זיכרון טרנזקטיבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

זיכרון טרנזקטיבי הוא מושג בפסיכולוגיה ארגונית, המגדיר את האופן בו קבוצות מעבדות וזוכרות מידע יחד. הוא מוגדר כסך כל המידע המאוחסן בזיכרון של כל אחד מחברי הצוות, יחד עם מטא-זיכרון (זיכרון על הזיכרון) המכיל מידע אודות תחומי המומחיות של חברי צוות שונים‏[1]. כפי שהמטא-זיכרון של הפרט מאפשר לו לדעת מהו המידע הזמין וניתן לשליפה, מערכת הזיכרון הטרנזקטיבי מספקת לחברי הצוות מידע על הידע שיכול להיות נגיש להם בתוך הקבוצה, גם כזה שאינו מאוחסן בזיכרון הפרטי של כל אחד מהם‏[2]. כאשר חברי הצוות זקוקים למידע מסוים, אך אינם מחזיקים בו או זוכרים אותו בעצמם, הם יכולים לפנות אחד אל השני לעזרה. בדרך זו, מערכת זיכרון טרנזקטיבי יכולה לספק לחברי הצוות מידע רב ומדויק יותר לעומת המידע שכל אחד מהם יכול לזכור בעצמו.

זהו מושג יחסית חדש, שהוטבע ע" דניאל וגנר ב – 1985, כתגובה לתאוריות ישנות יותר, של חשיבת יחד.‏[3].

מרכיבי הזיכרון הטרנזקטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מרבית החוקרים העוסקים בנושא זה, מרכיבי הזיכרון הטרנזקטיבי הם התמחות (specialization), תיאום (coordination) ואמינות (credibility) ‏‏‏[4].זיכרון טרנזקטיבי חזק מתקיים כשהפרט מבין מה האחרים בצוות יודעים ומשתמש במידע זה על מנת לרכוש ידע שונה ומשלים‏[5].

התמחות (specialization)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכיב הראשון, התמחות, הוא התוצר של תהליך זה, ופירושו כי עם היווצרותו של זיכרון טרנזקטיבי חברי הצוות מחזיקים בתחומי ידע מובחנים ושונים זה מזה. התמחות היא מימד חשוב של זיכרון טרנזקטיבי היות שהיא מאפשרת לקבוצה לנצל את הידע הקולקטיבי באופן יעיל יותר, כאשר כל חבר צוות יכול להעמיק את הידע שלו בתחומים החסרים לקבוצה ובכך להגדיל את מאגר הידע הכולל (בניגוד לרכישת ידע חופף)‏[5]. Hollingshead הראה כי התמחות הובילה להתייעלות המאמצים המושקעים בשליפת מידע ומניעת חזרתיות, וסיפקה נגישות לטווח רחב יותר של תחומי מומחיות‏[6].

תיאום (coordination)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכיב השני, תיאום המשימה, מתייחס למידה בה יש צורך במאמצי תכנון ותיאום גלויים במהלך עבודת הצוות ‏‏‏[7]. בקבוצה בעלת מערכת זיכרון טרנזקטיבי חזקה לא יהיה צורך להרבות בפעולות תכנון ותיאום גלויות, מאחר שחברי הקבוצה, המכירים את נקודות החוזק והחולשה של כל חברי הצוות האחרים, יוכלו לנבא את התנהגויותיהם, לצפות את תגובותיהם ולבצע התאמות ותיקונים באופן מהיר‏[1].

אמינות (credibility)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכיב השלישי הוא פועל יוצא של השניים האחרים. אמינות זו המידה בה חברי הקבוצה מאמינים כי מידע הרלוונטי למשימה הנמצא בידי חברי צוות אחרים הינו נכון ומדויק‏[5].

זיכרון טרנזקטיבי וביצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיכרון טרנזקטיבי עשוי לשפר את ביצועי הצוות באמצעות שלושה מנגנונים עיקריים:‏[8]

• חלוקת האחריות על סוגי ידע שונים בין חברי הצוות תאפשר לכל אחד מהם להעמיק את הידע שלו בתחום הספציפי עליו הוא אחראי תוך שמירה על גישה מהירה למידע רלוונטי למשימה שנמצא בידי אחרים‏[2].

• פיתוח זיכרון טרנזקטיבי יביא לקיצור זמן החיפוש אחר מידע: כשלחברי הצוות ברור למי לפנות בתחומי הידע השונים, הם יבזבזו פחות זמן בחיפוש אחר המידע הדרוש למשימה‏[2].

• ההבנה המשותפת לחברי הצוות לגבי הקשרים הבינאישיים בצוות ותחומי הידע בהם הם מומחים, מאפשרת לחברי הצוות לנבא ולצפות טוב יותר כיצד עמיתיהם יתנהגו ומביא לאינטראקציות מתואמות ויעילות יותר‏[9].

בין ההשפעות החיוביות של זיכרון טרנזקטיבי על ביצוע נמצא כי זיכרון טרנזקטיבי מקנה גישה מהירה יותר לכמות גדולה יותר של תחומי ידע ומשפר תהליכי אינטגרציה של מידע‏‏‏[10], משפר תהליכי קבלת החלטות כתוצאה מהקצאת תחומי מומחיות שונים לחברי צוות שונים ‏‏‏[11]‏, ואף משפיע על תפיסת היעילות של הצוות, שביעות הרצון של העובדים ומידת ההזדהות שלהם עם הצוות והארגון ‏‏‏[12].

תנאים מוקדמים להיווצרות זיכרון טרנזקטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך ההתפתחות של זיכרון טרנזקטיבי בצוות כולל שלושה שלבים, בדומה לזיכרון האנושי: קידוד, אחסון ושליפה[2].

קידוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב הקידוד, הפרטים בקבוצה משיגים מידע על תחומי הידע של חברי הצוות האחרים ומתייגים מידע זה על ידי שיוכו של כל תחום ידע לאחד מחברי הצוות‏[13]. לעתים, הכרה זו צומחת מתוך שיחות על "מי עשה מה, מי למד מה, מי יודע מה"‏[2].

תהליך הקידוד חשוב במיוחד לדיון על היווצרותו של זיכרון טרנזקטיבי, מכיוון שהוא מניח את היסודות למערכת זיכרון טרנזקטיבי אפקטיבית‏[13]. הקידוד מתבצע במהלך אינטראקציות בין חברי הצוות: באמצעות שיתוף מידע ובקשת מידע מחברי הצוות האחרים, חברי הקבוצה לומדים על תחומי המומחיות של כל אחד כשלב ראשון והכרחי ליצירת התמחות‏[2].

אחסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב האחסון, המידע החדש מאוחסן אצל בעל המומחיות הספציפית התואמת - לאחר שהמומחים זוהו, מידע חדש מועבר ישירות לאדם הרלוונטי, מה שמייעל את תהליך הלמידה ומפחית את העומס על הזיכרון האינדיבידואלי של כל פרט בקבוצה‏[1].

שליפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב השליפה, הקבוצה מזהה את חבר הצוות המתמחה בתחום הידע הדרוש ופונה אליו לקבלת המידע‏[2].

כיצד מתפתח זיכרון טרנזקטיבי?[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים רבים הראו כי זיכרון טרנזקטיבי נבנה במהלך האינטראקציות בין חברי הצוות. בסדרת מחקרים נמצא כי אימון קבוצתי עוזר לפיתוחו של זיכרון טרנזקטיבי. נמצא כי כשהאימון נעשה במשותף, הצוות פיתח מערכת זיכרון טרנזקטיבי חזקה יותר לעומת צוות שהתאמן בנפרד, זכר מידע רב יותר אודות התהליך, וביצע פחות שגיאות‏[14]. החוקרים הסיקו כי האימון המשותף והאינטראקציה בין הנבדקים אפשרה להם לפתח מודעות לכישורי חברי הצוות האחרים וסייעה לצוותים אלו לחפש את המידע אצל האדם הנכון, להעריך את המידע כמדויק ואמין יותר וכתוצאה לבצע את המשימה טוב יותר. בשלבים הראשונים לחיי קבוצה, הכרת המומחיות של חברי הצוות מאפשרת לחלק את העבודה באופן יעיל יותר ולהתאים את המשימות לחברי הצוות שהכי מוכשרים לבצען. קיום אינטראקציות מרובות בשלבי היווצרות קבוצה מספקות הזדמנות להתוודע להכשרה, רמת המומחיות או היעדר הידע בתחומים שונים של חברי הקבוצה ‏‏‏[15], ולפתח הבנה משותפת של דרישות המשימה והאופן בו הידע של חברי הצוות משתלב יחד‏[9].

אם כך, נראה כי תקשורת הינה בעלת השפעה מכרעת על התפתחות הזיכרון הטרנזקטיבי. יחד עם זאת, נראה כי לא כל סוג של תקשורת בין חברי צוות יביא לבניית זיכרון טרנזקטיבי. תקשורת באופן כללי משמשת כאמצעי להעברת מידע מאדם אחד לאחר ‏‏‏[16]. אך, לצורך בניית זיכרון טרנזקטיבי על התקשורת לעסוק בהעברת מידע על הידע, המומחיות והניסיון הרלוונטיים של פרטים אחרים במערכת‏[6].

Moreland & Myaskovsky, הראו כי ניתן ליצור זיכרון טרנזקטיבי גם ללא תקשורת בין חברי הצוות. כתחליף לתקשורת בין חברי הצוות נעשה שימוש במשוב המסכם את כישורי הנבדקים במשימה ותחומי המומחיות של כל משתתף, לפני תחילת המשימה הקבוצתית. נמצא כי למרות שהמשוב והמידע על תחומי הידע של חברי הצוות ניתן על ידי החוקרים ולמעשה חברי הצוות כלל לא תקשרו זה עם זה בשלב הקידוד, נוצר זיכרון טרנזקטיבי חזק אשר השפיע לחיוב על ביצועי הצוות ‏‏‏[17].

אם כן, המרכיב החיוני להיווצרות זיכרון טרנזקטיבי הוא שיתוף מידע ספציפי אודות תחומי המומחיות של חברי הצוות, אם באמצעות אינטראקציות הנוצרות בזמן למידה משותפת, ואם על ידי העברת המידע באופן אחר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Wegner, D. M. (1995). A computer network model of human transactive memory. Social Cognition, 13, 319–339
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 Wegner, D. M. (1986). Transactive memory: A contemporary analysis of the group mind. In B.Mullen & G. R. Goethals (Eds.), Theories of group behavior (pp. 185–205). New York: Springer-Verlag
  3. ^ Wegner, D. M., Giuliano, T., & Hertel, P. (1985). Cognitive interdependence in close relationships. In W. J. Ickes (Ed.), Compatible and incompatible relationships (pp. 253-276). New York: Springer-Verlag.
  4. ^ ‏(Ilgen, D.R., Hollenbeck, J.R., Johnson, M. & Jundt, D. (2005). Teams in organizations: From I-P-O Models to IMOI models. Annual Review of Psychology, 56: 517-543.‏
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Lewis, K., (2003). Measuring Transactive Memory Systems in the Field: Scale Development and Validation. Journal of Applied Psychology, 88(4): p. 587-604
  6. ^ 6.0 6.1 Hollingshead, A. B. (1998a). Distributed knowledge and Transactive processes in groups. In M. A.Neale,E.A.Mannix, and D.H.Gruenfeld (Eds.), Research on managing groups and teams (Vol.1). Greenwich, CT: JAI Press
  7. ^ ‏Austin, J. R. (2003). Transactive memory in organizational groups: The effects of content, consensus, specialization, and accuracy on group performance. Journal of Applied Psychology. 88(5) 866–878.‏
  8. ^ Moreland, R. L. (1999)Transactive memory: Learning who knows what in work groups and organizations. In L. Thompson, D. Messick, &J. Levine (Eds.), Shared cognition in organizations: The management of knowledge (pp. 3–31). Mahwah, NJ: Erlbaum
  9. ^ 9.0 9.1 Cannon-Bowers, J. A., Salas, E., & Converse, S. A. (1993). Shared mental models in expert team decision making. In N. J. Castellan, Jr. (Ed.), Current issues in individual and group decision making (pp.221–246).Hillsdale, NJ: Erlbaum
  10. ^ ‏Cannon-Bowers, J.A., & Salas, E. (2001). Reflections on shared cognition. Journal of Organizational Behavior, 22: 195-202.‏
  11. ^ ‏Stasser, G., Stewart, D. D., & Wittenbaum, G. M. (1995). Expert roles and information exchange during discussion: The importance of knowing who knows what. Journal of Experimental Social Psychology, 31, 244–265
  12. ^ ‏Michinov, E., Olivier-Chiron, E., Rusch, E. and Chiron, B. (2008). Influence of transactive memory on perceived performance, job satisfaction and identification in anesthesia teams. British Journal of Anaesthesia 100(3):327-332.‏
  13. ^ 13.0 13.1 Liang R., D. and Rau, D. (2000). Investigating the Encoding Process of Transactive Memory Development in Group Training, Group & Organization Management, 25,(373-396)
  14. ^ Liang, D. W., Moreland, R. L., & Argote, L. (1995). Group versus individual training and group performance: The mediating role of transactive memory. Personality and Social Psychology Bulletin, 21, 384–393)
  15. ^ ‏Hollingshead, A.B.(1998b). Retrieval processes in transactive memory systems. Journal of Personality and Social Psychology, 74,659–671.‏
  16. ^ ‏Hinsz, V. B., Tindale, R. S., & Vollrath (1997). The emerging conceptualization of groups as information processors. Psychological Bulletin, 121,43–64‏
  17. ^ ‏Moreland R.L and Myaskovsky L. (2000). Exploring the Performance Benefits of Group Training: Transactive Memory or Improved Communication? Organizational Behavior and Human Decision Processes Vol. 82, No. 1, 117–133‏