יום שבתון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יום שבתון הוא יום שמרבית האוכלוסייה, או קבוצה מובחנת באוכלוסייה, אינה עובדת בו, עקב אירוע מיוחד שחל ביום זה.

יום שבתון הוא מסוגים אחדים:

  • חג דתי, שעל פי מצוות הדת מאמיניה נדרשים שלא לעבוד בו אלא להקדישו לציון החג.
  • חג לאומי, שעליו מכריזה המדינה כיום שבתון.
  • יום המוקדש למטרה חשובה, שראוי להשבית למענה את המשק. דוגמה לכך בישראל היא יום הבחירות לכנסת, המוכרז כשבתון כדי לאפשר לפנות את בתי הספר מתלמידיהם לשם מיקום קלפיות, ולאפשר לאזרחים להצביע בנחת ואף להקדיש מזמנם לפעילות הקשורה בבחירות, כגון ישיבה בוועדת קלפי.
  • יום לציון אירוע חד-פעמי רב חשיבות.

בקביעתו של יום שבתון שני מרכיבים:

  • קביעת האוכלוסייה הפטורה מעבודה ביום זה או שאסור להעבידה ביום זה. במדינת ישראל אסור להעסיק יהודי בחגי ישראל (אלא בהיתר מטעם משרד התמ"ת) וכל התושבים פטורים מלעבוד ביום הבחירות לכנסת (למעט אלה שעבודתם חיונית לקיום הבחירות).
  • קביעת התגמול שיינתן לעובדים שאינם עובדים ביום זה ולעובדים שבכל זאת יידרשו לעבוד ביום זה.

בישראל, חגי ישראל, שעל פי ההלכה המלאכה אסורה בהם, הם ימי מנוחה ליהודים, בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה ופקודת סדרי השלטון והמשפט.[1] זכותו של עובד לשכר בימים אלה, אף שאינו עובד בהם, מופיעה בצו הרחבה.[2] חגים של בני דתות אחרות, שהם רשאים לראותם כימי מנוחה, מפורטים בהודעה שפרסמה הממשלה מכוח פקודת סדרי השלטון והמשפט.[1] בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל היה אחד במאי יום שבתון במפעלי ההסתדרות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]