טטרודוטוקסין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

טטרודוטוקסין הוא רעל עצבים חזק החוסם תעלות נתרן בתאי עצב. המולקולה נקשרת לפתחי תעלות נתרן רגישות למתח ומונעת את מעבר הדחף העצבי. הרעלת טטרודוטוקסין נגרמת בעיקר מאכילת דגים ממשפחת הנפוחיתיים. שמו של החומר נגזר משמה של סדרת הנפוחתאים (Tetraodontiformes) שכוללת את דג הפוגו הנחשב למעדן ביפן ובארצות אחרות לחופי האוקיינוס השקט.

מולקולת טטרודוטוקסין Tetrodotoxin
נוסחה: C11H17N3O8
מסה מולרית: 319.268
CAS: 4368-28-9
טטרודוטוקסין: דגם תלת ממדי של המולקולה. שחור=אטומי פחמן, אדום=חמצן, כחול=חנקן, לבן=מימן

מקור החומר בטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שהנפוחתאים העניקו לחומר את שמו, ישנם בעלי חיים נוספים המכילים אותו כגון דגים, דו-חיים (כמה מיני טריטונים וקרפדות), תמנונים[1], תולעים, כוכבי ים, ואפילו ישנם חיידקים כפסאודומונס ו-ויבריו המייצרים אותו. בבעלי חיים הרעל מתפקד כארס, ומשמש הן להגנה והן לצייד.

פעילות ביוכימית ופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טטרודוטוקסין נקשר לאתר מוגדר בצד החוץ תאי של פתח תעלת נתרן על קרום תא עצב. כל קישור לאתר זה יחסום מעבר יונים דרך התעלה: כמה רעלנים אחרים פועלים באותו מנגנון. הרעלן חוסם את זרימת יוני הנתרן בתעלות נתרן מהירות בתאי העצב השולטים בכיווץ השרירים וכך מונע את תנועתם. תאי העצב הקוצבים את פעולת הלב אינם נפגעים משום שהם מופעלים על ידי תעלות נתרן איטיות. הנפגע מת, לכן, לא מהפסקת פעולת שריר הלב אלא מחנק בשל שיתוק הסרעפת.

שימושים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחסימת תעלות הנתרן המהירות יש שימוש בהפרעות קצב הלב. כמו כן החומר הוכח כיעיל בטיפול בכאב אצל חולים הגוססים מסרטן, טיפול במיגרנה וגמילה מהרואין.

הרעלת טטרודוטוקסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב ההרעלות נגרמות מאכילת דגים השייכים לסדרת הנפוחתאים ובפרט דג הפוגו. בעור ובאיברים הפנימיים של דג הפוגו יש די טוקסין לגרום שיתוק של הסרעפת ומוות. הרעילות משתנה בהתאם למין הדג, העונה והמקום הגאוגרפי ובשרם של דגים רבים אינו מסוכן. הדיווח הראשון על הרעלת טטרודוטוקסין הוא מצוותו של ג'יימס קוק

נתקפנו חולשה נוראה בכל הגפיים, אשר הייתה מלווה בחוסר תחושה או בתחושה הדומה לזו הנגרמת כשמקרבים אל האש ידיים או רגליים שנחשפו לכפור במשך זמן רב, לא יכולתי להבחין בין גופים קלים לכבדים, ספל מלא מים ונוצה שהושמו בידי נדמו לי כאילו משקלם שווה

– יומן ג'יימס קוק ממסע ה"רזולושן", מצוטט ב"קווי רוחב כחולים", טוני הורוביץ

. כמה מאנשי צוותו אכלו דג טרופי מקומי ונתנו את השאריות לחזירים שהוחזקו על הסיפון. המלחים סבלו מאבדן תחושה וקוצר נשימה והחזירים שקיבלו את האיברים הפנימיים מתו.

הטוקסין בודד לראשונה על ידי המדען היפני יושיזומי טהרה (Yoshizumi Tahara) בשנת 1909.

סימני ההרעלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימנים מופיעים בדרך כלל כ-30 דקות לאחר ההרעלה אך לפעמים מתעכבת הופעת הסימנים עד כדי 4 שעות מאכילת הדג. שיתוק של השפתיים והלשון המלווה ריור (בשל הקושי בבליעת הרוק) הוא הסימן הראשון. איבוד יכולת הדיבור והבליעה, הזעה, כאב ראש, חולשה, תשישות, אובדן קואורדינציה, פרפורים, שיתוק, הכחלה, עוויתות, הפרשת ליחה מוגברת מדרכי הנשימה, ואובדן הכרה. סימפטומים של ההרעלה בדרכי העיכול כוללים בחילה, הקאה, שלשול וכאבי בטן. הפרעות קצב יופיעו לפני הפסקת נשימה מוחלטת. למרות השיתוק החולה נשאר בדרך כלל בהכרה עד סמוך למוות המגיע לאחר 4-6 שעות אם כי משך הזמן עשוי להשתנות בין 20 דקות ל-8 שעות.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול תומך, מבוסס על סימני ההרעלה וכולל הנשמה. אין לטטרודוטוקסין נסיוב נגד ארס משום שהרעל מהיר והקישור שלו לתעלות הנתרן חזק וקשה לניתוק. נפגע ששרד את 24 השעות הראשונות, לרוב יתאושש ללא סימני לואי לאחר מספר ימים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי Hwang, D. F., Arakawa, O., Saito, T., Noguchi, T., Simidu, U., Tsukamoto, K., Shida, Y., Hashimoto, K. Marine Biology 1989, 100, 327-332 חיידקים מייצרים את הטוקסין אצל התמנון ודג הפוגו מקבל אותו במזונו