טירת צ'פסטו

**טירת צ'פסטו**
**Chepstow Castle**
מידע על המבנה
סוג	טירה
מיקום	צ'פסטו, פמברוקשייר, ויילס
תקופת הבנייה	?–1067
בשימוש פעיל	1685-1067
מתכנן	ויליאם פיצאוסברן, רוזן הרפורד הראשון
בעלות נוכחית	Cadw
פתוח לציבור	פתוח, כניסה בתשלום
קרבות	מלחמת האזרחים האנגלית
קואורדינטות	51°38′38″N 2°40′33″W / 51.6439°N 2.6757°W
	(למפת ויילס רגילה) קארדיף סוונסי ניופורט רקסהאם בארי אנגליה הים האירי אנגלסי טירת צ'פסטו

טירת צ'פסטו (באנגלית: Chepstow Castle, בוולשית: Castell Cas-gwent) היא טירה בעיר צ'פסטו, בדרום-מזרח ויילס.

טירת צ'פסטו שימשה את אדוני המארצ'ר בדרום ויילס החל מהכיבוש הנורמני, היא הייתה טירת האבן הראשונה שנבנתה על ידי הנורמנים באי הבריטי ב-1067 ומבצר האבן הקדום ביותר מהתקופה שלאחר עזיבת הרומאים את בריטניה. הטירה ניצבת על רכס סלע בעיקול נהר הוואי במיקום בעל הגנה טופוגרפית טבעית, היא הוקמה במקום כזה בכדי להגן על נתיבי האספקה הנורמנים בדרום ויילס ובמיוחד ערוץ נהר הוואי ששימש נתיב חשוב. למרות מיקומה האסטרטגי מבחינה טופוגרפית, הטירה לא נחשבת ממוגנת במיוחד שכן היא לא כוללת מגדל עוז או עיצוב קונצנטרי.

בשנותיה הראשונות, שימשה הטירה בסיס לשליטה נורמנית לאורך הגבול עם ממלכות ויילס וקרש קפיצה לפלישה הנורמנית לתוך ויילס וכיבוש ממלכת גוונט הסמוכה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר חודשים לאחר תחילת הכיבוש הנורמני של אנגליה, וילים הכובש בעצמו הורה על הקמת הטירה כדי להגן על צירי התנועה והמסחר מפני הממלכות הדרום וולשיות. עבודת הבנייה החלה תחת ויליאם פיצאוסברן כבר ב-1067 ובשונה מהנהוג בתקופה, הטירה נבנתה מאבן מלכתחילה, במקום הקמה ראשונית מעץ ואז מעבר לאבן בהמשך. המבנה המרכזי הראשון שנבנה היה "המגדל הגדול" אשר בנייתו הושלמה סביב 1090, ישנן עדויות לשילוב לבנים שנלקחו מעיר הנמל הרומאית ההיסטורית הסמוכה קרוונט (Caerwent). בתחילה ועד למאה ה-14 נקראה הטירה סטריגוויל (Striguil), מהמילה הוולשית אסטרגיל (ystraigyl) שמשמעה "עיקול בנהר", או לחלופין אסרגוויל, הלחם של המילים אסטרה (ystre) "גבול" וגוויל (gwyl) "הגנה", כלומר "גבול מוגן".

סביב שנת 1190, ויליאם מרשל, רוזן פמברוק הראשון אשר ירש את הטירה והאדמות מסביב, הרחיב משמעותית את הטירה ובנה ביצורים מודרניים אותם למד מתקופתו במסעי הצלב. מרשל בנה את שער הכניסה הנוכחי, עיבה את החומות והוסיף מספר מגדלים עגולים לאורך החומות. בניו של מרשל המשיכו את עבודת אביהם והרחיבו את "המגדל הגדול" סביב שנת 1245. בשנת 1270 הטירה הועברה בירושה לרוג'ר ביגוד, רוזן נורפוק החמישי שהיה נכדו של מוד, ביתו הבכורה של ויליאם, הוא הוסיף מספר מבנים בחצר התחתונה של הטירה כמגורים למשפחתו. ביגוד הקים גם את חומות העיר של צ'פסטו סביב 1278 וב-1284 הטירה זכתה לביקור של אדוארד הראשון, מלך אנגליה, בסיום המערכה המוצלחת לכיבוש ויילס. בתקופה זו הקים ביגוד את "מגדל מרטן" ששלט בצד הדרומי של הטירה וגם הרחיב את המגדל הגדול.

מאחר שוויילס נכבשה כולה על ידי אנגליה ב-1284, חשיבותה האסטרטגית של הטירה ירדה באופן ניכר. במהלך המרד הוולשי של אווין גלינדור בתחילת המאה ה-15 (1400-1415) שכן בטירה חיל מצב קטן להגן עליה במקרה של תקיפה, אך הכוחות הוולשים לא ניסו לכבוש אותה ובמקום כבשו את טירת ניופורט הסמוכה. בשנת 1468 הטירה הועברה מבעלות רוזנות נורפוק לוויליאם הרברט, רוזן נורפוק, בתמורה לאדמות באנגליה וב-1508 ירש אותה צ'ארלס סאמרסט, רוזן ווסטר הראשון אשר שיפץ את מבני הטירה באופן נרחב לטובת מגורי משפחתו.

החל משנת 1535, הנרי השמיני ביטל את החוק העצמי ולמעשה את רוב כוחום של אדונויות הספר הוולשי לטובת החלה מלאה של החוק האנגלי, מה שהביא לדעיכה בחשיבות אחוזות וטירות אדוני הספר כולל צ'פסטו שאיבדה את עמדתה כמרכז כוח אזורי. במקום אדונות הספר ששכנה במקום, הטירה הייתה כעת חלק ממחוז מונמות'שייר האנגלי והיא תפקדה כמעון מגורים למשפחת האציל שירש אותה.

במהלך מלחמת האזרחים האנגלית הטירה ניצבה על הגבול שבין מונמת'שייר המלוכנית לבין גלוסטרשייר הפלמנטרית, היא עצמה נשלטה על ידי הכוחות המלוכנים כאשר הפרלמנטרים צרו עליה ב-1645 ושוב ב-1648, עד אשר נפלה לידיהם ב-25 במאי 1648. לאחר המלחמה הטירה שימשה בית מעצר, מחנה צבאי ומבצר ארטילרי למספר שנים, ב-1682 ירש אותה הנרי סאמרסט שהוציא את חיל המצב שלה ב-1685 והיא חדלה מלהיות בעלת חשיבות צבאית. לאחר מכן הושכרו חלקים מהטירה לדיירים כפריים, היא שימשה כחווה ובהדרגה הלכה ונהרסה.

החל מסוף המאה ה-18 החלה הטירה בהדרגה לשמש יעד תיירותי למטיילים באזור, הריסותיה הניצבים מעל לצוקי הגיר על גדת נהר הוואי היו מחזה מרשים למבקרים במיוחד עם עליית זרם רומנטיקה. במהלך המאה ה-20 צ'פסטו נחפרה ונסקרה מספר פעמים, כאשר המחקר הארכאולוגי המשמעותי הראשון התרחש ב-1910, המשפחה שהמשיכה להחזיק בטירה ובאדמות מסביב לא הצליחה למכור אותה והיא הועברה לידי הממשלה ב-1953. החל מ-1984 הטירה נמצאת בבעולת Cadw והיא כיום פתוחה לציבור הרחב ואתר תיירות חשוב באזור.