חופשה ברומא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חופשה ברומא
RomanHolidayHepburnPeck.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: Roman Holiday
בימוי: ויליאם ויילר
הפקה: ויליאם ויילר
תסריט: דלטון טרמבו (עלילה)
איאן מקלין האנטר וג'ון דייטון (תסריט)
עריכה: רוברט סווינק
שחקנים ראשיים: גרגורי פק
אודרי הפבורן
אדי אלברט
מוזיקה: ז'ורז' אוריק
ויקטור יאנג
צילום: הנרי אלקן
פרנץ פלנר
חברת הפצה: סרטי פרמאונט
הקרנת בכורה: 27 באוגוסט 1953
משך הקרנה: 118 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 1,500,000‏$
הכנסות: 12,000,000‏$
פרסים: שלושה פרסי אוסקר
דף הסרט ב-IMDb

חופשה ברומאאנגלית: Roman Holiday) הוא סרט מסוגת הקומדיה רומנטית שיצא לאקרנים בשנת 1953.

סרט זה היווה את פריצת הדרך של השחקנית אודרי הפבורן בארצות הברית לאחר שזכתה בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר על משחקה בו.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הסרט מתאר את ההתרחשות בעיקרית בו - חופשתה של הנסיכה אן ברומא, אולם באנגלית המונח "חופשה ברומא" או "חופשה רומאית" משמעו תקופה של הוללות או הנאה סדיסטית.‏[1]

תסריט[עריכת קוד מקור | עריכה]

התסריט נכתב על ידי דלטון טרמבו אולם דלטון היה ב"רשימה השחורה של הוליווד" ועל כן רשמית נכתב התסריט על ידי ג'ון דייטון ואיאן מקלילאן האנטר. בגירסת ה-DVD שיצאה בשנת 2003 ניתן לטרומבו הקרדיט הראוי.

תקציר עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיכה אן, יורשת העצר של מדינה ששמה אינו מוזכר בסרט, עורכת סיור בבירות אירופה ומגיעה לרומא. באחד הלילות היא מביעה את מורת רוחה מתפקידה הרשמי. רופא החצר נותן לה זריקת הרגעה אולם היא בורחת מהשגרירות בה היא שוהה ויוצאת לטייל ברומא. היא נרדמת על ספסל בגן ציבורי, שם מוצא אותה עיתונאי אמריקאי המתגורר ברומא, בשם ג'ו ברדלי. הוא אינו מזהה אותה (היא מזדהה בשם אניה סמית') ונותן לה כסף למונית, אבל היא כה עייפה שהיא לא מסוגלת לתקשר עם נהג המונית. לבסוף הוא לוקח אותה לדירתו.

למחרת בבוקר הוא מגיע באיחור למשרד ומשקר למעבידו בטענה, שהיה במסיבת העיתונאים של הנסיכה אן. המעביד מוכיח לו שמסיבת העיתונאים בוטלה בשל מחלת הנסיכה ומראה לו תמונה של הנסיכה. משברדלי מגלה, שהנסיכה ישנה בדירתו, הוא מחליט לקחת אותה לטיול ברחבי רומא ומזמין חבר צלם לצלם אותם בסיור "בלעדי" זה. במהלך היום הוא מתאהב בנסיכה, וכאשר הוא מחזיר אותה בערב לשגרירות, הוא מחליט שלא לפרסם את התמונות. למחרת, במסיבת העיתונאים, הוא נותן לה אותן.

.
אודרי הפבורן, גרגורי פק ו"פה האמת".

צילומי הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפבורן לא הצליחה במבחן הבד שלה אולם לאחר שסיימה להיבחן והבמאי הורה להפסיק לצלם המשיך הצלם להפעיל את המצלמה וצילם את הפבורן משוחחת עם הבמאי. צילומים אלה וההתנהגות הטבעית שלה הם שגרמו לה לבסוף לקבל את התפקיד.

בסצנה המפורסמת בסרט בה גרגורי פק שם את ידו בתוך "פה האמת" ומספר לנסיכה אניה (אודרי הפבורן) כי אם אדם שם את ידו בפה הוא נושך אותה אם אותו אדם שקרן. בסרט כאשר הוציא פק את ידו מהפה ידו חסרה - הפבורן לא ידעה כי פק מתכוון להחביא את ידו בשרולו וצרחה באימה אמיתית.

"הקשר ישראלי" המופיע בסרט הוא בסופו - אחד העיתונאים המראיינים את הנסיכה אן (הפבורן) הוא עיתונאי המציג עצמו כ"גרוס, דבר, תל אביב".

משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכייה בפרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 הכריזה ספריית הקונגרס כי הסרט הינו בעל חשיבות תרבותית בארצות הברית.

מועמדויות לפרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס אוסקר עבור הסרט הטוב ביותר.
  • פרס באפט"א עבור הסרט הטוב ביותר.
  • פרס אוסקר עבור הבמאי הטוב ביותר - ויליאם ויילר.
  • פרס איגוד הבמאים של אמריקה עבור הבמאי הטוב ביותר.
  • פרס אוסקר עבור שחקן המשנה - אדי אלברט
  • פרס באפט"א עבור שחקן המשנה
  • פרס באפט"א עבור השחקן הזר הטוב ביותר - גרגורי פק
  • פרס אוסקר עבור התפאורות הטובות ביותר.
  • פרס אוסקר עבור הצילום - פרנץ פלנר והנרי אלקן.
  • פרס אוסקר עבור העריכה - רוברט סווינק

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]