ז'אן-פייר מלוויל
| ז'אן-פייר מלוויל | |
|---|---|
| תאריך לידה: | 20 באוקטובר 1917 |
| מקום לידה: | פריז, צרפת |
| תאריך פטירה: | 2 באוגוסט 1973 |
| מקום פטירה: | פריז, צרפת |
| שנות הפעילות: | 1945–1972 |
ז'אן-פייר מלוויל (בצרפתית: Jean-Pierre Melville; 20 באוקטובר 1917–2 באוגוסט 1973) היה במאי ושחקן קולנוע צרפתי. מלוויל נולד בשם ז'אן פייר גרומבאך (Jean-Pierre Grumbach), ומאוחר יותר אימץ את שם הבמה שלו – מלוויל – בזמן מלחמת העולם השנייה כמחווה לסופר האהוב עליו ביותר, הרמן מלוויל. עם שם זה נשאר גם לאחר תום המלחמה.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
מלוויל נולד בפריז, צרפת, למשפחה יהודית מאלזס. מגיל צעיר היה פוקד את אולמות הקולנוע מדי יום. הוא שירת במלחמת העולם השנייה, תחילה בצבא הבריטי, והשתתף במבצע דרגון. כשחזר מהמלחמה הוא הגיש בקשה ב-SNTPCT (האיחוד הלאומי של טכנאים ועובדי הפקה קולנוע וטלוויזיה) להיות עוזר במאי ונדחה. כתוצאה מכך, החליט לביים את סרטיו בגפו. מלוויל הפך לבמאי עצמאי. את סרטו הראשון, "שתיקת הים", (Le Silence de la Mer) משנת 1949 כתב, הפיק, ביים וערך, דבר שהציג אותו כדמות לחיקוי בקרב אנשי הגל החדש בקולנוע הצרפתי וכבמאי ששולט באופן עצמאי על יצירתו.
הוא נודע בשל סרטיו הטרגיים והמינימליסטיים בקטגוריית הפילם פוליסייר (הפילם נואר הצרפתי). בין סרטיו המפורסם ביותר: "הסמוראי" (1967) ו"המעגל האדום" (1969) בהם כיכבו אנשי שחקנים בולטים כמו אלן דלון, ז'אן-פול בלמונדו ולינו ונטורה (Lino Ventura). מלוויל העניק חשיבות רבה לתסריט, למורכבויות סיפוריות ולשימור מתח פסיכולוגי אמיתי לאורך כל הסרט. לעיתים קרובות סרטיו הם פסימיים וחוקרים את הצדדים האפלים של האדם. בעזרת יכולת נדירה של התבוננות בנפש האדם, הצליח מלוויל לזכות באהדת הקהל ואהדת הביקורת, ששיבחה את סרטיו.[דרוש מקור]
מלוויל היה אחד הבמאים הראשונים שצילמו בלוקיישנים אמיתיים וכן השפיע מאוד על סרטי הגל החדש. הוא הופיע בתפקיד משני בסרטו של ז'אן-לוק גודאר "עד כלות הנשימה", ואף עזר לו בעריכת הסרט (הסגנון הג'אמפקאטי החדשני לאותה התקופה). בשנת 1963 היה חלק מחבר השופטים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-13 בברלין.
מלוויל ביים 13 סרטים באורך מלא, חצי מהם סרטי פשע. הוא היווה השראה לבמאים כקוונטין טרנטינו, מרטין סקורסזה וג'ון וו. הוא נפטר בפריז בגיל 55 מהתקף לב.
|
I believe that you must be madly in love with cinema to create films. You also need a huge cinematic baggage. |
||
[עריכה] פילמוגרפיה
[עריכה] בתור במאי
| שנה | שם הסרט | שם הסרט באנגלית |
|---|---|---|
| 1945 | Vingt-quatre heures de la vie d'un clown | Twenty-four hours in the life of a clown |
| 1949 | Le Silence de la mer | The Silence of the Sea |
| 1950 | Les Enfants terribles | The Terrible Children |
| 1953 | Quand tu liras cette lettre | When You Read This Letter |
| 1955 | Bob le flambeur | Bob the Gambler |
| 1959 | Deux hommes dans Manhattan | Two Men in Manhattan |
| 1961 | Léon Morin, prêtre | Leon Morin, Priest |
| 1962 | Le Doulos | Doulos: The Finger Man |
| 1963 | L’Aîné des Ferchaux | Magnet of Doom |
| 1966 | Le Deuxième Souffle | Second Breath |
| 1967 | Le Samouraï | The Samourai |
| 1969 | L' Armée des ombres | Army of Shadows |
| 1970 | Le Cercle rouge | The Red Circle |
| 1972 | Un flic | Dirty Money |
[עריכה] בתור שחקן
| שנה | שם הסרט | תפקיד |
|---|---|---|
| 1947 | Les drames du Bois de Boulogne | |
| 1950 | Orpheus | מנהל מלון |
| 1956 | Bob le flambeur | המספר |
| 1957 | Un amour de poche | הנציב |
| 1955 | Bob the Gambler | |
| 1959 | Deux hommes dans Manhattan | מורו |
| 1959 | Le signe du lion | |
| 1960 | À bout de souffle | פרבולסקו |
| 1960 | Zazie dans le métro | |
| 1963 | Landru | ז'ורז' מנדל |
| 1967 | L'homme à la Buick |
[עריכה] שם קוד מלוויל
בשנת 2008 הופק סרט תיעודי באורך 26 דקות, שנקרא "שם קוד מלוויל" (Code Name Melville), החושף את תפקידו החשוב של מלוויל בהתנגדות הצרפתית במהלך מלחמת העולם השנייה ובגישתו לעשיית סרטים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ז'אן-פייר מלוויל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)