מונטריאול קנדיאנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מונטריאול קנדיאנס
 Montreal Canadiens.gif
לוגו
 Heb-MON.PNG
מדים (בית, חוץ)
אולם ביתי
 Centre Bell Montreal.jpg
סנטר בל
מונטריאול, קוויבק, קנדה
חטיבה מזרחית
בית אטלנטי
היסטוריה מונטריאול קנדיאנס (1909 - 1917) (בליגת ה-NHA)
מונטריאול קנדיאנס (1917 - ההווה)
בעלים Flag of Canada.svg משפחת מולסון
מאמן Flag of Canada.svg מישל תריין
אליפויות 24 (ועוד אליפות NHL ללא גביע סטנלי)
1916, 1924, 1925 (ללא גביע סטנלי), 1930, 1931, 1944, 1946, 1953, 1956, 1957, 1958, 1959, 1960, 1965, 1966, 1968, 1969, 1971, 1973, 1976, 1977, 1978, 1979, 1986, 1993
אתר אינטרנט http://canadiens.nhl.com

מונטריאול קנדיאנסאנגלית: Montreal Canadiens, בצרפתית: Canadiens de Montréal) היא קבוצת הוקי קרח מקצוענית ממונטריאול, קוויבק, קנדה, המשחקת בליגת ה-NHL בה היא חברה בבית האטלנטי שבחטיבה המזרחית.

הקבוצה נוסדה ב-1909, הייתה ממייסדות ה-NHL ב-1917 והיא הקבוצה היחידה בליגה שהייתה קיימת עוד לפני שנוסדה הליגה. היא הייתה גם אחת הקבוצות ששיחקו בכל שנות קיומה של ליגת ה-NHA שקדמה ל-NHL. היא אחת מהקבוצות המכונות שש המקוריות (The Original Six), שש הקבוצות הקבועות שהרכיבו את הליגה בין 1942 ו-1967 והיוו את הבסיס ל-NHL המודרנית.

הקבוצה צברה מספר כינויים במשך תקופת קיומה, אולם הכינוי שהשתרש יותר מכולם הוא Les Habitants (בצרפתית: "התושבים", רמז למתיישבים הצרפתים הראשונים בקוויבק) או בקיצור Les Habs, ובאנגלית The Habs.

הקנדיאנס הם שיאני תוארי האליפות של ה-NHL, כאשר מאז היווסדה זכתה הקבוצה ב-24 גביעי סטנלי, ובעוד אליפות NHL ללא גביע סטנלי בשנים שעל הגביע התחרו ליגות נוספות. הקנדיאנס היא גם הקבוצה הקנדית האחרונה שזכתה בגביע ב-1993.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1910 - 1917: ימי ה-NHA[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונטריאול קנדיאנס בעונת 1910, העונה הראשונה לקיומה

ימי מונטריאול קנדיאנס מתחילים עם ייסוד ליגת ה-National Hockey Association (ר"ת NHA), שיועדה להיות הליגה המקצוענית הכלל-ארצית הראשונה בקנדה. הליגה נוסדה ב-2 בדצמבר 1909 כשכבר היו בה שתי קבוצות במונטריאול - מונטריאול וונדררס, שייצגה את קהילת דוברי האנגלית, ומונטריאול שמרוקס שייצגה את קהילת המהגרים האיריים בעיר. יומיים לאחר מכן הקים מייסד הליגה, אמברוז אובראיין, קבוצה נוספת במונטריאול ששחקניה ומנהליה יועדו לבוא מקהילת דוברי הצרפתית, כדי למשוך את קהל דוברי הצרפתית וליצור יריבות עירונית מול הוונדררס והשמרוקס. המועדון החדש נקרא Club de Hockey Canadien ("מועדון הוקי קנדי") או Les Canadiens ("הקנדים") והפך למונטריאול קנדיאנס. העונה הראשונה של הליגה, עונת 1910, יצאה לדרך כשהקנדיאנס הייתה אחת משבע הקבוצות שהרכיבו את הליגה החדשה.

העונה הראשונה הייתה קשה עבור הקנדיאנס שאך זה קמו, והקבוצה סיימה אחרונה בליגה. רק ב-1914 הגיעה הקבוצה לפלייאוף בפעם הראשונה, והפסידה בסדרת הגמר לקבוצת טורונטו בלושירטס.

ב-1916 זכתה הקבוצה בפעם היחידה בגביע סטנלי כקבוצת NHA, אחרי שגברה בגמר על פורטנלד רוזבאדס, אלופת ליגה מתחרה - PCHA (ר"ת של Pacific Coast Hockey Association). גם ב-1917 זכו הקנדיאנס באליפות ה-NHA, אולם הפעם נוצחו בגמר גביע סטנלי על ידי אלופת ה-PCHA, סיאטל מטרופוליטנס.

עונת 1917 הייתה העונה האחרונה לקיומה של ה-NHA. בעקבות מחלוקת בין בעלי טורונטו בלושירטס לבין בעלי הקבוצות האחרות בליגה, פרשו ארבע קבוצות וביניהן הקנדיאנס והקימו ליגה חדשה - ה-National Hockey League, ובראשי תיבות ה-NHL.

1917 - 1932: תחילת ימי ה-NHL והמעבר למונטריאול פורום[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מונטריאול פורום, האווי מורנז
הריסות "מונטריאול ארנה", אולמם הביתי של הקנדיאנס, אחרי השריפה ב-2 בינואר 1918
מונטריאול קנדיאנס אחרי הזכייה בגביע סטנלי ב-1924. האווי מורנז שלישי משמאל, ז'ורז' וזינה חמישי משמאל

כבר בעונה הראשונה לקיומה של הליגה הועמד קיומה, וקיומה של מונטריאול קנדיאנס בפרט, בספק. שריפה שכילתה עד היסוד ב-2 בינואר 1918 את אולם ה"מונטריאול ארנה", שהיה האולם הביתי של הוונדררס והקנדיאנס, איימה על המשך דרכן - והוונדררס אכן התפרקו. הקנדיאנס, לעומת זאת, עברו לאולם ה"ג'ובילי ארנה", אולם קטן בן 3000 מקומות, כדי לנסות ולשרוד.

הצרות של הקבוצה נמשכו ב-1919 כאשר גמר גביע סטנלי בינם לבין סיאטל מטרופוליטנס בוטל בשל מגפת השפעת הספרדית. מספר שחקנים משתי הקבוצות חלו במחלה, אך המחלה פגעה יותר בקנדיאנס שכל שחקניה אושפזו או רותקו למיטתם. אחד השחקנים אף מת מן המחלה, והבעלים של הקבוצה, איש העסקים ג'ורג' קנדי, נפטר שנתיים אחר כך מסיבוכיה.

עוד באותו קיץ נשרף עד היסוד גם ה"ג'ובילי ארנה", והקנדיאנס נאלצו שוב לחפש אולם חדש. באין כזה, נבנה עבור הקנדיאנס בחופזה אולם ה"מונט-רויאל ארנה", למרגלות הר מונט-רויאל, כדי שהקבוצה תוכל לפתוח את עונת 1920. האולם היה למעשה בלתי גמור כאשר הקנדיאנס החלו לשחק בו, ומשטח הקרח הטבעי שלו היה ברמה ירודה.

בעונת 1924 זכו הקנדיאנס בגביע סטנלי השני שלהם, ובפעם הראשונה כקבוצת NHL. שני אחראים עיקריים היו להישג - החלוץ האווי מורנז שבעיני רבים נחשב לכוכב העל הראשון של הליגה, והשוער ז'ורז' וזינה, ששיחק בקבוצה מאז 1910.

בסוף 1924 נבנה בעיר אולם חדש, "מונטריאול פורום", עבור קבוצה חדשה שקמה במונטריאול - מונטריאול מארונס. כיוון שמשטח הקרח הטבעי של מונט-רויאל ארנה לא היה מוכן לפתיחת עונת 1925, הוזמנו הקנדיאנס לחנוך את האולם החדש, והם שיחקו את המשחק הראשון בתולדות האולם ב-29 בנובמבר 1924 כשהביסו 7:1 את טורונטו סנט-פטריקס. למרות זאת, הקנדיאנס לא עברו לאולם החדש עד 1926, ומאז חלקו אותו עם המארונס עד פירוקם של האחרונים ב-1938. האולם הפך עם השנים להיות מזוהה עם הקנדיאנס ששיחקו בו את משחקיהם הביתיים עד 1996.

בעונת 1925 זכו הקנדיאנס באליפות ה-NHL, אולם בגמר גביע סטנלי נוצחו על ידי אלופת ליגה מתחרה. זו הייתה הפעם האחרונה בה גביע סטנלי הוענק לקבוצה שאינה קבוצת NHL.

עונת 1926 נפתחה בטרגדיה, כאשר השוער הוותיק ג'ורג' וזינה התמוטט במשחק הפותח של העונה, ואובחן כחולה שחפת. במרץ 1926 נפטר. הקנדיאנס תרמו גביע לזכרו, שנקרא עד היום גביע וזינה ומחולק לשוער העונה ב-NHL.

בהנהגתו של האווי מורנז זכו הקנדיאנס בשני גביעי סטנלי רצופים ב-1930 ו-1931, לפני שהשפל הגדול פגע בקבוצה, כמו גם בליגה כולה.

1932 - 1946: השפל הגדול ותחילת עידן מוריס רישאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוריס רישאר
האווי מורנז אחרי חזרתו לקנדיאנס ב-1936
מונטריאול קנדיאנס, 1942. מוריס רישאר שני מימין בשורה העליונה

השפל הגדול פגע קשות בקנדיאנס, כשממוצע הקהל שלהם ירד לכ-2000 צופים במשחק בלבד. כדי לחסוך בהוצאות, נאלצה הקבוצה למכור את הכוכב האווי מורנז לשיקגו בלאק הוקס למרות מחאת האוהדים, שהריעו למורנז כשכבש שער במדי שיקגו נגד קבוצתם.

גם מכירתו של מורנז לא שיפרה את מצבה הכספי של הקבוצה, והיא הועמדה למכירה ב-1935. הקונים המיועדים שלה התכוונו להעבירה לקליבלנד, אולם אנשי עסקים ממונטריאול שנענו לתחנוני האוהדים קנו לבסוף את הקבוצה והשאירו אותה בעיר. הצעד הראשון של הבעלים החדשים היה החזרתו של האווי מורנז לקבוצה.

אולם חזרתו של מורנז הייתה קצרת מועד. בינואר 1937, בעקבות תיקול שספג, שבר מורנז את רגלו במספר מקומות. חודשיים לאחר מכן מת מורנז עקב תסחיף ריאתי שנגרם מקריש דם כתוצאה מהשברים ברגלו.

אחרי מותו של מורנז עבר משבר מקצועי על הקבוצה שסיימה מספר עונות בתחתית הליגה, והקהל שלה הלך ונטש אותה. הקבוצה נמכרה ל"מונטריאול ארינה קומפאני", הבעלים של מונטריאול פורום, אולם מצבה הכספי המשיך להיות קשה מאד.

העזרה באה ממקום בלתי צפוי - קון סמיית', הבעלים של היריבה המושבעת טורונטו מייפל ליפס. סמיית' שידך את הקבוצה למאמן טורונטו לשעבר, דיק ארווין, שקיבל את המשימה להחיות את הקבוצה.

מלחמת העולם השנייה שהשתוללה באותו זמן פגעה קשות בסגלים של קבוצות ה-NHL, והקנדיאנס נפגעו פחות מאחרים כאשר מנהלי הקבוצה דאגו לשחקניהם לתפקידים תומכי-לחימה באזור מונטריאול כדי שיוכלו להמשיך ולשחק. כך היה גם ב-1943 עם מי שהסתמן ככוכב החדש של הקבוצה, מוריס רישאר, שזכה לכינוי "רוקט" (Rocket - "רקטה"). רישאר היה כובש שערים מחונן, מהיר מאד, חזק מאד, בעל חוש מיקום מצוין ושליטה מעולה בדיסקית ובמקל ההוקי. הוא היה גם אדם מהיר חימה שעסק באיגרוף כתלמיד תיכון, עובדה שתרמה לכך שיריבים חששו להגיע למצב של קטטה איתו.

בהנהגתו של רישאר חזרו הקנדיאנס לצמרת הליגה, זכו בגביע סטנלי ב-1944, ובעונת 1945 קבע רישאר הישג אישי היסטורי - הראשון שכבש 50 שערים בעונה של 50 משחקים, כאשר את השער ה-50 כבש 2 דקות ו-15 שניות לסיום המשחק האחרון של העונה.

1946 - 1964: עידן פרנק סלקה ו"שש המקוריות"[עריכת קוד מקור | עריכה]

העידן שאחרי מלחמת העולם השנייה היה תור זהב לליגה כולה, ולמונטריאול קנדיאנס בפרט. הרכב הליגה התייצב עוד ב-1942 על שש קבוצות קבועות, המכונות "שש המקוריות" (The Original Six), והרכב הליגה נשאר יציב עד ההתרחבות של 1967. יציבות הייתה גם בתחום הניהול של הקנדיאנס, כאשר פרנק סלקה נכנס לתפקיד המנכ"ל לאחר שהתפטר מתפקיד דומה בטורונטו מייפל ליפס, והחזיק בו עד 1964.

המשימה החשובה הראשונה שנטל סלקה על עצמו הייתה החתמתו של ז'אן בליבו, כוכב צעיר שהתגלה בליגת החובבים של קוויבק. למרות ששיחק מספר משחקים עם הקנדיאנס מאז 1950, סירב בליבו לעזוב את קבוצתו בליגת החובבים ולעבור לקנדיאנס כשחקן מן המניין. לבסוף קנו הקנדיאנס את ליגת החובבים כולה ב-1953, בעיקר כדי להעביר אליהם את בליבו שהיה אז בן 22. בליבו כיכב בקנדיאנס 18 שנים רצופות.

המסכה של ז'אק פלאנט, מסכת השוער הראשונה ב-NHL

המחצית השנייה של שנות ה-50 החלה במהומה גדולה, כאשר במרץ 1955 השעתה הליגה את מוריס רישאר לשארית העונה, כולל הפלייאוף, בשל עבירה קשה על שחקן בוסטון ברואינס והכאת קוון שניסה להתערב. בעקבות ההרחקה פרצו מהומות במונטריאול בהן נפצעו ונעצרו עשרות אנשים ונגרמו נזקים במאות אלפי דולרים. נשיא ה-NHL, קלארנס קמפבל, ספג מטר של ביצים ופירות כשביקר במשחק במונטריאול פורום, וגורש מהאולם. רישאר עצמו עלה לשידור רדיו וביקש להרגיע את המהומות, והבטיח לחזור בעונת 1956 ולהביא לקבוצה את גביע סטנלי. רישאר קיים את הבטחתו מעל ומעבר, כאשר בין 1956 ו-1960 זכו הקנדיאנס בחמישה גביעי סטנלי רצופים - הישג חסר תקדים. עונת 1960 חתמה הישג חסר תקדים נוסף, כאשר הקנדיאנס שיחקו בסדרת הגמר במשך עשר שנים רצופות. אחרי עונת 1960 פרש רישאר ממשחק, והתקבל מיד להיכל התהילה של ההוקי בלי תקופת ההמתנה המקובלת של 3 שנים לאחר הפרישה.

ב-1959 הציג שוער הקבוצה, ז'אק פלאנט, חידוש ב-NHL. השחקנים שיחקו עד אז ללא כל הגנה לפנים, ופלאנט מאס בפגיעות הפנים הקשות שספגו שחקנים, ובעיקר שוערים, מדיסקית ההוקי. הוא החל ללבוש מסכת הגנה מיוחדת באימונים, אם כי נמנע מללבוש אותה במשחקים בשל התנגדות הנהלת הקבוצה. ב-1 בנובמבר 1959, במשחק מול ניו יורק ריינג'רס במדיסון סקוור גארדן, ספג פלאנט פגיעה בפניו מדיסקית ההוקי; מאחר שבאותם ימים לא היו שוערים מחליפים בסגלי הקבוצות, נעצר המשחק ל-20 דקות כאשר הרופאים תופרים את הפצע בפניו של פלאנט. לאחר שסיימו לתפור, סירב פלאנט לחזור לשחק ללא מסכת ההגנה; עם המסכה על פניו השתתף פלאנט בזכייה החמישית הרצופה בגביע סטנלי. שוערים אחרים החלו מחקים אותו ולובשים מסכות הגנה לפניהם, והרכב ציוד השוערים - ולאחר מכן גם ציוד שחקני השדה - השתנה לתמיד.

1964 - 1979: עידן סם פולוק והתרחבות ה-NHL[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1964 פרש פרנק סלקה מתפקידו והוחלף על ידי סם פולוק. פולוק דגל בטקטיקה של מכירת כוכבים בגיל מתקדם למען בחירות דראפט, כדי ליצור דור חדש של כוכבים בקבוצה. הטקטיקה הצליחה מעל ומעבר, כאשר במשך 14 שנותיו של פולוק כמנכ"ל זכו הקנדיאנס בתשעה גביעי סטנלי תוך כדי גיוס מספר שחקנים צעירים שהפכו להיות כוכבים גדולים ב-NHL.

הקנדיאנס זכו בשני גביעים רצופים ב-1965 ו-1966, אך בסדרת גמר גביע סטנלי של 1967 אליה הגיעו כמועמדים ברורים לניצחון נוצחו במפתיע על ידי היריבה המושבעת טורונטו. זו הייתה העונה האחרונה של עידן "שש המקוריות", ולקראת עונת 1968 הכפילה הליגה את גודלה עם הצטרפותן של שש קבוצות חדשות.

מבנה הליגה לאחר ההרחבה היה שני בתים - מזרחי, שכלל את שש הקבוצות הוותיקות, ומערבי, שכלל את החדשות. המבנה נתן יתרון ברור לקבוצות הוותיקות והמנוסות, ואכן גמרי גביע סטנלי של 1968 ו-1969 היו חד צדדיים. מונטריאול הגיעה כאלופת המזרח, כלומר אלופת הבית של הקבוצות הוותיקות, והביסה בשתי סדרות הגמר את סנט לואיס בלוז בלי להפסיד ולו משחק אחד.

ב-1970 החמיצו הקנדיאנס את הפלייאוף, לראשונה מאז 1948. אולם עונה לאחר מכן החלה הטקטיקה של סם פולוק להשתלם, כאשר השוער הצעיר קן דריידן שנבחר בדראפט הקודם הפך לשוער הראשון של הקבוצה ממש על סף הפלייאוף, למרות שפתח רק ב-6 משחקים בעונה הרגילה. דריידן הצטיין בפלייאוף ועזר להוביל את הקנדיאנס לזכייה נוספת בגביע סטנלי, תוך שהוא זוכה בגביע קון סמיית' כ-MVP של הפלייאוף. הטקטיקה המשיכה בעונה שלאחר מכן, כאשר החלוץ גי לפלר והמגן לארי רובינסון נבחרו בדראפט והחלו לככב בקבוצה, שהתאוששה מצוין מפרישתו של כוכבה ז'אן בליבו. הקנדיאנס זכו בעוד חמישה גביעי סטנלי בשנות ה-70, כולל ארבעה רצופים בין עונות 1976 ו-1979.

בסוף עונת 1979 נקלעה הקבוצה לוויכוח נוקב כאשר סירבה לאשר את הסכם האיחוד בין ה-NHL לליגה המתחרה שהייתה קיימת באותם ימים, ה-WHA. בעצה אחת עם ונקובר קנאקס הצביעו הקנדיאנס נגד האיחוד וגרמו בתחילה להפלתו, כאשר השיקול העיקרי היה ההכנסות מתוכנית הטלוויזיה Hockey Night in Canada שתמלוגיה התחלקו בין הקבוצות הקנדיות של הליגה, וכאלה היו שלוש טרם האיחוד. האיחוד עמד להוסיף לליגה עוד שלוש קבוצות קנדיות, ולהפחית את התמלוגים של כל קבוצה לחצי. אוהדי ההוקי בשלוש הערים שקבוצותיהן עמדו להצטרף ל-NHL - ויניפג, אדמונטון וקוויבק - רתחו. חרם צרכנים מסיבי הוטל על מוצרי מבשלת הבירה "מולסון", בעלת הקנדיאנס. גם ה-NHL הצטרף ללחצים, ולבסוף הפכו שתי הקבוצות את הצבעתן והאיחוד התממש.

1980 - 1996: סוף עידן מונטריאול פורום[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת שנות ה-80 היו זמנים קשים לקבוצה. דור שלם של שחקנים פרש, ולמרות שהקבוצה הגיעה בדרך כלל לפלייאוף היא הודחה בו מוקדם והפסידה בסדרות לקבוצות החדשות יחסית של הליגה - מינסוטה נורת'סטארס, אדמונטון אוילרס וקוויבק נורדיקס. ההפסד לנורדיקס ב-1982 היה כואב במיוחד, גם בשל היריבות בין שתי הקבוצות מקוויבק וגם בשל האופי האלים במיוחד של הסדרה ביניהן.

רק ב-1986 הצליחה הקבוצה לזכות בגביע סטנלי ה-23 שלה, בהנהגתם של מאמן (ז'אן פרון) ושוער (פטריק רואה) ששניהם היו בשנתם הראשונה בליגה. רואה זכה בגביע קון סמיית' כ-MVP של הפלייאוף וקבע שיא NHL כשחקן הצעיר ביותר שזכה בתואר הזה. הקנדיאנס ניצחו בסדרת הגמר את קלגרי פליימס. שתי הקבוצות נפגשו שוב בסדרת הגמר ב-1989 והפעם ניצחו הפליימס, וזו הייתה סדרת הגמר הכל-קנדית האחרונה עד היום.

בעונת 1993, שנת ה-100 לגביע סטנלי, זכו הקנדיאנס בגביע סטנלי האחרון שלהם עד היום עם ניצחון בסדרת הגמר החגיגית על לוס אנג'לס קינגס שבשורותיה שיחק אז וויין גרצקי. סדרת הגמר התחילה רע מאד עבור הקנדיאנס, עם הפסד במשחק הראשון ופיגור במשחק השני כשנותרו פחות משתי דקות לסיומו. אז ביקש המאמן, ז'אק דמר, למדוד את מקל ההוקי של חלוץ הקינגס מרטי מקסורלי, והתברר שהמקל אינו חוקי. בעקבות זאת הורחק מקסורלי לשתי דקות, והקנדיאנס ניצלו את יתרונם המספרי כדי להשוות ולכפות הארכה, בה הצליחו להפוך את המשחק ולהשוות את הסדרה. משם המשיכו הקנדיאנס לעוד שלושה ניצחונות רצופים ולזכייה בגביע, הפעם האחרונה עד היום שקבוצה קנדית זוכה בגביע. חגיגות הזכייה במונטריאול כללו מפגן של ונדליזם ואלימות, כאשר בעיר נגרמו נזקים במיליוני דולרים ו-168 איש נפצעו.

במהלך עונת 1996 אירעה תקרית בין השוער המצטיין פטריק רואה לצוות המקצועי ובעלי הקבוצה, כאשר מונטריאול הובסה במשחק על ידי דטרויט רד וינגס ורואה זכה ללעג מהקהל. רואה הכריז שברצונו לעזוב, והוא אכן הועבר לקולורדו אוולאנש במה שהתברר כטעות קשה. רואה הוביל את האוולאנש לגביע סטנלי עוד באותה עונה והמשיך להצטיין שם עד פרישתו, בעוד הקנדיאנס נכנסו לתקופת בינוניות הנמשכת למעשה עד היום.

עוד באותה תקופה הגיעו בקבוצה למסקנה שהמונטריאול פורום קטן מדי עבור הקבוצה, שנאבקה בשער היורד של הדולר הקנדי ובמיסים הגבוהים של קנדה לעומת ארצות הברית, ושיש לעבור לאולם גדול יותר. ב-11 במרץ 1996 ניצחו הקנדיאנס את דאלאס סטארס במשחק האחרון בפורום, לאחריו נערך טקס בהשתתפות כוכבי העבר של הקבוצה בראשות מוריס רישאר, ולפיד נישא במצעד טקסי מחדר ההלבשה של הקנדיאנס בפורום אל מרכז זירת הקרח, ומשם אל אולמם החדש, "סנטר מולסון" (כיום סנטר בל).

1996 - ההווה: זמנים קשים באולם החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדר ההלבשה של הקנדיאנס באולמם החדש, סנטר בל
לוגו עונת המאה של הקנדיאנס, ששימש אותם בעונת 2009

ארבעה ימים אחרי סגירת המונטריאול פורום קיימו הקנדיאנס את משחקם הראשון באולמם החדש "סנטר מולסון", כשניצחו את ניו יורק ריינג'רס.

התקופה מאז המעבר לאולם החדש לא האירה פנים לקנדיאנס. רק ב-1998 הצליחה הקבוצה לעבור סיבוב אחד בפלייאוף, ובשלוש העונות שלאחר מכן לא עלתה כלל לפלייאוף תוך שהיא גורמת הפסדים כבדים ל"מולסון", שהציעה את הקבוצה למכירה ב-2001 יחד עם ה"סנטר מולסון". איש העסקים ג'ורג' ג'ילט קנה את הקבוצה ואת האולם, כאשר מולסון המשיכה להחזיק במניות מיעוט ובזכות סירוב ראשונה במידה וג'ילט ינסה להעביר את הקבוצה לעיר אחרת.

ב-22 בנובמבר 2003 עשתה הקבוצה היסטוריה כאשר השתתפה ב-Heritage classic - משחק ה-NHL הראשון בעידן המודרני שנערך תחת כיפת השמיים. המשחק נערך באצטדיון פוטבול באדמונטון מול אדמונטון אוילרס ומשך למעלה מ-57000 צופים, למרות טמפרטורה של 20 מעלות צלזיוס מתחת לאפס. ההצלחה שכנעה את ה-NHL למסד משחק שנתי תחת כיפת השמיים, ה"ווינטר קלאסיק", ב-1 בינואר בכל שנה החל מ-2008.

בעונת 2009 חגגו הקנדיאנס את העונה ה-100 לקיומם ב-NHL וב-NHA שקדמה לה. לוגו מיוחד הוצא לכבוד אותה עונה, וה-NHL כיבד את הקבוצה כשערך במונטריאול באותה עונה גם את משחק האול-סטאר וגם את הדראפט. באותה שנה מכר ג'ורג' ג'ילט את הקבוצה והאולם, ברווח גדול, לקבוצת משקיעים ממשפחת מולסון - בעלי מבשלת הבירה שהייתה בעלת הקבוצה עד 2001.

בעונת 2010 הצליחו הקנדיאנס, לראשונה מאז 1993, לעבור שני סיבובי פלייאוף ולעלות לגמר המזרח, שם נוצחו על ידי פילדלפיה פליירס. למרות ההצלחה היחסית, סיימה הקבוצה עשור עגום שבו בפעם הראשונה לא הצליחה לזכות ולו גביע סטנלי אחד.

בעונת 2011 שוב השתתפו הקנדיאנס ב-Heritage Classic, הפעם מול קלגרי פליימס. המשחק נערך באצטדיון הפוטבול בקלגרי ומשך כ-41000 צופים. בפלייאוף נרשמה אכזבה נוספת, כאשר הקנדיאנס שמטו יתרון מכריע שהשיגו עם שני ניצחונות חוץ על בוסטון ברואינס בסדרת הסיבוב הראשון, ונוצחו בה בשבעה משחקים.

עונת 2012 הייתה חלשה, עם סיום העונה הרגילה במקום האחרון בבית הצפון-מזרחי. הקבוצה שיפרה בהרבה את יכולתה בעונת 2012/13 וזכתה באליפות הבית הצפון-מזרחי, אך בפלייאוף איכזבה שוב והודחה בסיבוב הראשון על ידי אוטווה סנטורס.

לוגו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוגו של הקנדיאנס, האות C כשבתוכה האות H, מלווה את המועדון, בשינויים מזעריים, מאז 1916. בקרב אוהדי ההוקי קרח בצפון אמריקה השתרשה האמונה שהאות H מייצגת את כינוי הנפוץ של הקבוצה, ה-Habs, אך למעשה היא ייצוג של המילה "הוקי" בשם Club de Hockey Canadiens - "מועדון ההוקי קנדיאנס".

יריבויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כקבוצה הוותיקה בליגה, נוצרו בין הקנדיאנס למספר קבוצות יריבויות גדולות מסורתיות ארוכות שנים.

ללא ספק היריבות הגדולה של הקנדיאנס היא עם טורונטו מייפל ליפס, יריבות שהחלה עוד ב-1917 עם ייסוד ה-NHL. היריבות חורגת מעולם ההוקי קרח ומקרינה על היריבויות בין הערים ובין הקהילות בקנדה, כאשר הקנדיאנס והעיר מונטריאול נתפסות כנציגות הבכירות של דוברי הצרפתית, ואילו המייפל ליפס והעיר טורונטו הן הנציגות הבכירות של דוברי האנגלית.

יריבות מרה נוספת מעידן "שש המקוריות" היא עם בוסטון ברואינס. שתי הקבוצות נפגשו זו עם זו, הן בעונה הרגילה והן בסדרות פלייאוף, יותר פעמים מכל שתי קבוצות אחרות בהיסטוריה של ה-NHL. היריבות התחזקה באירוע "מהומות רישאר" ב-1955 ולאחר מכן המשיכה לאורך שנות ה-60 ובמיוחד בשנות ה-70, אז היו שתי הקבוצות בצמרת ה-NHL והתחלקו ברוב תוארי האליפות.

בין 1979 ל-1995, כאשר קוויבק נורדיקס שיחקה ב-NHL, התפתחה בין הקנדיאנס והנורדיקס יריבות טבעית על הבכורה בפרובינציית קוויבק. היריבות פסקה כאשר הנורדיקס הפכו לקולורדו אוולאנש ועברו לדנבר ב-1995.

סגל שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-5 באפריל 2014

מס' עמדה שם
6 Flag of Sweden.svg מגן דאגלס מארי
8 Flag of Canada.svg חלוץ שמאלי ברנדון פרוסט
11 Flag of Canada.svg חלוץ ימני ברנדן גאלגר
14 Flag of the Czech Republic.svg חלוץ מרכזי תומש פלקאנץ
15 Flag of the United States.svg חלוץ ימני ג'ורג' פארוס
17 Flag of Canada.svg חלוץ ימני רנה בורק
20 Flag of Austria.svg חלוץ שמאלי תומס ואנק
21 Flag of the United States.svg חלוץ ימני בראיין ג'יונטה (קפטן)
22 Flag of Canada.svg חלוץ ימני דייל וייז
24 Flag of the United States.svg מגן ג'ארד טינורדי
26 Flag of Canada.svg מגן ג'וש גורג'ס (קפטן חלופי)
27 Flag of the United States.svg חלוץ מרכזי אלכס גלצ'ניאק
30 Flag of Slovakia.svg שוער פטר בודאי
מס' עמדה שם
31 Flag of Canada.svg שוער קרי פרייס
32 Flag of Canada.svg חלוץ שמאלי טרוויס מואן
40 Flag of Canada.svg מגן ניית'ן בוליו
43 Flag of Canada.svg מגן מייק ויבר
48 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי דניאל בריאר
49 Flag of Canada.svg חלוץ שמאלי מישאל בורניוואל
51 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי דויד דזרנה
53 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי ראיין וייט
55 Flag of the United States.svg מגן פרנסיס בויון
67 Flag of the United States.svg חלוץ שמאלי מקס פצ'ורטי
74 Flag of Russia.svg מגן אלכסיי אמלין
76 Flag of Canada.svg מגן פרנל קרל סובן
79 Flag of Russia.svg מגן אנדריי מרקוב (קפטן חלופי)
81 Flag of Denmark.svg חלוץ מרכזי לארס אלר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]