זצסיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית הזצסיון בווינה
כרזה של אדמונד אדל (Edmund Edel) משנת 1900

זצסיוןגרמנית: Sezessionsstil), תנועה של אמנים בתחומי האמנות, האדריכלות והמוזיקה השייכת לתנועת האר נובו והיוגנדסטיל אשר נוצרה בשנת 1897 בעיר וינה.

הקבוצות בגרמניה ובאוסטריה צמחו מתנועה פוליטית וספרותית בשנות השבעים במאה התשע-עשרה.

לקבוצה לא היה סגנון צורני אחיד, אלא שאיפה משותפת ליצור אמנות המנותקת מן העבר הקלאסיציסטי ומן האקדמיה האוסטרית לאמנות. נשיאה הראשון של הקבוצה, אשר מנתה 19 אמנים אוסטרים וזרים, היה הצייר גוסטב קלימט. בשנת 1897 הוקם בווינה 'בית הזצסיון', בתכנונו של האדריכל יוזף מריה אולבריך (Joseph Maria Olbrich). על הבניין חרוטה הכתובת: "לכל עידן האמנות שלו, ולאמנות את חירותה". בתוך הבניין יצר גוסטב קלימט עבודות עמוסות במוטיבים קישוטיים, גאומטריים וצמחיים.

שלושה מרכזים חשובים היו במינכן, ברלין (בראשותו של מקס ליברמן) ווינה (בראשותו של גוסטב קלימט). קבוצות אחרות היו בדרזדן, קרלסרוהה, דיסלדורף, לייפציג וויימאר. האמנים הנמנים עם קבוצת "הגשר", הקבוצה הראשונה של אקספרסיוניזם גרמני, לא התקבלו לזצסיון הברלינאי, ובשנת 1910 הם הקימו את ה"זצסיון החדש".

המגזין של התנועה, "Ver Sacrum", הציג את עבודותיהם הדקורטיביות של חבריה, במסורת האר-דקו.

באדריכלות של סגנון זה הייתה נטייה לקישוטיות. דוגמה לכך אפשר למצוא במיוליקה-האוס, בניין שתכנן האדריכל אוטו ואגנר (Otto Wagner) בווינה, בשנת 1898.

עקב תמיכתם של אילי הון יהודים באמני הזצסיון, בניגוד לטעם הרווח, כינה המבקר היהודי המומר קרל קראוס את יצירות התנועה בלעג "טעם יהודי" (בצרפתית: Le goût Juif)‏[1].

אמנים בתנועת הזצסיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אן-מרי אוקונור, האשה בזהב, הוצאת ידיעות אחרונות, 2013 עמ' 75
P human body.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אמנות ואדריכלות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.