נבואה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נבואה

בדתות ובפילוסופיות שונות, נבואה היא תופעה רוחנית בה נאצלת על האדם רוח ממקור עליון והוא מתרומם למצב תודעתי אחר, בו נגלים לעיניו מסתרי הבריאה וידיעות על העבר ועל העתיד.

על פי הפילוסופיה האפלטונית והאריסטוטלית, ובעקבותיהם הוגי דעות יהודיים כמו הרמב"ם, תופעת הנבואה אמורה להתרחש כאשר האדם המתוקן במידותיו והשלם בשכלו התעלה ובא במגע עם "השכל הפועל" - שהוא מאגר קוסמולוגי של תבונה, ונאצלת על נפשו אצילות נכבדה. לתפיסה זו הנבואה היא נחלתם של הפילוסופים שלמי השכל.

מדענים שונים טענו כי תופעה זו קשורה להזיות שנגרמות בהתקפי אפילפסיה. נעשו אף מחקרים בהם הצליחו לשחזר במעבדה הזיות, באמצעות גירוי אזורים מסוימים במוח והדמיית התקפי אפילפסיה מלאכותיים. מנגד טוענים אנשי דת, שאף אחד מהמסוממים הרבים בעולם או חולי האפילפסיה לא הצליח ליצור יצירות רוחניות כדוגמת ספר ישעיהו או עמוס.

דתות רבות מצהירות שהתחלתן הייתה בדרך של נבואה והארה, בהן גילו נביאיהן הראשונים את דרך החיים הנכונה המביאה את האדם לשלמות.

נבואה ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הנבואה במסורת ישראל

על פי המסורת היהודית כתבי הקודש של התנ"ך נכתבו תחת השפעה של התגלות נבואית ברמות שונות. התורה חוברה תחת השפעה נבואית עליונה של משה רבנו, ספרי הנביאים ברמת נבואה רגילה, ואילו הכתובים נכתבו תחת השראה של רוח הקודש, שהינה דרגת השראה נבואית נמוכה יותר.

על פי המסופר בתנ"ך נראה כי אין מצב קבוע וברור בו האדם מתנבא. לעתים היא באה במפתיע על האדם, כמו אצל משה בסנה ושמואל במשכן שילה וירמיהו בעודו נער, בלא שעשו הכנות להתנבאותם, ולעומת זאת, בספר שמואל ובספר מלכים מסופר על חבורות בני-נביאים, שהתלמדו להתנבא, והגיעו למצב של אקסטזה ונבואה על ידי ניגון בכלי זמר (שמואל א', י ה). גם על הנביא אלישע, מסופר כי ביקש שינגנו לפניו כדי שתשרה עליו נבואה (מלכים ב', ג טו). לעתים הנביאים נלקחו במפתיע מעבודתם, כמסופר על עמוס, שמעיד על עצמו שהוא בוקר ובולס שקמים ואיננו לא נביא ולא בן נביא (עמוס ז, יד).

לתפיסת חז"ל לא כל תקופה מתאימה לנבואה. גם כאשר ישנו אדם הראוי לנבואה, אם הדור אינו ראוי לנבואה, הרי זו לא תשרה עליו. כך הם הסבירו מצב שבו היו אנשים גדולים כהלל הזקן ושמואל הקטן בבית שני, שהיו ראויים לנבואה, אך היא בוששה מלשרות עליהם‏‏‏[1].

לתפיסתם, לא כל אדם יכול להתנבא, ותנאי מקדים לנבואה, היא שלמותו האישית והמוסרית של האדם. "אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם וענו" (מסכת נדרים לח א) ולגרסה אחרת גם בעל קומה (מסכת שבת צב א)‏‏‏[2].על הרוצה לזכות לנבואה להיות שלם בשכלו (חוכמה) בנפשו (גיבור) ברכושו (עשיר) ומעל לכל עליו להיות ענו.

לשיטת הרמב"ם מעלת החוכמה היא היא המפתח לנבואה, שהוא מחייב שהנביא יהיו לו כל "המעלות השכליות", בצד רוב תכונות האופי הטובות, אבל לא כולן. ‏‏כך למשל הוא מתאר שם נביאים שהייתה להם תכונת אופי בעייתית כמו כעס, תאוה, או פחד ובכל זאת התנבאו‏[3]. ואת "גיבור" הוא מפרש כמתגבר על יצרו, ואת "עשיר" כמי ששמח בחלקו ומסתפק במועט, כפי המתואר בפרקי אבות.

דרגות שונות יש בנבואה כשם שיש דרגות בחוכמה. הדרגה קובעת את איכות הנבואה, ולכן נביא המתנבא בדרגה גבוהה יותר יבין טוב ונכון יותר את פשר התגלות ה' אליו.

ריה"ל בספרו הכוזרי הוסיף שני סייגים על מנת לקבל נבואה:

1. הנבואה ניתנת רק ליהודים (הכוונה מ-12 בני יעקב אבינו והלאה)‏‏‏[4].

2. "שכל מי שנתנבא לא התנבא אלא בארץ ישראל או בעבורה".

לתפיסתו יש קשר הדוק בין הנבואה למעמד הלאומי של ישראל. ואת המצב של העדר הנבואה הוא מסביר במצב של גלות ישראל. ומסתמך בדבריו על אמרת חז"ל שמאז שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מחכמים ונמסרה לשוטים.

הבדל חשוב בין הרמב"ם לבין ריה"ל, שבעוד שלדעת הרמב"ם יש צורך בהכנה והכשרה שכלית, לדעת ריה"ל אין צורך בכך.

במכניקה של הנבואה, על פי תפיסות הוגי דעות יהודיים, הנבואות נקלטות בדמיונו של האדם, "ביד הנביאים אדמה". ישנו קשר אמיץ בין חלום לבין נבואה. דמיון מפותח, הוא כלי חשוב להשראה נבואית. לפי חזונו של הרב קוק כדי שתתחדש הנבואה, ישנו צורך לפתח את הדמיון, ולכן לתפיסתו במאה ה-20 התפתחה תרבות אנושית שמבוססת הרבה על דמיון האדם.

נבואה על פי הקבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הקבלה תופעת הנבואה מתרחשת כאשר השכינה, שהיא הופעתה התחתונה ביותר של האלוהות ומקור האנרגיה העולמי, מתחברת אל האדם השלם בתכונותיו. לתפיסה זו הנבואה הינה תופעה ישראלית ייחודית, בשל התפיסה כי השכינה היא שורש נשמות ישראל.

נבואה במיתולוגיה היוונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מיתולוגיה יוונית

במיתולוגיה היוונית הנבואה ניתנת על ידי האלים או כהניהם (הבולט שבהם הוא האורקל מדלפי). תמה מרכזית סביב נושא הנבואה הוא חוסר יכולתו של אדם להימלט מגורלו. מוטיב זה משמש במגוון רב של טרגדיות ומחזות, כגון אדיפוס המלך, אנטיגונה ועוד.

נבואה בספרות הפנטזיה והמד"ב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות הפנטזיה והמדע הבדיוני היא בדרך כלל מעין כתב חידה המבשר על מאורע עתידי העומד להתרחש. הנבואה ניתנת בדרך כלל בהתגלות מיסטית או מוטמעת מזה עידן ועידנים בתרבות.

לעתים, שילוב נבואה בספרות הפנטזיה מוביל לשאלות פילוסופיות של דטרמיניזם והאם הגיבור יכול להתחמק מגורלו.

נבואות מופיעות בספרים/סרטים הבאים:

  • מלחמת הכוכבים: נבואה על "הנבחר" שיביא איזון לכוח. לאבירי הג'די יש יכולת מוגבלת לראות חזיונות לגבי העתיד.
  • הארי פוטר: נבואה על הנבחר שימגר את המכשף הרשע וולדמורט, המתארת את מאפייניו: בן של הילאים שיותקף על ידי המכשף ויסומן כשווה לו.
  • חולית: נבואות לגבי "קפיצת הדרך", בספר זה ישנן עוד סוג של נבואות - נבואות שהוחדרו לתרבויות שונות בידי המיסיון של בנות גישרית שבדרך כלל מדברות על בוא המשיח או גאולה שתגיע בעקבות הגעתם של זרים וכוהנות קדושות. מטרת נבואות אלה הוא לתת מקלט בעת הצורך לבנות גשרית על ידי כך שהמקומיים יתייחסו אליהן כאל המשיח. פול "מואדיב" אטרייאידס ואימו ג'סיקה ניצלו נבואה כזו כדי להתקבל לחברת הדררים במדבר הצחיח של אראקיס.
  • פרסי ג'קסון: בכל ספר נשמעת נבואה המגשימה את עצמה באותו הספר. הנבואה נשמעת מפי האוראקל ובדרך כלל קשה להבין למה או למי היא מיוחסת עד רגע ההתגשמות עצמו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏"שפעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריא ביריחו נתנה עליהן בת קול מן השמים ואמרה יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה שכינה עליו אלא שאין דורו ראוי לכך נתנו עיניהם בהלל הזקן וכשמת הספידוהו הי חסיד הי עניו תלמידו של עזרא" - בבלי סוטה מח ב
  2. ^ ‏נראה שהמקור לדבריבם הוא בירמיהו (ט כב) שם מוזכרים שלשה מעלות באדם: חוכמה, גבורה ועושר "אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ, אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ".‏
  3. ^ ‏"דע, שכל נביא לא נתנבא אלא אחר שהיו לו כל המעלות השכליות, ורוב מעלות המידות והחזקות שבהן...ואין מתנאי הנביא שיהיו אצלו כל מעלות המדות, עד שלא תפחיתהו פחיתות". (בשמונה פרקים פ"ז)‏
  4. ^ ‏כנראה על פי האמור בילקוט שמעוני (שיר השירים - פרק ח - רמז תתקצד) "יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם [אף על פי שיפת אלהים ליפת] אין השכינה שורה אלא באהלי שם"‏