חוזה לך ברח
"חוֹזֶה לֵךְ בְּרַח" הוא ביטוי תנ"כי. נעשה בו שימוש בשירה ובפזמונאות העברית המודרנית.
בספר עמוס מסופר על הנביא עמוס שמנבא נבואות זעם נגד בית המלוכה ובני המעמד העשיר בממלכת שומרון. נבואותיו מרגיזות את אמציה כהן בית אל, אשר לועג לנביא עמוס, שבא מממלכת יהודה, ומתרה בו להתרחק מהשומרון, והנביא עונה לו בנבואת זעם קשה על ביתו ועל עתיד ממלכת ישראל:
וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה אֶל עָמוֹס חֹזֶה לֵךְ בְּרַח לְךָ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה וֶאֱכָל שָׁם לֶחֶם וְשָׁם תִּנָּבֵא: וּבֵית אֵל לֹא תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא כִּי מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ הוּא וּבֵית מַמְלָכָה הוּא: וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר אֶל אֲמַצְיָה לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים: וַיִּקָּחֵנִי ה' מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן וַיֹּאמֶר אֵלַי ה' לֵךְ הִנָּבֵא אֶל עַמִּי יִשְׂרָאֵל: וְעַתָּה שְׁמַע דְּבַר ה' אַתָּה אֹמֵר לֹא תִנָּבֵא עַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא תַטִּיף עַל בֵּית יִשְׂחָק:לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אִשְׁתְּךָ בָּעִיר תִּזְנֶה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וְאַדְמָתְךָ בַּחֶבֶל תְּחֻלָּק וְאַתָּה עַל אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ.
במאה ה-20 בשנת 1910, השתמש המשורר חיים נחמן ביאליק בביטוי התנ"כי ככותרת לשיר "חוזה לך ברח", הנחשב לאחת מיצירותיו החשובות. השיר נכתב בתקופה של מצוקה אישית וציבורית, לאחר שביאליק חש כי פועלו הציבורי אינו זוכה לאהדה גדולה בקרב האנשים אליהם הוא פונה, והוא מבקש לפרוש לעולמו הפרטי. בשיר, ביאליק מדמה את עצמו לעמוס, תוך שהוא רומז למקצועו של עמוס - בוקר ובולס שקמים: ”הֲלוֹךְ בַּלָּאט לִמְּדַנִי בְקָרִי... אֶל-נָוִי אָשׁוּב וְאֶל-עֲמָקָיו. וְאֶכְרֹת בְּרִית עִם שִׁקְמֵי יָעַר” (“חוֹזֶה, לֵךְ בְּרַח” / חיים נחמן ביאליק).
בתחילת שנות ה-70 כתב הפזמונאי יענקל'ה רוטבליט פזמון הנושא את השם "חוזה לך ברח". הוא הולחן על ידי המלחין שלום חנוך ובוצע על ידי הזמר אושיק לוי.
להקת הגרובטרון ביצעה את שירם של רוטבליט וחנוך אך בשילוב עם פזמון בהשראת מוזיקת פלמנקו ספרדית. התוצאה היא משחק מילים משעשע עם המילה "חוזה", שהיא גם שם נפוץ בספרדית ("José", התרגום הספרדי לשם העברי "יוסף").
