טייסטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טייסטו
DJ Tiesto2005.jpg
טייסטו ב-27 במאי 2005
מידע כללי
שם לידה טייס מק'יל ורווסט
תאריך לידה 17 בינואר 1969 (בן 45)
מקום לידה ברדה, צפון בראבנט, הולנד
שנות פעילות 1985 - ההווה
סוגה אלקטרו-האוס, פרוגרסיב האוס
עיסוק תקליטן, מפיק מוזיקלי
חברת תקליטים Noculan‏ (1994)
Basic Beat‏ (1994–1997)
Lightning‏ (1995–1996)
XSV Music‏ (1997)
Black Hole‏ (1997–2009)
Musical Freedom‏ (2009–ההווה)
PM:AM‏ (2013-ההווה)
שיתופי פעולה בולטים פרי קורסטן, ארמין ואן בורן, הארדוול, דיפלו, דיירו, שואוטק, סטיב איוקי, MOTi
www.tiesto.com

טייס מק'יל ורווסטהולנדית: Tijs Michiel Verwest; נולד ב-17 בינואר 1969)‏[1], הידוע בעיקר בשם טייסטו (Tiësto), הוא תקליטן הולנדי העוסק בסגנונות אלקטרו-האוס ופרוגרסיב האוס‏[2] ולשעבר יוצר טראנס ופרוגרסיב טראנס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורווסט נולד בעיר ברדה שבצפון בראבנט, הולנד. הוא התחיל להתעניין במוזיקה מגיל 12. בהתחלה עבד בתור מלצר בבית אבות.

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 19851993 היה תקליטן מקומי בכמה מועדונים בהולנד. באותה התקופה תקלט תחת שמות שונים, כגון Da Joker ו-DJ Limit. הפריצה שלו ביצירת מוזיקת טראנס הגיעה ב-1997 כאשר החל ליצור מיקסים ורמיקסים לתקליטנים שונים והוציא אותם באוספי טראנס בסדרת Forbidden Paradise series בחברת התקליטים ההולנדית "בייסיק ביט". טייסטו עזב את חברת התקליטים בעקבות מחלוקת עם ההנהלה - חברת התקליטים דרשה שהאוספים שלו יכללו רק רצועות של אומנים החתומים בחברה. בעקבות זאת ב-1997 הקים טייסטו יחד עם ארני בלינק את חברת התקליטים "Black Hole Recordings". חברת התקליטים של טייסטו שבחסותה "Magik Muzik" הוציאו מספר אוספים וקידמו תקליטנים והרכבים רבים, שהמפורסם ביניהם הוא מארק נורמן. באותה תקופה טייסטו החל להוציא את סדרת האוספים "Magik Series" שכללה 7 דיסקים מהשנים 1997 ועד 2001. לאחר מכן הוציא לאור את סדרת האוספים "In Search of Sunrise" שכללו בה 7 אלבומים. שם לראשונה הוריד משמו את הכינוי "DJ" והחל לשווק את האלבומים שלו תחת השם טייסטו (החל מהדיסק הרביעי בסדרה שיצא ב-2005).

ב-1999, הפך להיות הרזידנט של אחד מהמועדונים המובילים באנגליה, "גייטקראשר" אשר נמצא בלידס. באותה שנה גם ניגן את הסט הארוך ביותר שלו במועדון באמסטרדם, סט בן 12 שעות רצוף. באותה שנה גם הקים יחד עם התקליטן ההולנדי פרי קורסטן את הצמד "גואריילה" (Gouryella) שהתפרסם בעיקר בזכות סינגל באותו שם וגם בזכות הסינגל "וואלהלה". שני הסינגלים האלו נחשבים לקלאסיקות של כל הזמנים בטראנס.[דרוש מקור] ב-2001 עזב טייסטו את הצמד למען קריירת סולו.

ב-2000, הוציא את אלבום האוסף "Summerbreeze". בין היוצרים באלבום ניתן למצוא שמות שהיו אז אלמוניים, אבל התפרסמו עם הזמן: ארמין ואן בורן, יוהאן גיילן, פרי קורסטן והתקליטן הישראלי יהל. בזכות האוסף הזה טייסטו הצליח לחדור ולהתפרסם גם בארצות הברית, בעיקר בזכות הרמיקס שעשה לשיר Silence של Delerium שנכלל באלבום.

ב-2001, פרסם טייסטו את אלבום הבכורה שלו In My Memory. האלבום כלל 10 סינגלים, שבמהרה הפכו לסינגלים מובילים בעולם.

ב-10 במאי 2003, היה לתקליטן הראשון שמופיע אי פעם באצטדיון כאשר הופיע מול קהל של 25,000 בליינים באצטדיון גלרדום, אצטדיון הבית של ויטסה ארנהם בעיר ארנהם שבהולנד. ההופעה יצאה בסרט די.וי.די המתעד את ההופעה בת 6 השעות הנקרא "Tiësto in Concert". שנה לאחר מכן טייסטו ערך שתי הופעות דומות. להופעה הראשונה הגיעו 35,000 אנשים אך אלפים נוספים נשארו בחוץ מכיוון שלא היה מקום. בעקבות הביקוש הרב ערך הופעה נוספת ל-20,000 איש. גם ההופעות האלו יצאו בדי.וי.די תחת השם: "Tiësto in Concert 2".

ב-2004, טייסטו הוציא לאור את אלבומו השני "Just Be". טייסטו הופיע בטקס הפתיחה של אולימפיאדת אתונה שהתקיימה בשנת 2004 באתונה, יוון, והפך ל-DJ הראשון שהופיע בשידור חי באולימפיאדה. סינגלים שטייסטו הכין במיוחדת לאולימפיאדה חוברו יחד ויצאו לאור כאלבום "Parade of the Athletes" מאוחר יותר.

באפריל 2007, טייסטו החל להפעיל את תוכנית הרדיו שלו, "Tiësto's Club Life", ברדיו 538 בהולנד והוציא לאור את אלבומו השלישי, "Elements of Life".

ב-2008, זכה בפרס גראמי על האלבום "Elements of Life". בקיץ אותה שנה פתח טייסטו ליין מסיבות קבוע במועדון הגדול ביותר בעולם, "פריביליג'", הנמצא באי איביזה שבספרד.

בנוסף לקריירה המוזיקלית המוצלחת שלו השקיע טייסטו גם בתרומה לקהילה. באפריל 2006 מונה לשגריר הבינלאומי רשמי על כך שהקים ארגון צדקה "Dance4Life" שמתמקד במלחמה נגד הפצת נגיף האיידס. סניפים של העמותה יושבים כמעט בכל העולם, בעיקר במדינות העולם השלישי.

כיום טייסטו נחשב לאחד לתקליטני הטראנס המובילים בעולם. כאשר החלה ההצלחה הגדולה שלו בשנת 2000 היה לתקליטן היחידי שהופיע ללא הופעת תקליטן נוסף באותה מסיבה וללא הופעת חימום. טייסטו הוכתר כתקליטן הטוב בעולם על ידי DJ Mag הבריטי במשך שלוש שנים ברציפות, עד שנת 2005, בה עקף אותו התקליטן הגרמני פול ואן דייק. ב-2006 אף ירד למקום השלישי עקב עלייתו של ארמין ואן בורן.

ב-19 באוקטובר 2013, זכה טייסטו במקום הרביעי ברשימת 100 הדיג'יים הטובים בעולם של המגזין הבריטי "DJ Mag".

סדרת אלבומי ה-Club Life[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 באפריל 2011, אלבום הקומפילציה של טייסטו, "Club Life: Volume One Las Vegas", יצא לאור‏[3].

ב-13 ביוני, אלבום הסטודיו שלו, "Kiss from the Past", פורסם תחת השם הנוסף של טייסטו, Allure. האלבום פורסם תחת חברת התקליטים של טייסטו, "Magik Muzik"‏[4].

ב-15 באוגוסט, הסינגל "Work Hard, Play Hard" פורסם‏[5]. ב-25 בספטמבר, הסינגל "Maximal Crazy" פורסם להורדה באתר beatport[6].

ב-5 במרץ 2012, טייסטו הכריז על הפרק השני בסדרת ה-Club Life שלו, שנקרא "Club Life: Volume Two Miami" והוא יצא לאור ב-24 באפריל 2012‏[7].

ב-1 אפריל 2013, טייסטו הכריז בדף הפייסבוק שלו שהוא עובד על הפרק השלישי בסדרת Club Life. ב-29 באפריל, הוא הכריז בדף הפייסבוק שלו ובדף הטוויטר שלו כי פרק שלוש של Club Life יקרא "Club Life Vol 3 - Stockholm".

שמות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טייסטו ידוע בשמות שונים, אחד המוכרים הוא Allure, שתחת שם זה פורסמו כמה סינגלים מפורסמים של טייסטו כגון "Pair of Dice", "On The Wire" ועוד וגם האלבום "Kiss from the Past" פורסם תחת שם זה. 2 שמות נוספים בהם ידוע טייסטו הם Clear View ו-Stray Dog ששומשו בעיקר בין השנים 1998 עד 2008. ישנו עוד שם, Steve Forte Rio, ששומש בסינגל אחד, "Slubmer", שיצא לאור ב-2011. בסוף 2013 החל טייסטו להשתמש בשם TST (קיצור של Tiesto)‏[8] והוציא לאור עד כה ארבעה טראקים תחת השם הזה ושני רמיקסים נוספים.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דיסקוגרפיה של טייסטו

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2001 - In My Memory
  • 2004 - Just Be
  • 2007 - Elements Of Life
  • 2009 - Kaleidoscope
  • 2011 - Kiss from the Past (תחת השם Allure)
  • 2014 - A Town Called Paradise

אלבומי מיקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2011: Club Life: Volume One Las Vegas
  • 2012: Club Life: Volume Two Miami
  • 2013: Club Life: Volume Three Stockholm

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]