רוק (ביולוגיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בביולוגיה, רוק הוא נוזל המופרש בחלל הפה על ידי בלוטות רוק, לרוב כתוצאה מגירוי על ידי מזון, על ידי ריח, על ידי טעם או אף על ידי מחשבות על מזון. רוק הוא תמיסה המורכבת מ-99% מים בעוד הנותר הוא יונים (Cl-, HCO3-,K+,Na+) ואנזימים (עמילאז וליזוזים). תפקידו של אנזים הליזוזים הוא לפרק את תאיהם של חלק מן החיידקים המצויים במזון. בכך, נחשב כמעגל התחלתי בשרשרת המערכת החיסונית. העמילאז מפרק את העמילן לדו סוכר מלטוז. פעולתו המיטבית של העמילאז מתבצעת כאשר רמת החומציות היא 6.8-7 pH אשר מתקבל באמצעות המים והיונים השונים. תפקידו של העמילאז ברוק נפסק עם הגעת המזון לקיבה, בה רמת החומציות (אצל יונקים) גבוהה מאוד. נוסף על כך, הרוק מכיל גורמי גדילה העוזרים בריפוי מהיר למדי של פצעים בפה.

תפקידו העיקרי של הרוק הוא בהתחלת תהליך העיכול על ידי שתי פעולות עיקריות:

  • הרטבת המזון כהכנה להחלקת והקלת הבליעה והמשך העיכול.
  • פירוק מרכיבים שונים כגון עמילן באמצעות האנזים עמילאז המצוי בו.

הרוק חשוב גם עבור קליטת הטעם של המזון על ידי הרטבתו. תאי חוש הטעם מצויים על הלשון, ובהיעדר רוק על המזון הם אינם יכולים לקלוט את טעמו. המבנה של בלוטות הרוק הוא: 3 זוגות של בלוטות רוק עיקריות, הממוקמות מתחת ללשון וקרובות לאוזן.

הפרשת הרוק נחלשת בזמני לחץ, פחד ומחסור במים וכמעט נפסקת בזמן שינה או אלחוש. בממוצע ביממה מופרשים 2.5-1 ליטר רוק.


Catalase-1DGF.png ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.