טיוטה:אלמוניות

מודלים נורמטיביים (Normative Models) הם מודלים המהווים סטנדרט שמגדיר מה "נכון", כשבהקשר של החשיבה האנושית, מודלים אלה מהווים קנה מידה מהו סוג השיפוט, ההערכה או ההחלטה ה"נכונים" שיש לפעול לפיהם. למשל בתחום השפה המודל הנורמטיבי יהיה השפה התקנית כפי שמוגדרת על ידי כללי הדקדוק והתחביר.

בשונה מהמודלים הנורמטיביים^[1], המודלים הדיסקריפטיביים (Descriptive Models), מתארים את התנהגות בני האדם בפועל. השימוש בשפה ביומיום חורג לעיתים מכללי הדקדוק והתחביר, כמו שימוש בסלנג, קיצורי מילים ("תביא ת'מברג) וכדומה. לעיתים קרובות אנשים פועלים על פי המודל הנורמטיבי המתאים (למשל, בדרך כלל מתנסחים לפי כללי השפה) אך לעיתים הם לא לגמרי "נאמנים" למודל ובכך הם למעשה "מפרים" אותו. הטבלה שלהלן מביאה מספר דוגמאות מיני רבות הממחישות את ההבדל בין המודל הנורמטיבי לזה הדסקריפטיבי בתחום המחקר הפסיכולוגי העוסק בתהליכים קוגניטביים כמו תפיסה חזותית, חשיבה, שיפוטים והיסק (בתנאי אי ודאות ובתנאי ודאות) וקבלת החלטות. כפי שנראה בהמשך למידה על הפער הזה חשובה כי מלמדת אותנו הרבה על האופן בו האדם חושב ובכך מסייעת לנו גם לצרכים פרקטיים.


תחום	שאלה	"תשובת" המודל הנורמטיבי	"תשובת" המודל הדיסקריפויבי	הערות
1.תפיסה חזותית	האם המרחק בין A ל B, שונה מהמרחק בין B ל C?	מדידה בסרגל תוכיח: A-B = B-C	כבני אדם נראה לנו כי: A-B < B-C	אשליה תפיסתית זו נקראת אשליית מולר-לייר והיא דוגמה אחת מני רבות לאשליות תפיסתיות (מה שקרוי טעויות אופטיות)
2. התפתחות קוגניטיבית	מניחים על שולחן מול ילד בן 4, עשר מטבעות בשתי שורות: ®®®®® ® ® ® ® ® שואלים את הילד האם מספר המטבעות זהה בשתי השורות?	לפי חוק שימור החומר מספר מטבעות בשורה עליונה=תחתונה	הילד טרם רכש בגיל זה את חוק שימור החומר ולכן תשובה אופיינית תהיה כי בשורה התחתונה יש יותר מטבעות^[2] (כי השורה יותר רחבה)	ג'אן פיאז'ה הוא פסיכולוג שחקר באופן אינטנסיבי את ההתפתחות הקוגניטיבית של ילדים. הדוגמה שהובאה היא אחת מני רבות מתוך מחקריו פורצי הדרך.
3. היסק/שיפוט בתנאי ודאות (היסק דדוקטיבי)	לפניך שני טעונים: א. כל הארנבים אוכלים עכברים ב. דילן הוא ארנב מסקנה: דילן אוכל עכברים שאלה: האם לאור הטעונים המסקנה נכונה או לא?	המודל הנורמטיבי במקרה זה היא הלוגיקה. המסקנה שדילן אוכל עכברים היא היקש לוגי נכון, בהתחשב בשני הטעונים שלפניה.	רובינו נתקשה לקבל שהמסקנה נכונה משום שאנחנו יודעים שארנבים לא אוכלים עכברים	זוהי דוגמה אחת מני רבות המדגימה שלעיתים מכל מיני סיבות (כמו קושי להתעלם מידע קודם) איננו מסיקים לפי כללי הלוגיקה.
4. היסק/הערכה/שיפוט בתנאי אי ודאות (היסק אינדוקטיבי)	שתי קבוצות נחשפות למשך 10 שניות לשקופית עם תרגיל כפל ומתבקשות לאמוד את התוצאה: קבוצה א: ??=1X2X3X4X5X6X7X8X9X10 קבוצה ב: ??=10X9X8X7X6X5X4X3X2X1	על פי המודל הנורמטיבי (במקרה זה אריתמטיקה וחוק החילוף) לא אמור להיות הבדל בין האומדן של שתי הקבוצות	האומדן של קבוצה א יהיה נמוך יותר שכן אנו מתחילים לבצע את האומדן ממספר קטן יותר.	כבני אדם אנו פועלים על פי היוריסטיקת העגינה והתיקון (Anchoring & Adjustment)^[3].
5. קבלת החלטות	שופט בוועדת שחרורים של עציר צריך לקבל החלטה האם: 1.להאריך את המעצר של העציר 2.לשחרר את העציר	ההחלטה לא צריכה להיות מושפעת מזמן קבלת ההחלטה (אחרי הפסקה – בה השופט נח ואכל – או לפני ההפסקה)	במחקר^[4] נמצא כי שיעור ההחלטות של שופטים לשחרר את העציר הולך ויורד בהדרגה מכ־65% בתחילת המושב לכמעט 0 לקראת סוף המושב. שיעור זה חוזר בפתאומיות ל־65% לאחר הפסקה.	השופט הוא רק בנאדם ופועל כמו כל בן אדם. כשיש בגופו פחות סוכרים, חסרה לו מנוחה וכדומה, עשוי שיקול הדעת שלו ולפיכך החלטותיו, להיפגם.

שיפוט והערכה בתנאי אי ודאות: גישת ההיוריסטיקות והטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היוריסטיקות: איך האדם שופט ונותן הערכות בפועל, המודל הדסקריפטיבי.

ההטיות: החריגה מהסטנדרט: שהוא המודל הנורמטיבי

החל מסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים של המאה העשרים, זוג החוקרים הישראלים פרופ' דניאל כהנמן ופרופ' עמוס טברסקי חקרו את השיפוטים (ההערכות, האומדנים) שעושים אנשים בתנאי אי ודאות. מחקריהם המקוריים הובילו ל"מהפכה" ולפריצת דרך לגבי ההבנה והידע כיצד אנשים חושבים (מעריכים שופטים ומסיקים) בתנאי אי ודאות. הפרדיגמה בה השתמשו החוקרים הייתה כזאת שבוחנת האם שיפוטי האדם חורגים מאלה המוכתבים על ידי המודל הנורמטיבי המתאים להיסקים בתנאי אי ודאות, קרי – תורת הסטטיסטיקה וההסתברות. המאמר שסיכם את עבודותיהם הראשונות פורסם ב 1974 בכתב העת היוקרתי SCIENCE. ^[3] ע"פ המאמר, השיפוט האנושי פועל על פי כללים (היוריסטיקות) שחורגים לעיתים מהמודל הנורמטיבי של הסטטיסטיקה וההסתברות (ולכן הטיות). מאמר זה, יצר מהפכה של ממש (צוטט עד היום כ-25,000 פעם), כך שהניח את התשתית כך שהמחקר בתחום השיפוטים בתנאי אי ודאות המשיך מאז ועד היום לעשות שימוש נרחב בפרדיגמה זו. גישתם וממצאיהם של כהנמן וטברסקי לא עולה בקנה אחד עם הגישה שרווחה עד תחילת שנות השבעים של המאה העשרים המסוכמת במאמר סקירה של זוג החוקרים פיטרסון וביץ שלפיה האדם הוא "סטטיסטיקאי אינטואיטיבי" טוב למדי^[5].

כאמור, כהנמן וטברסקי הראו שבני האדם הנדרשים לבצע הערכה או שיפוט של כמות (אומדן מספרי, הסתברות וכדומה) לעיתים חורגים באופן שיטתי מהדפוס הצפוי על פי המודל הנורמטיבי (הסטטיסטיקה וההסתברות) ומשתמשים בקיצורי דרך מחשבתיים אותם כינו היוריסטיקות. החוקרים זיהו שלוש היוריסטיקות שבהן אנשים עושים שימוש בשיפוטים וההערכות שהם מבצעים ביומיום: היציגות, הזמינות, התיקון והעגינה. מובן שמאז ועד היום הוגדרו היוריסטיקות רבות נוספות (למשל היוריסטיקת הגיוון^[6], היוריסטיקת הרגש^[7]). בנוסף נחקרו היישומים של השימוש בהיוריסטיקות בתחומים שונים (כמו: כלכלה, כלכלה התנהגותית, רפואה, פוליטיקה, ספורט, תקשורת, תקשורת שיווקית ועוד). כאמור, עקב התמקדותנו בהבהרת ההבדל בין המודל הנורמטיבי והדסקריפטיבי ובתובנות שניתן להשיג על החשיבה האנושית באמצעות השימוש בפרדיגמה, מוצגים להלן מקצת מהמחקרים שנערכו על שתי ההריוסטיקות מתוך השלושה שזוהו על ידי טברסקי וכהנמן: היציגות והזמינות. דוגמה למחקר שהשתמש בפרדיגמה לזיהוי היוריסטיקת העגינה והתיקון מוצגת בשורה 5 בטבלה שלמעלה. לפני שנתחיל בסקירת הדוגמאות להטיות שנמצאו חשוב להדגיש ולזכור כי החוקרים מציינים כי רק לעיתים השימוש בקיצורי הדרך המחשבתיים הללו (היוריסטיקות) מובילים להטיות. למעשה, פעמים רבות השימוש בהם מוביל לשיפוט נכון.

היוריסטיקת היציגות (Representativeness Heuristic)[עריכת קוד מקור | עריכה]

היוריסטיקת היציגות היא "קיצור דרך" מחשבתי שבו אנו משתמשים כשאנו שופטים הסתברויות של מאורעות בתנאים של אי-ודאות. שיפוט זה מתבסס על הערכת המידה שבה האובייקט או המאורע שבמוקד נתפס כדומה או מייצג את קטגורית העל. טברסקי וכהנמן זיהו מספר הטיות הנגרמות כתוצאה מהשימוש בהיוריסטיקת היציגות. הפרדיגמה מודגמת להלן באמצעות התייחסות לשלוש מההטיות: כשל/התעלמות משעור הבסיס (דוגמה א) כשל הצירופיות/כשל החיתוך (דוגמה ב), חוסר-רגישות לגודל המדגם (דוגמה ג). הדוגמאות המוצגות דומות מאוד לאלה שהוצגו במקור על ידי החוקרים (השינויים קלים ואינם משנים את מהותן והן נעשו משקולי פשטות).

דוגמה א: התעלמות משעור הבסיס (Base Rate Neglect)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבעיה שהוצגה לנחקרים (אמריקאים): "נניח שבוחרים באקראי גבר אחד מתוך אוכלוסיית ארצות הברית. הגבר הזה, רוברט, מרכיב משקפיים, יש לו מעט חברים והוא קורא הרבה. מה יותר סביר? שרוברט ספרן או חקלאי?"

התשובה על פי המודל הנורמטיבי: התחשבות בשיעור הבסיס (בשיעור החקלאים והספרנים באוכלוסייה) תוביל לתשובה כי הסיכוי שרוברט חקלאי גבוה יותר משום שיש יותר חקלאים מספרנים באוכלוסיית ארצות הברית.

השיפוט הצפוי על פי היוריסטיקת היציגות : התשובה תהיה כי יותר סביר שרוברט הוא ספרן מאשר חקלאי. זאת משום שהתיאור של רוברט נראה לנו מתאים או דומה יותר לספרנים מאשר לחקלאים. ההטיה הנוצרת, אפוא, היא התעלמות משיעור הבסיס.

דוגמה ב: כשל החיתוך/הצירופיות (The Conjunction Fallacy)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבעיה שהוצגה לנחקרים (ידועה כבעיית לינדה)^[8]: "לפניך תיאור של בחורה בשם לינדה. קרא את התיאור וענה על השאלה שלאחריו: לינדה היא בת 32, רווקה, מוחצנת ומאוד אינטליגנטית. יש לה תואר ראשון בפילוסופיה ומדע המדינה. כסטודנטית, היא הרבתה לעסוק בנושאים של אי-צדק חברתי, וגם השתתפה בהפגנות נגד נשק גרעיני. דרג את שלושת המאורעות הבאים מהכי סביר להכי פחות סביר:

1. "לינדה היא כספרית בבנק".

2. "לינדה פעילה בתנועה הפמיניסטית".

3. "לינדה היא כספרית בבנק ופעילה בתנועה הפמיניסטית"

התשובה על פי המודל הנורמטיבי: המאורע המתואר באפשרות 3 הוא מאורע חיתוך (כספרית ופמיניסטית), כלומר מאורע הכולל בתוכו את שתי המאורעות הבודדים המובאים באפשרות 1 (כספרית) ובאפשרות 2 (פמיניסטית). לכן על פי המודל הנורמטיבי הדרוג צריך להיות: 1>3, 2>3. זאת כיוון שעל פי הכלל הלוגי הסתברות של מאורע חיתוך (כספרית ופמיניסטית) לעולם תהיה קטנה (או מקסימום שווה) לכל אחד מהמאורעות המרכיבים אותו (כספרית, פמיניסטית).

השיפוט של הנחקרים: בהתאמה לכלל הלוגי, מרבית הנחקרים דרגו את ההסתברות למאורע 2 (פמיניסטית) כגבוה יותר מההסתברות למאורע 3 (כספרית ופמיניסטית). אך בניגוד לכלל הלוגי, חלק ניכר מהנחקרים, דירג את ההסתברות של מאורע 3 (מאורע החיתוך: כספרית ופמיניסטית) כגבוה מההסתברות של מאורע 1 (כספרית). במילים אחרות – ביצע את כשל החיתוך.

לסכום, השימוש בהיריסטיקה היציגות הוביל לכשל החיתוך (כשל הצירופיות). כיוון שלינדה נתפסת כמאוד מתאימה לסטראוטיפ של פמיניסטית אך כלל לא מתאימה לסטראוטיפ של כספרית הנחקרים דרגו את הסתברות החיתוך (כספרית ופמיניסטית) "כנמוכה" יותר מההסתברות של המרכיב המתאים לסטראוטיפ (פמיניסטית).

דוגמה ג: אי רגישות לגודל המדגם (אנ') (Insesitivity to Sample Size)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבעיה שהוצגה לנחקרים: "בעיר מסוימת יש שני בתי חולים. בבית החולים הגדול יותר נולדים כ־45 תינוקות ביום, ובקטן יותר נולדים כ־15 תינוקות ביום. כידוע, כ־50 אחוזים מכלל התינוקות הנולדים הם זכרים. אבל השיעור המדויק משתנה מיום ליום. לפעמים הוא יכול להיות גבוה יותר, ולפעמים נמוך יותר מ־50%. במשך שנה תיעד כל בית חולים את הימים שבהם יותר מ־60 אחוזים מהתינוקות שנולדו היו זכרים. איזה בית חולים לדעתכם תיעד יותר ימים כאלה?

בית החולים הגדול יותר
בית החולים הקטן יותר
בערך אותו הדבר"

התשובה על פי המודל הנורמטיבי: על פי תורת ההסתברות והסטטיסטיקה – חוק המספרים הגדולים – ככל שמספר התצפיות הנדגמות באופן מקרי מאוכלוסייה גדול יותר, כך יתקבל מדגם מייצג יותר. מכאן, נצפה שהמדגם שיתקבל מבית החולים הגדול יותר (כ-45 ילודים ליום) ייצג יותר את אחוז הלידות באוכלוסייה (50%) מאשר בית החולים הקטן (כ־15 ילודים ליום). ולכן התשובה הנכונה לשאלה באיזה בית חולים יהיו יותר ימים עם יותר מ־60 אחוזים לידות של זכרים היא בבית החולים הקטן.

השיפוט על פי היוריסטיקת היציגות: במחקר, מרבית הנחקרים (56%) השיבו לשאלה (באיזה בית חולים יהיו יותר ימים עם יותר מ־60 אחוזים לידות של זכרים) "בערך אותו דבר". זאת כנראה כתוצאה מהציפייה שתופעה תתבטא אף במדגם קטן. כפרפרזה למונח "חוק המספרים הגדולים" כינו טברסקי וכהנמן הטיה זו "חוק המספרים הקטנים".

היוריסטיקת הזמינות (Aveliability Heuristic)[עריכת קוד מקור | עריכה]

היוריסטיקת הזמינות היא "קיצור דרך" מחשבתי שבו אנו משתמשים כשאנו שופטים הסתברויות של מאורעות בתנאים של אי-ודאות. שיפוט זה מתבסס על הקלות שבה אנו יכולים לשלוף מהזיכרון או לדמיין דוגמאות לטענה או לאירוע שבמוקד. טברסקי וכהנמן זיהו מספר הטיות הנגרמות כתוצאה מהשימוש בהיוריסטיקת הזמינות. הפרדיגמה שבה הם השתמשו מודגמת להלן באמצעות התייחסות לשתי דוגמאות.

דוגמה א: הטיה הנובעת מהיעילות של סט החיפוש (Baises due the effectivness of the search set)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבעיה שהוצגה לנחקרים: אילו מילים שכיחות יותר באנגלית, כאלה המתחילות באות r או כאלה שבהן r היא האות השלישית?

התשובה על פי המודל הנורמטיבי: למעשה, כמות המילים בשפה האנגלית שבהם r היא האות השלישית גדול פי שלושה מכמות המילים שבהן r היא האות הראשונה.

השיפוט על פי היוריסטיקת הזמינות: במחקר כ-70 אחוזים ענו בניגוד למה שנכון לשפה האנגלית, כלומר, השיבו שכמות המילים בשפה האנגלית שבהם r היא האות השלישית קטנה מכמות המילים שבהן r היא האות הראשונה. הסיבה לאורח תגובה זה הוא כנראה הדרך שבה מאורגן מידע בזיכרון. ארגון זה יוצר מצב שקל יותר לחפש בזיכרון (ולכן למצוא) מילים שמתחילות באות מסוימת מאשר שבאמצען נמצאת אותה אות.

דוגמה ב: הטיה הנובעת מקלות השליפה של המקרים (Biases due the retrievability of instances)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקר שנערך על ידי ליכטנשטיין ושות'^[9] הציגו לנחקרים רשימה של זוגות של סיבות למוות בארצות הברית. והם נשאלו "אילו הייתם בוחרים אקראית מישהו בארצות הברית, ציינו האם היה לאדם הזה סיכוי רב יותר למות בשנה הקרובה בשל סיבה א' או ב'?"

בטבלה שלהלן מובאת רשימת הזוגות וכן תמונת המצב בארצות הברית, ומה השיבו הנחקרים.


סיבה א'	סיבה ב'	התמונה על פי המצב בארצות הברית	אחוז הנחקרים שהשיבו לא נכון
רצח	דלקת תוספתן	הסיכוי למות מרצח פי 20 גדול יותר	9%
תאונה בן רכב לרכבת	טביעה	הסיכוי למות מטביעה פי 6 גדול יותר	34%
סלמונלה	אסתמה	הסיכוי למות מאסתמה פי 920 גדול יותר	41%
אסתמה	טורנדו	הסיכוי למות מאסתמה פי 20 גדול יותר	58%
דלקת תוספתן	הריון	הסיכוי למות מדלקת התוספתן פי 2 גדול יותר	83%

מהטבלה עולה כי למעט עבור הזוג הראשון (רצח-דלקת תוספתן) עבור שאר הזוגות שיעור ניכר של נחקרים שגה בהערכת הסיכוי היחסי. פעמים רבות הסיבה לאומדנים שגויים אלה היא הפרסום באמצעי התקשורת. מוות מסלמונלה או מטורנדו מסוקר באופן נרחב בחדשות ומקבל כותרות ראשיות (למרבה האירוניה דווקא כי הוא יוצא דופן וחריג) בעוד מוות מאסתמה לא כל כך "מעניין" כי היא דבר שיותר "שגרתי". "הטיית" פרסום זו מובילה להטיה בזמינות המקרים בזיכרון, ולכן לאומדן הסתברותי שגוי. שימו לב שהשימוש בהיוריסטיקת הזמינות במקרה זה הובילה אותנו למסקנה שגויה, כיוון שמדובר בהשוואה בין אירועים שההסתברות שלהם נמוכה (מוות מאסתמה, מוות מסלמונלה, מוות מטורנדו). אך השימוש בהיוריסטיקת הזמינות פעמים רבות מוביל אותנו לשיפוטים נכונים. למשל כשמדובר באירועים שכיחים.

ביקורת על גישת ההיוריסטיקות וההטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנוכח קבלת התמונה שעולה ממחקרים על היוריסטיקות והטיות מתעוררת תחושת חוסר נוחות אינטואיטיבית לגבי רלוונטיות ההשוואה של ההתנהגות האנושית למודל של הסטטיסטיקה וההסתברות ובעקבותיה למסקנה שיש פה בכלל הטיה. בלשון יומיומית השאלה היא "מי אמר שהמודל שבו השתמשו החוקרים לקביעת מה נכון (המודל הנורמטיבי של הסטטיסטיקה וההסתברות) הוא מה שבאמת נכון ?". ערעור על הנחה זו ישמיט את הטענה שבכלל מדובר בהטיות. מעבר לטענה זו, בטבלה שלמטה יש סקירה תמציתית של עיקרי הטענות הנוספות והתשובות להן.


	תמצית הטענה הביקורתית	חסידי הביקורת	תמצית תשובה לטענה
1.	"לא ייתכן שאנחנו כל כך מטומטמים". הרי האדם הגיע להישגים מדהימים הנוגדים את התמונה שעולה ממחקרי גישת ה"הריסטיקות וההטיות".	גיגרהנזר^[10], דנט^[11], כוהן^[12]	בעקרון הטענה אינה שתמיד שימוש בהיסטיקות מוביל לשיפוטים מוטים. להפך, לעיתים קרובות שימוש בההירסטיקות עוזר לבני אדם להגיע לשיפוטים נכונים.
2.	השאלות שבהן השתמשו החוקרים אינן מייצגות את המשימות של האדם ביומיום. למעשה, ההתנהגות האמיתית, זו שקורית במשימות היומיום, היא הנכונה ושם לא נמצא הטיות.	כוהן^[12], Lopes^[13]	למעשה, המניע למחקרים היה למצוא פתרונות לבעיות יומיומיות. כמו כן, המחקר בתחום השפיע מאוד על הבנת ההתנהגות בתחומים מעשיים כמו ניהול, שיווק, רפואה ועוד.
3.	השאלות שבהן השתמשו החוקרים מטעות. למשל, ביומיום יש נורמות של שיחה לפיהם לא מוסיפים מידע שידוע לדוברים ולכן אם מוסף מידע כזה בשיח הוא רלוונטי. בשאלות בהם השתמשו החוקרים הם נתנו לעיתים שאלות שמפרות נורמות אלה. לנחקרים לא הייתה סיבה לחשוב שהחוקרים מפירים את הנורמה ולכן חשבו שעליהם לקחת בחשבון בתשובתם את המידע שקיבלו ומכאן הוטעו ונתנו תשובות שגויות.	שוורץ^[14]	סביר שבחלק מהמחקרים היו כאלה שבהם הנחקר "הובל" לעשות את ההטיה שנצפתה. אך לכל מחקר וממצא יש מאות ויותר רפליקציות (שחזורים) מסוגים שונים של המחקר, עם שינויים מהותיים. כך שכללית מדובר בממצאים יציבים שמייצגים את ההתנהגות האנושית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ רות בייט-מרום, שחר אייל, הפסיכולוגיה של השיפוט האינטואיטיבי – מדריך למידה, רעננה, ישראל: האוניברסיטה הפתוחה, 2007, עמ' 29-31
^ ניסוי השימור של פיאז'ה, באתר פייסבוק
^ ¹ ² ,.Tversky, A., & Kahneman, D, Judgment under Uncertainty: Heuristics and Biases "שיפוט בתנאי אי ודאות: היוריסטיקות והטיות", science, 185(4157), 1974, עמ' עמ' 1124-1131
^ Danziger, S., Levav, J., & Avnaim-Pesso, L., Extraneous factors in judicial decisions, Proceedings of the National Academy of Sciences, 108(17), 2011, עמ' 6889-6892
^ Peterson, C. R., & Beach, L. R. (1967). 29., Man as an intuitive statistician, Psychological bulletin, 68(1), 1967, עמ' 29-46
^ Simonson, I. 2., The effect of purchase quantity and timing on variety-seeking behavior., Journal of Marketing research, 27(2),, 1990, עמ' 150-162
^ דניאל כהנמן, לחשוב מהר לחשוב לאט, תל אביב: מטר, אור-יהודה: כנרת.: כנרת, 2017, עמ' 119
^ Tversky, A., & Kahneman, D., Extensional versus intuitive reasoning: The conjunction fallacy in probability judgment. 293, Psychological review, 90(4),, 1983, עמ' 293-315
^ Lichtenstein, S., et al, (1978). Judged frequency of lethal events1., (6) 4 Journal of experimental psychology: Human learning and memory, 1978, עמ' 551
^ Gigerenzer, G., "How to make cognitive illusions disappear: Beyond “heuristics and biases”, European review of social psychology, 2(1), 1991, עמ' 83-115
^ Dennett, D. C, Three kinds of intentional psychology. Reduction, time and reality, . Cambridge, U.K.: . Cambridge, U.K.: Cambridge University Press., 1981, עמ' 37-61
^ ¹ ² Cohen, L. J. (1981). ., Can human irrationality be experimentally demonstrated?, The Behavioral and Brain Sciences, 4, עמ' 317-331
^ Lopes, L. L. (1982), Doing the impossible: A note on induction and the experience of randomness, Journal of Experimental Psychology, 8, 1982, עמ' 626-636
^ Schwarz, N.., Cognition and communication: Judgmental biases, research methods, and the logic of conversation., Psychology Press, 2014

[1] רות בייט-מרום, שחר אייל, הפסיכולוגיה של השיפוט האינטואיטיבי – מדריך למידה, רעננה, ישראל: האוניברסיטה הפתוחה, 2007, עמ' 29-31

[2] ניסוי השימור של פיאז'ה, באתר פייסבוק

[:0-3] ¹ ² ,.Tversky, A., & Kahneman, D, Judgment under Uncertainty: Heuristics and Biases "שיפוט בתנאי אי ודאות: היוריסטיקות והטיות", science, 185(4157), 1974, עמ' עמ' 1124-1131

[:1-4] Danziger, S., Levav, J., & Avnaim-Pesso, L., Extraneous factors in judicial decisions, Proceedings of the National Academy of Sciences, 108(17), 2011, עמ' 6889-6892

[5] Peterson, C. R., & Beach, L. R. (1967). 29., Man as an intuitive statistician, Psychological bulletin, 68(1), 1967, עמ' 29-46

[6] Simonson, I. 2., The effect of purchase quantity and timing on variety-seeking behavior., Journal of Marketing research, 27(2),, 1990, עמ' 150-162

[7] דניאל כהנמן, לחשוב מהר לחשוב לאט, תל אביב: מטר, אור-יהודה: כנרת.: כנרת, 2017, עמ' 119

[8] Tversky, A., & Kahneman, D., Extensional versus intuitive reasoning: The conjunction fallacy in probability judgment. 293, Psychological review, 90(4),, 1983, עמ' 293-315

[9] Lichtenstein, S., et al, (1978). Judged frequency of lethal events1., (6) 4 Journal of experimental psychology: Human learning and memory, 1978, עמ' 551

[10] Gigerenzer, G., "How to make cognitive illusions disappear: Beyond “heuristics and biases”, European review of social psychology, 2(1), 1991, עמ' 83-115

[11] Dennett, D. C, Three kinds of intentional psychology. Reduction, time and reality, . Cambridge, U.K.: . Cambridge, U.K.: Cambridge University Press., 1981, עמ' 37-61

[:2-12] ¹ ² Cohen, L. J. (1981). ., Can human irrationality be experimentally demonstrated?, The Behavioral and Brain Sciences, 4, עמ' 317-331

[13] Lopes, L. L. (1982), Doing the impossible: A note on induction and the experience of randomness, Journal of Experimental Psychology, 8, 1982, עמ' 626-636

[14] Schwarz, N.., Cognition and communication: Judgmental biases, research methods, and the logic of conversation., Psychology Press, 2014

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]