 1980. עורכי המגזין בחרו לתת לתמונה לדבר בעד עצמה, והיא הוצגה ללא כיתוב או כותרת.

המשחק התקיים באולם "פילדהאוס" בלייק פלאסיד, האולם שאירח את כל אירועי ההוקי קרח וההחלקה האמנותית באולימפיאדה, לעיני 8500 צופים שמילאו אותו לחלוטין.

רשת ABC ששידרה את המשחק בחרה לא לשדר אותו בשידור חי בארצות הברית בשל שעת ההתחלה שלו - 5 בערב לפי שעון החוף המזרחי, ושידרה אותו בשידור מוקלט בשעת השיא מספר שעות מאוחר יותר. ניסיונות לדחות את המשחק ל-8 בערב עלו בתוהו בשל סירוב המשלחת הסובייטית, בטענה שהמשחק משודר ישירות לברית המועצות ושבמקרה של דחייה הוא יתחיל ב-4 לפנות בוקר לפי שעון מוסקבה.

השליש הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסובייטים עלו ליתרון כ-9 דקות מהפתיחה משער של החלוץ ולדימיר קרוטוב, אולם האמריקאים השוו כ-3 דקות לאחר מכן משער של באז שניידר, השחקן היחיד שהיה בעל ניסיון אולימפי קודם בקבוצה, שהכניע את ולדיסלב טרטיאק במכה אלכסונית חזקה.

לחץ סובייטי בהמשך השליש הביא לסדרה של מכות לשער של ג'ים קרייג, שהביאו שער של סרגיי מקארוב 2 דקות ו-26 שניות לסיום השליש, שהעלה את הסובייטים ליתרון מחודש.

בשניות האחרונות של השליש, בעיצומו של לחץ סובייטי, התנהל שחקן אמריקאי עם הדיסקית באזור מחצית הזירה, והכה משם מכה נואשת לכוון השער הסובייטי. באופן בלתי צפוי, למרות שהמכה הייתה קלה יחסית, שמט ולדיסלב טרטיאק את הדיסקית, והחלוץ האמריקאי מרק ג'ונסון הכה אותה לתוך השער והשווה ל-2:2 ממש בשנייה האחרונה של השליש.

החלפתו של ולדיסלב טרטיאק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר השער המשווה של ג'ונסון החליט המאמן הסובייטי, ויקטור טיחונוב, על החלפתו של ולדיסלב טרטיאק בשל הטעות שגרמה לשער השוויון. ההחלפה הייתה משפילה במיוחד כיוון שהיה זה רק השליש הראשון של המשחק, ועד סיומו נותרה שנייה אחת בלבד.

השחקנים משני הצדדים היו המומים מהחלפתו של טרטיאק, כפי שהעידו לאחר המשחק. כך גם הקהל האמריקאי. טרטיאק כבר נחשב לאגדה בהוקי העולמי, ולשם דבר גם בקרב האוהדים בצפון אמריקה בעקבות ביצועיו בסדרת הפסגה, בגביע קנדה ובמשחקים נוספים בצפון אמריקה. בעיני רבים הוא נחשב לשוער הטוב בעולם. הציפיה הייתה שיחזור לקראת פתיחת השליש השני למרות הטעות, אך לא כך היה.

לאחר המשחק יצא טרטיאק בביקורת פומבית על טיחונוב, וטען כי החלפתו גרמה להפסד במשחק ולהפסד מדליית הזהב האולימפית. שנים מאוחר יותר הודה בכך גם טיחונוב עצמו, שהגדיר את החלפתו של טרטיאק "הטעות הגדולה ביותר בקריירה שלי".

במקומו של טרטיאק עמד בשער עד סוף המשחק שוער המשנה, ולדימיר מישקין.

השליש השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בתחילת השליש השני הורחק אמריקאי ג'ון הרינגטון ל-2 דקות כיוון שאחד בידיו בשחקן סובייטי. הסובייטים ניצלו את היתרון המספרי שלהם, ואלכסנדר מאלצב ניצל איבוד דיסקית של האמריקאים שניסו להעביר את זמן העבירה, ובהתקפה מתפרצת מול ג'ים קרייג העלה אותם ל-3:2 כשחלפו 2 דקות ו-18 שניות מפתיחת השליש.

עד סיום השליש המשיכו הסובייטים ללחוץ. הם הכו בשליש השני 12 פעמים אל השער האמריקאי, לעומת 2 מכות בלבד של האמריקאים לשער הסובייטי. למרות הלחץ, לא הובקעו עוד שערים בשליש השני.

השליש השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסובייטים לחצו גם בדקות הראשונות של השליש השלישי, אולם עבירה של הסובייטי ולדימיר קרוטוב, שהרים יתר על המידה את מקל ההוקי שלו כדי לתקל שחקן אמריקאי, גרמה להרחקתו ל-2 דקות. היתרון המספרי איפשר לאמריקאים לצאת ולתקוף, וממש עם סיום 2 דקות ההרחקה הצליח מרק ג'ונסון לנצל טעות קשה של סרגיי סטריקוב, שאיבד את הדיסקית קרוב לשערו, ולכבוש מקרוב את שערו השני במשחק כדי להשוות שוב, ל-3:3.

פחות מדקה וחצי לאחר מכן מצא עצמו הקפטן האמריקאי, מייק ארוזיונה, עם הדיסקית מול השער הסובייטי. ארוזיונה ניצל את העובדה שמגן סובייטי עבר בינו לבין השער והסתיר לשוערו את המתרחש, והחדיר את הדיסקית אל פינת שערו של מישקין כדי להעלות את האמריקאים ליתרון 4:3 כשנותרו בדיוק 10 דקות למשחק.

הסובייטים תקפו בניסיון להשוות, אך ניכר היה כי ההתקפות שלהם הופכות לפחות ופחות מסודרות והמכות שלהם לשער האמריקאי לנואשות. כל שהשיגו היה מכה של סרגיי מקארוב שפגעה בקורת שערו של ג'ים קרייג. בניגוד לטקטיקה המקובלת במקרה של פיגור בדקה האחרונה, המאמן טיחונוב לא הוציא את השוער מישקין כדי להכניס שחקן שדה נוסף בניסיון להשוות.

השניות האחרונות של המשחק לוו בספירה לאחור של הקהל. השדר אל מייקלס ששידר את המשחק ברשת ABC טבע את המשפט שנתן למשחק את כינויו, כששאל בשידור כשהשעון תיקתק את 5 השניות האחרונות: "האם אתם מאמינים בנסים? כן!" הפרשן שלצידו, שוער העבר קן דריידן, הוסיף: "לא ייאמן!"

נתונים סטטיסטיים בסיסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מכות לשער: ברית המועצות 39, ארצות הברית 16.
  • דקות הרחקה בשל עבירות: ברית המועצות 6, ארצות הברית 6.
  • ניצול יתרונות מספריים בשל הרחקות שחקן יריב: ברית המועצות 1 מ-2, ארצות הברית 1 מ-2.

המחזור האחרון של בית הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב שיטת המשחקים, הניצחון המפתיע של ארצות הברית לא הבטיח לה את מדליית הזהב, ולמעשה לא הבטיח לה כל מדליה במקרה של הפסד מול פינלנד במחזור האחרון של בית הגמר. כדי להבטיח את מדליית הזהב היה על האמריקאים לנצח את פינלנד.

גם הפעם נקלעו האמריקאים לפיגור 2:1, אולם הצליחו להפוך את המשחק, לנצח 4:2 ולזכות במדליית הזהב. הסובייטים, שקיוו להפסד אמריקאי, הביסו את שבדיה 9:2, אולם נאלצו להסתפק במדליית הכסף.

לאחר האולימפיאדה והשפעת ה"נס על הקרח"[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי נבחרת ארצות הברית ממשחק ה"נס על הקרח" מדליקים את הלפיד האולימפי בטקס הפתיחה של אולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002)

משחק ה"נס על הקרח" סייע רבות להשתלבות של שחקנים אמריקאים ב-NHL, שעד אז נחשבה כמעט בלעדית לנחלת שחקנים קנדים. מתוך 20 השחקנים בסגל האמריקאי לאולימפיאדה, 13 הגיעו ל-NHL, כשחמישה מהם ניהלו קריירות NHL ארוכות עם למעלה מ-500 משחקים, ושלושה שיחקו יותר מ-1,000 משחקי NHL.

המאמן האמריקאי, הרב ברוקס, אימן אף הוא ב-NHL, בתוצאות מעורבות. הוא חזר לאמן בהוקי הבינלאומי באולימפיאדת נאגנו (1998) כשאימן את נבחרת צרפת, וחזר לאמן את נבחרת ארצות הברית באולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002) כשהוא מוביל אותה למדליית הכסף. ברוקס נהרג בתאונת דרכים ב-2003, ושמו של אולם "פילדהאוס" בלייק פלאסיד, בו שוחק משחק ה"נס על הקרח", הוסב ל-Herb Brooks Arena לזכרו.

הקפטן, מייק ארוזיונה שכבש את שער הניצחון במשחק, פרש מיד לאחר האולימפיאדה באומרו שהשיג את כל מטרותיו.

החלוץ האמריקאי ניל ברוטן זכה לפני האולימפיאדה באליפות ה-NCAA במדי נבחרת אוניברסיטת מינסוטה. לאחר האולימפיאדה ניהל קריירת NHL עשירה במהלכה זכה בגביע סטנלי במדי ניו ג'רזי דווילס ב-1995. בכך הפך לשחקן היחיד בהיסטוריה שזכה באליפות ה-NCAA, במדליית זהב אולימפית ובגביע סטנלי.

מרק ג'ונסון, שכבש שני שערים במשחק, ניהל לאחר האולימפיאדה קריירת NHL ארוכה כשחקן, ולאחריה פנה לאימון. הוא אימן את נבחרת הנשים של ארצות הברית באולימפיאדת ונקובר (2010) וזכה איתה במדליית הכסף.

כל חברי הנבחרת, בראשות הקפטן ארוזיונה, הדליקו את הלפיד האולימפי בטקס הפתיחה של אולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002) כשהם לבושים במדי המשחק.

נבחרת ברית המועצות המשיכה לשלוט בהוקי הבינלאומי עד שהתפרקה עם התפרקות ברית המועצות ב-1991. החל מ-1989, עם נפילת מסך הברזל, עברו כוכבים סובייטים רבים לשחק ב-NHL, כולל חמישה ששיחקו במשחק ה"נס על הקרח". ויאצ'סלב פטיסוב היה בעל קריירת ה-NHL הארוכה מביניהם, כשפרש בסוף עונת 1998.

המאמן הסובייטי, ויקטור טיחונוב, נשאר מאמן נבחרת ברית המועצות למרות הכישלון בלייק פלאסיד, עד התפרקותה ב-1991. הוא המשיך ואימן את נבחרת חבר המדינות ואת נבחרת רוסיה עד 1994.

השוער ולדיסלב טרטיאק פרש במפתיע ממשחק פעיל ב-1984 בגיל 32 בלבד, כאשר הסברה הרווחת היא שהסכסוך הפומבי שלו עם טיחונוב - שהיה מאמנו גם בקבוצת צסק"א מוסקבה - בעקבות החלפתו במשחק ה"נס על הקרח", היה אחד הגורמים לפרישתו. לאחר הפרישה הפך למאמן שוערים מוערך, נבחר לחברות בדומה של רוסיה ומכהן מאז 2006 כיושב ראש פדרציית ההוקי הרוסית. בטקס הפתיחה של אולימפיאדת סוצ'י (2014) היה אחד ממדליקי הלפיד האולימפי.

ב-2008, לרגל 100 שנים להיווסדה, בחרה פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF) את 100 האירועים הגדולים של ההוקי קרח הבינלאומי לאורך שנות קיומה. משחק ה"נס על הקרח" זכה במקום הראשון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]