יום העצמאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק ביום העצמאות הישראלי. אם התכוונתם ליום עצמאות של מדינות אחרות, ראו ימי עצמאות.

ביום העצמאות נהוג לתלות את דגלי ישראל ברחבי המדינה. הן מוסדות ציבוריים ופרטיים, והן אזרחים, תולים את דגלי ישראל על בתיהם והעיריות מקשטות את הרחבות בדגלים ונורות צבעוניות.

טנק מרכבה סימן 4 מוצג לקהל הרחב במסגרת תערוכה של צה"ל/מז"י ביד לשריון לרגל יום העצמאות ה-58

מרפסות בתים בראשון לציון מקושטות בדיגלונים ודגלי ישראל

קרווילה בשומריה מקושטת בדגלי ישראל

שלט חוצות המבשר לתושבי הרצליה על החגיגות בעיר

נערות חוגגות ביום העצמאות, כשדגל ישראל עוטף את גופן

מפגן אירובטיקה מול חוף תל אביב, 2007

יום העצמאות הוא החג הלאומי של מדינת ישראל, אשר מציין את ההכרזה על הקמתה בתום המנדט הבריטי. יום העצמאות חל בתאריך ה' באייר או בסמוך לתאריך זה (ראו פירוט). יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל חל תמיד ביום הקודם ליום העצמאות. לעניין זה, ההגדרה של יום היא על-פי הלוח העברי, כלומר משקיעת החמה עד צאת הכוכבים למחרת^[1].

יום העצמאות נקבע כיום חג בחוק יום העצמאות, התש"ט - 1949 שנחקק על ידי הכנסת לקראת מלאות שנה להקמת המדינה, ופורסם בספר החוקים ביום 13 באפריל 1949.

בה' באייר תש"ח (14 במאי 1948), כ-8 שעות לפני סיום המנדט הבריטי, נחתמה מגילת העצמאות ודוד בן-גוריון (לימים ראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל) הכריז על הקמת מדינת ישראל. ההכרזה באה בעקבות החלטת החלוקה של עצרת האו"ם - החלטה 181 מיום 29 בנובמבר 1947.

תוכן עניינים

1 אירועים רשמיים בחג
2 מנהגי החג
3 היבטים דתיים של החג
4 פעולות מחאה בחג
5 מועדו המדויק של החג
- 5.1 הארכת יום העצמאות
6 כרזת יום העצמאות
7 הערות שוליים
8 ראו גם
9 לקריאה נוספת
10 קישורים חיצוניים

[עריכה] אירועים רשמיים בחג

בערב החג נערך בהר הרצל בירושלים, במעמד יושב ראש הכנסת, טקס הדלקת המשואות המסיים את אירועי יום הזיכרון ופותח את אירועי יום העצמאות. הטקס כולל גם חלק אמנותי ומופע דגלנים בו דגלני צה"ל יוצרים תבניות מורכבות על הרחבה.
בשני העשורים הראשונים לקיום המדינה התקיים ביום העצמאות מצעד צבאי, שבו הופגנו כלי הנשק של צה"ל. מנהג זה הופסק, אך עדיין נערך משט ימי ומטס אווירי לאורך המדינה.
חידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי נערך בצהרי החג בתיאטרון ירושלים.
נשיא המדינה עורך קבלת פנים לחיילים מצטיינים.
אירועי החג ננעלים בטקס הענקת פרס ישראל.
בין השנים 1960 - 1977 התקיים במוצאי יום העצמאות פסטיבל הזמר והפזמון, שנעל את אירועי יום העצמאות.

[עריכה] מנהגי החג

כחג חדש יחסית, מנהגי החג עודם בתהליך גיבוש. חלק ניכר ממנהגי החג מקורם בחגיגות העשור למדינת ישראל בשנת תשי"ח 1958. בין המנהגים שנוצרו בחגיגות העשור: הצבת במות בידור במרכזי הערים והפרחת זיקוקין די-נור. יעקב אגמון היה אחראי על ארגון חגיגות העשור, והוא הגה חלק מהאירועים שהפכו למסורת.

מנהגי החג העיקריים הם:

לאחר הכרזת החג נפתחות במות בידור בכל רחבי הארץ, וזיקוקין די-נור משוגרים לשמיים. המונים גודשים את הרחובות באזורי הבידור. יש הנוהגים להביע את שמחתם במתן מכות בפטיש פלסטיק. במות הבידור והפרחת זיקוקין די-נור הן מנהג שהחל ביום העצמאות העשירי. לרגל מלאת עשור למדינה ביקשה הממשלה לערוך חגיגות גדולות במיוחד. חלק מהרעיונות שיושמו אז הפכו למסורת, בהם פסטיבל "רוק עצמאות", מהגדולים מסוגו בישראל, בו משתתפים הרכבי רוק ישראלים פופולרים, הנבחרים לפי הצבעת פופולריות. האירוע מתקיים בשני מוקדים - ב"אמפיפארק" בראשון לציון ובחוף הכרמל בחיפה.
אזרחים רבים תולים דגלים וקישוטים על מרפסות בתיהם, ושמים דגלונים על חלונות מכוניותיהם.
רבים ממחנות צה"ל נפתחים לביקורים של הציבור הרחב, ונותנים לציבור הזדמנות, פעם בשנה, לפגוש מקרוב את כלי הנשק של צה"ל: ספינות הטילים, טנקים, מטוסי קרב, נשק קל של צה"ל ועוד.
רבים מתושבי המדינה יוצאים לפיקניקים ומנגלים בכל רחבי המדינה. מכירה נרחבת של ציוד וכלים לפיקניק מתחילה מיד עם תום חג הפסח.
ערוצי הטלוויזיה משדרים תוכניות חגיגיות ומרבים להקרין סרטים עבריים. הסרטים "גבעת חלפון אינה עונה" ו"הלהקה" נכנסו לקלאסיקה של החג.
בבתי הכנסת של הציונות הדתית עורכים תפילה חגיגית ואומרים בה הלל ותפילה לשלום המדינה.
בניו-יורק מתקיים מפגן תמיכה בישראל בסוף השבוע האחרון של חודש מאי.
ביום העצמאות נהוג לתלות את דגלי ישראל ברחבי המדינה. הן מוסדות ציבוריים ופרטיים, והן אזרחים, תולים את דגלי ישראל על בתיהם והעיריות מקשטות את הרחבות בדגלים ונורות צבעוניות.

[עריכה] היבטים דתיים של החג

חידושו של חג זה, לאחר כאלפיים שנה שבהן לא קבעה ההלכה חגים חדשים, הביא לדיונים הלכתיים רבים בנושא. הדיונים נסבו אודות עצם האפשרות לקבוע חג חדש, על אמירת ההלל ביום זה, ועל האפשרות לאומרו גם בליל יום העצמאות, על ברכת שהחיינו ביום זה, על אמירת ברכת שעשה ניסים ביום זה, על הקריאה בתורה ועל קריאה בהפטרה ביום זה, על דחיית צום ואבלות ביום זה, ועל ההנהגות שצריכות להיות לגבי יום העצמאות שחל בשבת. יום העצמאות חל בזמן ספירת העומר, ולפעמים חל בו אחד מצומות בה"ב. לפיכך שאלת הצורך לדחות מנהגי אבלות ביום העצמאות משמעותית מאוד בקרב הציבור הדתי הלאומי.

הרב משולם ראטה ובעקבותיו הרב שלמה גורן, הרב שלמה זוין, הרב גרשוני, והרב חיים דוד הלוי פסקו כי יש לומר הלל שלם בברכה. ברוב בתי הכנסת של הציבור הציוני-דתי נתקבלה עמדת הרבנות הראשית, על פיה נאמר הלל ללא ברכה ביום בלבד, שנקבעה על ידי הרבנים הראשיים הרב הרצוג והרב עוזיאל, בשל הרצון למזער את המחלוקת עם החרדים. אין מברכים "שהחיינו" או "שעשה ניסים", אין קוראים בתורה (אלא אם חל ביום שני או חמישי בשבוע (או הוקדם ליום זה), שאז קוראים שלושה קרואים בפרשת השבוע, כרגיל), ואת הפטרת "עוד היום בנֹב לעמוד", הנקראת בחו"ל בשמיני של פסח (שאינו נחוג בארץ), קוראים בלא ברכה. אך רוב החרדים לא הסכימו לאמירת ההלל ביום העצמאות.

ישעיהו ליבוביץ' בספרו "יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל"^[2] האשים את הרבנות הראשית באחיזת עיני הציבור בכך שמחד גיסא, קבעה ליום העצמאות מנהגים שנראים דתיים, אך אין להם משמעות הלכתית של ממש, ומאידך שללה קביעת מנהגים דתיים האופייניים לימי שמחה, כמו אמירת ברכת "שהחיינו" או ביטול אמירת "תחנון". בהקשר זה הסביר ליבוביץ' שאין הוא מוצא משמעות דתית למדינה או ליום הזיכרון להקמתה, אך לקיום המדינה יש חשיבות כשלעצמו והקמת המדינה היא מאורע משמח, ולפיכך יהודי דתי צריך לנקוט ביום הזיכרון להקמת המדינה במנהגים הדתיים האופייניים לימי שמחה.

לאחר מלחמת ששת הימים, שבה כבש צה"ל את שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה, החליטה הרבנות הראשית ברוב קולות, לקבוע אמירת הלל בברכה ביום העצמאות. למרות זאת, עדיין ישנם רבנים (כדוגמת הרב עובדיה יוסף) שהורו להמשיך לומר הלל ללא ברכה, בשל אי השלמתו של הנס.

לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות מגוש קטיף וצפון השומרון והריסת הבתים בעמונה, צצו קולות רבים הקוראים לביטול אמירת הלל בברכה ביום העצמאות. למרות זאת, מרבית הרבנים הדתיים והחרדים לאומיים קראו להמשיך לומר הלל בברכה [1].

חז"ל יצרו סימנים בהתאם לשפת אתב"ש לקביעת ימי המועדים בשבוע על פי ימי הפסח. היום האחרון של פסח נותר ללא בן זוג עד שנקבע יום העצמאות ונמצא כי הוא משתלב בין שאר חגי ישראל: ז-ע - ביום בשבוע בו חל ז של פסח יחול יום העצמאות (כלומר, ה' באייר. לפעמים מקדימים או מאחרים את החג עצמו).

[עריכה] פעולות מחאה בחג

יום העצמאות הוא גם הזדמנות לפעולות מחאה של קבוצות שונות בחברה הישראלית:

חלק קטן מהימין לא חוגג את יום העצמאות בטענה שצריך מדינת הלכה, זאת על אף שרוב הציבור הדתי ואפילו הרבנים הנחשבים קיצוניים חוגגים.
"ועד העקורים" של ערביי ישראל עורך, מאז 1996, תהלוכה לציון נוסף של "יום הנכבה". התהלוכה נערכת במקום שבו שכן יישוב ערבי שחרב, והיא מתואמת עם ועדת המעקב של ערביי ישראל. רוב הפלסטינים מציינים את "יום הנכבה" ב-15 במאי, אולם ערביי ישראל בחרו לציין אותו ביום העצמאות, הן משום שמדובר ביום שבתון והן כדי לעורר את התעניינות התקשורת שמסקרת את אירועי יום העצמאות.
פלג בעיתונות החרדית המשתייך לעדה החרדית יוצאת לקראת החג במאמרי ביקורת חריפים ביותר כנגד הרעיון הציוני והמדינה שהוקמה בעקבותיו. אולם העיתונים החרדים הגדולים יתד נאמן והמודיע מתעלמים מהחג, ואינם כותבים נגד הרעיון הציוני.
קבוצות קיצוניות של חרדים מביעות מחאה. ישנה הפגנה מסורתית של נטורי קרתא מול ישיבת פונוביז' שבהוראת מייסדה, הרב יוסף שלמה כהנמן, מניפה את דגל ישראל.
החל מיום העצמאות תשנ"ח מקיימת תנועת יש גבול ערב הדלקת משואות אלטרנטיבי ברחבת אמיל גרינצוויג מול משרד ראש הממשלה בירושלים. בטקס זה מוצגים ערכיה של תנועת יש גבול: הפסקת הלחימה בפלסטינים, יציאה משטחי יהודה, שומרון ועזה, תיקון היחס לחלשים בחברה ועוד.

[עריכה] מועדו המדויק של החג

בחוק יום העצמאות, ה'תש"ט – 1949, נקבע כי "הכנסת מכריזה בזה על יום ה' באייר כעל "יום העצמאות" שיוחג מדי שנה בשנה כחג המדינה". כבר בשנה השניה לעצמאות ישראל, ה'תש"י – 1950, נתקלו ראשי המדינה בבעיה: ה' באייר חל באותה שנה בשבת, והיה חשש שחגיגות יום העצמאות יגרמו לחילול שבת. בהתייעצות בין הרב שלמה גורן, שהיה אז הרב הראשי לצה"ל, ובין ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, הוחלט כי יש לשנות את החוק, ולקבוע כי יום העצמאות ידחה משבת, ה' באייר, ליום ראשון ו' באייר. באותה השנה החליט משרד הביטחון, בהתייעצות עם נציגי המשפחות השכולות, לערוך את טקסי הזיכרון לחללי מלחמת העצמאות לפני יום העצמאות, ולא ביום העצמאות עצמו כפי שהוצע מלכתחילה. כיוון שיום העצמאות של אותה שנה חל בשבת (ונדחה ליום ראשון), הוקדמו טקסי הזיכרון ליום חמישי, ג' באייר תש"י.
בשנה שלאחר מכן, ה'תשי"א – 1951, שוב עלתה הבעיה, היות שה' באייר חל ביום שישי, והיה חשש לחילול שבת בחגיגות. אז תיקנה הכנסת בשנית את החוק, והחליטה כי אם ה' באייר יחול ביום שישי – יוקדם יום העצמאות ליום חמישי ד' באייר (וכמובן שיום הזיכרון יוקדם אף הוא ביום אחד, ליום רביעי ג' באייר).
בשנת ה'תשי"ד – 1954 שוב חל ה' באייר בשבת, אך הרב הראשי לצה"ל, הרב שלמה גורן התנגד לדחיית יום העצמאות ליום ראשון (כפי שהיה בשנת ה'תש"י – 1950) עקב חילולי השבת שהיו בהכנות ליום העצמאות. הכנסת החליטה לתקן את החוק בשלישית, ולקבוע כי אם יחול ה' באייר בשבת – יוקדם יום העצמאות ליום חמישי, ג' באייר (ויום הזיכרון ליום רביעי ב' באייר).
נושא קביעת יום הזיכרון כערב יום העצמאות, על כל השינויים כתוצאה מתזוזת יום העצמאות, עוגן בשנת ה'תשכ"ג – 1963, ב"חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל", אשר עיגן את המסורת שנוצרה ב-15 שנותיה הראשונות של המדינה, ואשר על-פיה טקסי הזיכרון מתקיימים יום לפני יום העצמאות.

בשנת ה'תשנ"ז - 1997 חל יום השואה ביום ראשון. גורמי ביטחון טענו שאין אפשרות לעמוד בסידורי האבטחה המחמירים שנקבעו אחרי רצח ראש הממשלה יצחק רבין בפרק הזמן הקצר שבין צאת השבת לטקס הפותח את יום השואה במוצאי שבת. לפיכך תיקנה הכנסת את חוק יום השואה, כך שהוא יידחה תמיד מיום ראשון ליום שני, אך לא קיבלה תיקון דומה לגבי יום הזיכרון. המחשבה כי יום הזיכרון יידחה ליום ה' באייר, עוררה אי נחת בקרב אישי ציבור רבים. הבעיה עלתה מחדש לפני יום העצמאות של שנת ה'תשס"ד - 2004, שחל באותה שנה ביום שני. הקושי הטכני לקיים את טקסי יום הזיכרון במוצאי שבת גבר בסופו של דבר, והכנסת קיבלה שני תיקונים נוספים לחוק יום העצמאות ולחוק יום הזיכרון שעל פיו יידחו שניהם ביום אחד אם ה' באייר חל ביום שני.

כיום קובע חוק יום העצמאות את הכללים הבאים: יום העצמאות חל בתאריך ה' באייר, אלא אם כן מתקיימים התנאים הבאים:

אם חל ה' באייר ביום שישי, מוקדם יום העצמאות ביום אחד, ומתקיים ביום חמישי, ד' באייר.
אם חל ה' באייר ביום שבת, מוקדם יום העצמאות ביומיים, ומתקיים ביום חמישי, ג' באייר.
אם חל ה' באייר ביום שני בשבוע, נדחה יום העצמאות ביום אחד, ומתקיים ביום שלישי, ו' באייר.

על-פי כללי הלוח העברי, ה' באייר יכול לחול רק בימים שני, רביעי, שישי ושבת. בהתאם לכללים לעיל, יום העצמאות חל ב-ה' באייר רק כאשר ה' באייר חל ביום רביעי בשבוע, אחרת הוא מוקדם או נדחה.

[עריכה] הארכת יום העצמאות

עד כה קרה פעם אחת שיום העצמאות הוארך ונחגג יומיים במקום יום אחד. יום העצמאות ה-50 היה אמור לחול ביום חמישי, ד' באיר, אך הממשלה החליטה כחלק מחגיגות היובל לקבוע שני ימי שבתון רצופים, ב-ד' וב-ה' באיר תשנ"ח. הדבר נעשה באמצעות חוק מיוחד שאושר בכנסת^[3].

[עריכה] כרזת יום העצמאות

כרזת יום העצמאות הראשונה, במלאת שנה למדינה, ה'תש"ט 1949. עיצוב: יוחנן סימון

ערך מורחב – כרזת יום העצמאות

לקראת החג מופקת כרזת יום העצמאות - כרזה המופקת מדי שנה, החל משנת ה'תש"ט-1949, כחלק מחגיגות העצמאות.

את הכרזה מפיק מטה ההסברה שבמשרד החינוך, העורך לשם כך תחרות בין מעצבים.

הכרזה מכילה ציור סמלי, המשקף את שמחת החג או אחד מערכיה של מדינת ישראל, וכתובת המציינת את השנה שבה הופקה הכרזה

[עריכה] הערות שוליים

^ בפועל מקובל לקבוע את טקס המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות לשעה 20:00.
^ ישעיהו ליבוביץ', "יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל", הוצאת שוקן, ירושלים ותל אביב, תשל"ט 1979, הדפסה חמישית, עמ' 91-94.
^ חוק יום העצמאות (יובל לעצמאות ישראל - יום שבתון התשנ"ח-1998) (הוראת שעה)