סוכות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "סכות" מפנה לכאן. לערך העוסק בתחזית רפואית, ראו פרוגנוזה.
חגי ישראל ומועדיו: סוכות
Shalom Koboshvili. Feast of Sukkot prayers. gouache on paper. 30.5×41 cm. 1938.jpg
שם: סֻכּוֹת
נחגג ב: ט"ז בתשרי - כ"א בתשרי
סיבה: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם."
סמלים: ישיבה בסֻכָּה, ארבעת המינים.
מתקשר ל: הושענה רבה (היום האחרון של סֻכּוֹת), שמיני עצרת ושמחת תורה (הצמודים לסוכות), מגילת קהלת.

סֻכּוֹת הוא חג מקראי הנחוג במשך שבעה ימים, בין ט"ו לכ"א בתשרי, ובו מצווה כל יהודי לשבת בסוכה. יום החג הראשון הוא יום טוב, ואחריו שישה ימי חול המועד. סוכות הוא החג השלישי מבין שלוש הרגלים המופיעים בתנ"ך, וכאשר בית המקדש היה קיים, היו בני העם עולים לירושלים בחג הסוכות. בלשון התורה, חג הסוכות מופיע בשמות חג האסיף[1] וחג הַסֻּכֹּת[2], ובספרי הנביאים והכתובים ובלשון חז"ל הוא מכונה לעתים חג סתם‏[3].

בכ"ב בתשרי, מיד בסיום חג הסוכות, נחוג חג שמיני עצרת שהוא חג בפני עצמו והמצוות המיוחדות של חג הסוכות (הסוכה, נטילת לולב וכו') אינן חלות בו. סוכות הוא החג היחיד ביהדות שאין לו מאפייני אוכל משלו, אם כי מקובל להרבות בו באכילת פירות שנשתבחה בהן הארץ.

מקור הסוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחג הסוכות במקרא שני טעמים: מחד זהו חג חקלאי החוגג את עונת האסיף ואחת משלוש הרגלים בשנה, ומאידך מדובר בחג לאומי המציין את המאורע ההיסטורי של הושבת בני ישראל בסוכות בנדודיהם במדבר. הפרשנים נחלקו לגבי סוכות אלו: יש שהסבירו שהסוכות שהושיב הקב"ה את ישראל בצאתם ממצרים, היו סוכות של ממש (אבן עזרא, רשב"ם), והיו שטענו שהסוכות היו ענני הכבוד האלוהיים שהיו סכוכים על ישראל במדבר (אונקלוס, רש"י, רמב"ן). מועד החג נקבע לחמישה עשר בחודש השביעי (לפי מניין החודשים מניסן), בצאת השנה החקלאית ותחילתה של שנה חקלאית חדשה טרם בוא הגשמים. שני מאפיינים אלה מתוארים בספר ויקרא:

אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַ-ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים ל"ט-מ"ג

מסורת הישיבה בסוכה בעת האסיף היא מסורת עתיקה אשר החלה עם התנחלותם של שבטי ישראל והפיכתם לחקלאים. הישיבה בסוכה, סמוך למקום העבודה בשדה או בכרם, אפשרה לחקלאים לחסוך בזמן ההגעה אל השדה, להגן על תבואתם מגנבים או מבעלי חיים ולפקח על העבודה‏[4][5]. הציווי על קיום חג האסיף מופיע בספר שמות (שמות, כ"ג, י"ד-ט"ו ושמות, ל"ד, כ"ב) ובספר דברים (דברים, ט"ז, י"ג-ט"ז).

מצוות החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצוות חג הסוכות נזכרות בתורה בספר ויקרא פרק כ"ג, שם מוזכרים ארבעת המינים והישיבה בסוכות, ובספר במדבר פרק כ"ט, שם מתוארים קורבנות המוספים של החג, ובספר דברים פרק ט"ז. דיני החג מפורטים בעיקר במסכת סוכה שבסדר מועד.

משפחה סועדת בסוכה.

ישיבה בסוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סוכה

בחג הסוכות מצווה לשבת בסוכה ולהשתמש בה בכל השימושים הרגילים של בית. המצווה היא לגור בסוכה ממש: לאכול, לשתות ואף לישון, כל שבעת ימי החג, זכר לסוכות בהן ישבו בני ישראל במדבר לאחר יציאתם ממצרים, או זכר לענני הכבוד, שלפי המסורת סוככו על בני ישראל לאחר יציאתם ממצרים[6].

סוכה היא דירת ארעי, כלומר מקום מגורים לא קבוע. הסוכה אינה צריכה להבנות דווקא לשם החג, וגם סוכה שמשמשת כל השנה לצל כשרה, אך רק אם הסכך (גג הסוכה) הונח במיוחד לקראת החג. גודל הסוכה המינימלי הוא 7 על 7 טפחים, וגובהה המינימלי הוא עשרה טפחים. על הסכך להיות מהצומח, מנותק מהארץ, ומדבר שאינו מקבל טומאה. בסוכה צריך לשבת תחת הסכך ממש, ועל הסכך להיות תחת כיפת השמים, ולכן סדין מתחת לסכך או תקרה מעליו חוצצים ופוסלים את הסוכה. כמו כן, ישנם דינים נוספים לגבי תהליך הבנייה, מספר הדפנות ועוד.

את הסוכה נוהגים לקשט בכל מיני קישוטים, תמונות, והם הנקראים בלשון חז"ל "נויי סוכה". נהוג להתחיל את בניית הסוכה כבר במוצאי יום כיפור, ובכך להתחיל במצווה ראשונה מיד לאחר יום כיפור שהוא יום כפרת עוונות.

ארבעת המינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ארבעת המינים
קונים בוחנים בקפדנות את התוצרת בשוק ארבעת המינים לקראת החג.

בחג הסוכות, מצווה ליטול את ארבעת המינים[7]. נטילת ארבעת המינים, או נטילת לולב, כפי שהמצווה מכונה בלשון חז"ל, היא לקיחת ארבעה מיני צמחים: לולב (השדרה המרכזית של הדקל), אתרוג (ממשפחת פירות ההדר), שלושה הדסים ושתי ערבות (ערבי נחל), ונענועם בכל יום מימי החג, חוץ מיום השבת. במקרא כתוב בפירוש רק לגבי הלולב ("כפות תמרים") והערבה ("ערבי נחל") ואילו לגבי האתרוג ("פרי עץ הדר") וההדס ("ענף עץ עבות") המקרא כותב באופן עמום, ומהות הפרי התפרשה על ידי חכמי תורה שבעל פה.

דרשנים שונים סיפקו הסברים רבים לשאלה מדוע נבחרו דווקא ארבעת המינים הללו. במדרש ‏‏‏[8] מוסבר שהם סמל לאנשים השונים בעם ישראל לפי תכונותיו של כל מין. הטעם מציין תורה והריח - מעשים טובים, כך שהאתרוג, בעל הטעם והריח, מסמל אדם שיש בו גם תורה וגם מעשים טובים, והערבה, חסרת הטעם וחסרת הריח, מסמלת אדם שאין בו לא תורה ולא מעשים טובים. ההדס בעל הריח וחסר הטעם מסמל את אלו שיש בהם מעשים טובים אך אין בהם תורה, והלולב שתמריו הם בעלי טעם, מסמל את אלו עם תורה, אך ללא מעשים טובים. יש שראו בארבעת המינים דמיון לאברי הגוף (עמוד שדרה, עיניים, פה ולב) שכולם נכנעים לאלוהים. יש שראו בהם כעין כלי מלחמה (לולב = חרב, אתרוג = אבן קלע), שנועדו להילחם כנגד הרע. אחת הסיבות שנוטלים אותם ביחד היא שהם משלימים אחד את השני, המעשים הטובים בהדס וידע התורה בלולב משלימים לאתרוג, והאתרוג אף הוא משלים את הערבה, זהו סמל לכך שחלקיו השונים של עם ישראל משלימים זה את זה.

נטילת ארבעת המינים ביום הראשון של החג מצוותה מן התורה, ובשאר הימים מצוותה מדברי סופרים בלבד‏[9].

הקהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס ניסוך המים בתקופת בית המקדש, מקור חגיגות בית השואבה המודרניות.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצוות הקהל

לאחר שכתב משה את ספר התורה ונתנו למנהיגי העם, צוום לקרוא בו בכל חג סוכות שבמוצאי שנה שביעית באוזני כל העם, למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו. חכמים קבעו את זמן הקריאה ליומו השני של החג במוצאי שנת השמיטה.

ניסוך המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ניסוך המים

בחג הסוכות היה נהוג לקיים בבית המקדש את מצוות ניסוך המים. מצוות ניסוך המים אינה מפורשת בתורה, והדעה המקובלת היא שמקורה בהלכה למשה מסיני. מצווה זו הייתה מקור מחלוקת נרחב בין הפרושים לצדוקים, ולכן היא קיבלה פומביות וטקסיות רבה. עיקר המצווה היה מילוי מים ממעיין השילוח (גיחון), וניסוכם על אחת מקרנות מזבח העולה. יש המסבירים שטעמה של מצווה זו כדי לברך את גשמי השנה הקרבה.

מצוות ערבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצוות ערבה במקדש

בבית המקדש היו מביאים בכל יום ענפי ערבה למזבח ומקיפים אותו תוך אמירת הושענות. את ענפי הערבות היו זוקפים מסביב למזבח. כמו מצוות ניסוך המים, על פי רוב הדעות, מצוות ערבה היא הלכה למשה לסיני. כיום נותר זכר למצווה זו במנהג חיבוט ערבה המתקיים ביום האחרון של סוכות בלבד.

קורבנות המוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחג הסוכות היו מקריבים בבית המקדש בכל יום קרבן מוסף שונה במקצת, כמו שמפורט בספר במדבר (במדבר, כ"ט, י"ב-ל"ד). קרבן המוסף היה מורכב ממספר הולך ופוחת של פרים, שני אילים (כבשים זכרים) וארבעה עשר כבשים. בכל יום מספר הפרים פחת באחד- ביום הראשון הקריבו שלושה עשר פרים, ביום השני שנים עשר וכן הלאה. כיוון שכל אחת ממשמרות הכהונה רצתה להקריב פר, הנהיגו שכל משמרת שהקריבה פר לא תקריב פר למחרת (למעט ביום הראשון והשני בהם היו 25 פרים, ולכן המשמרת שהקריבה את הפר הראשון ביום הראשון הייתה מקריבה גם את הפר האחרון ביום השני).

בסך הכול בכל ימי הסוכות הוקרבו 70 פרים. חז"ל דרשו שאותם 70 פרים הוקרבו כנגד 70 אומות העולם.

מנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אושפיזין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורחים בסוכת שגריר ארצות הברית בישראל.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אושפיזין

רבים נוהגים להזמין באופן סמלי לסוכתם את אחד משבעת האושפיזין ("אורחים") - אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד - לפי הסדר, בכל אחד מימי החג. כהרחבה למנהג זה, נוהגים גם לפתוח את הסוכה לאורחים רבים מכל גוני העם - מכרים וזרים, עניים ועשירים, צדיקים ופושעים.

הושענות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הושענות

על פי המסורת היהודית, בבית המקדש בימי חג הסוכות היו מבקשים בקשות שנקראו "הושענות" - ביטוי שנוצר מהמילים "הושע נא" עליהן חוזרים בסוף כל בקשה. כיום ישנם פיוטים אותם אומרים המתפללים בבית הכנסת, תוך כדי הקפת הבימה עם ארבעת המינים בידיהם. הבקשות בפיוטים אלו עוסקות בישועה בכלל, ובפרט בירידת הגשמים ובהצלחת התבואה בשנה הקרובה, בהתאם למאמר חז"ל (במסכת ראש השנה): "בחג (= סוכות) נידונים על המים".

נשיא המדינה עזר ויצמן ורעייתו ראומה מקבלים אורחים בסוכתם, בבית הנשיא בירושלים, 1993

הושענא רבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הושענא רבה

ביום האחרון של חול המועד סוכות נוהגים להרבות בבקשות ה"הושענות", ועל כן הוא נקרא "הושענא רבה". כמו כן, מקיימים בו מנהג נוסף לזכר מצוות ערבה במקדש, והוא "חיבוט ערבה" - אוגדים יחד חמישה ענפי ערבה, וחובטים אותם על הקרקע. יש מסבירים שהושענא רבה הוא היום האחרון שבו ניתן לתקן את מה שנגזר על האדם בראש השנה ויום כיפור, ורצונו להראות לריבונו של עולם כי בשל החרטה על מעשיו הרעים, נפשו חבוטה כמו ענפי הערבה. מסיבה זו יש הנוהגים להישאר ערים כל ליל הושענא רבה - כלומר הלילה שלפני הושענא רבה - ולהקדישו ללימוד תורה (בדומה לליל חג השבועות).

שמחת בית השואבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שמחת בית השואבה

בזמן שהיה קיים בית המקדש היו נוהגים לנסך מים על המזבח בכל ימי חג הסוכות, כהודאה ובקשה על ירידת הגשם. טקס הניסוך היה מלווה בחגיגה גדולה שבה היו רוקדים ומנגנים בכל מיני כלים מוזיקליים. בתלמוד מסופר ששמחת בית השואבה הייתה גדולה מאוד, עד כדי כך שנאמר: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו." כיום נוהגים לקיים ערבי ניגון וריקוד בלילות של חג הסוכות, כזכר לשמחת בית השואבה המקורית.

מאפיינים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ושמחת בחגך[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסטיבל סוכות.

חג הסוכות נחשב לחג שמח במיוחד, מכיוון שנאמרה בו מצווה מיוחדת "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ", ובלשון חז"ל "חג" סתם הוא חג סוכות.

סוכות הוא החג שמסיים את השנה החקלאית, ובתקופה זו אוספים את התבואה, ולכן יש בו שמחה. כל האווירה שלו היא מאוד חקלאית: לקיחת ארבעת המינים, היציאה מהבית החוצה וישיבה תחת סכך צמחי. קישור נוסף לתקופה זו הוא משום שמתוך שאדם אוסף את יבולו שהוא עמל עליו, הוא עלול להגיע לידי גבהות הלב. "וישמן ישורון ויבעט". לכן מצווה התורה לשמוח עם התוצרת החקלאית דווקא לפני ה' (עלייה לרגל), להראות שהכל מאיתו, ולא "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה".

הרב קוק רואה בחג זה יסוד מאזן כנגד הרצינות והעצבות העלולים להיות כרוכים בראש השנה ויום כיפור. הסבר נוסף הוא שאנו שמחים בטהרה ובתיקון בהם זכינו לאחר ראש השנה ויום כיפור.

התיישבות בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

היו הוגי דעות, כמו המהר"ל מפראג והרב קוק, שראו בסוכה סמל למלכות בית דוד שנמשלת לסוכה על פי הנאמר בעמוס (פרק ט יא) "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת, וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים, וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם" ועל פי הנאמר בחז"ל "ראויים כל ישראל לשבת בסוכה אחת". גם הגר"א ראה בזיקה שיש בין מצוות סוכה ומצוות ישיבת ארץ ישראל, על פי הפסוק "ויהי בשלם סוכו, ומעונתו בציון" (תהילים עו ג) ואמר שהמשותף להם שבשניהם נכנסים עם כל הגוף.

אומות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיין נוסף הוא הפן האוניברסלי של החג הבא לידי ביטוי בהקרבת שבעים פרים בבית המקדש כנגד שבעים אומות העולם. כמו כן, בהפטרה של היום הראשון קוראים בספר זכריה את החזון על הגויים שבאים לחוג את חג הסוכות בירושלים (זכריה י"ד). הסיבה שדווקא סוכות נבחר להיות החג שהיהדות 'פותחת שעריה' לאומות העולם, הוא משום שהסוכות במדבר, שהיו ענני כבוד, היוו ראיה מוחצת לעין כל העולם על רוממותם של עם ישראל ועל הבדלותם מהם. (ע"פ הרמח"ל בדרך ה')

סוכות בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים מתפללים בבית הכנסת בחג הסוכות עם ארבעת המינים.

כפי שצוין לעיל, בתורה נזכר חג הסוכות, לצד חג האסיף, כאחד משלוש הרגלים, וכן מפורטות המצוות הקשורות בישיבה בסוכה, בארבעת המינים ובהקרבת הקרבנות.

בספר מלכים א' (פרק יב) מסופר על נסיונותיו של ירבעם בן נבט, מלך ישראל, ליצור חיץ ברור וממשי בין ממלכתו, ממלכת ישראל ובין ממלכת יהודה, ולכונן את שלטונו. אחד מצעדיו הבולטים הוא דחייתו של חג הסוכות בחודש, וחגיגתו בט"ו בחשוון, במקום בט"ו בתשרי. אחד ההסברים המוצעים לכך הוא העובדה כי בממלכת ישראל, הצפונית לממלכת יהודה, האקלים קר יותר ולתבואה לוקח זמן רב יותר כדי להבשיל.

וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה, וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ--כֵּן עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר-עָשָׂה; וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל, אֶת-כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר-עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי - בַּחֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-בָּדָא מלבד (מִלִּבּוֹ); וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר.

מקור חשוב נוסף בתנ"ך לחג הסוכות הוא בנחמיה פרק ח', שם מתואר תהליך התוודעותו של עם ישראל לחוקי התורה, לאחר שובו מגלות בבל ובניית חומות ירושלים. בתיאור בספר נחמיה נזכרים מארבעת המינים רק הלולב וההדס, אך לא האתרוג והערבה. כמו כן נאמר בפרק שהחג לא נחוג באותו האופן מימי יהושע בן נון ועד אותה תקופה, (תחילת תקופת בית שני).

וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל עֶזְרָא הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב. וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד. וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים יוֹם בְּיוֹם מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וַיַּעֲשׂוּ חָג שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט.

בספר זכריה, פרק יד, הנביא מתאר מלחמה עתידית על ירושלים שלאחריה יחוגו כל העמים את חג הסוכות. נבואה זאת נקראת בהפטרת הקריאה בתורה בסוכות.

וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלָ‍ִם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת. וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלַ‍ִם לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם. וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת. זֹאת תִּהְיֶה חַטַּאת מִצְרָיִם וְחַטַּאת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת.

סוכות בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חג הסוכות נחוג גם על ידי מספר קבוצות נוצריות המקיימות חגים מהברית הישנה. קבוצות אלה מתבססות על העובדה שישו קיים את חג הסוכות (הבשורה על פי יוחנן 7,10:26). החג נחוג על ידי קבוצות אלה בהתאם לתאריך העברי שלו. אזכורים ראשונים של קיום החג על ידי קבוצות נוצריות מקורן בשלהי מאה ה-17, והן קבוצת הסובוטניקים הנוצריים מטרנסילבניה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ט"ז
  2. ^ ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ג
  3. ^ ספר מלכים א', פרק ח', פסוק ב', ספר נחמיה, פרק ח', פסוק י"ד, תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ו', עמוד א'
  4. ^ גיורא לוינשטיין, שלושת הרגלים - חגים חקלאיים במקור?, באתר ynet‏, 17 במאי 2010
  5. ^ משה זאב סולה, מועדי השנה, ירושלים: כתר, 1986, עמ' 142.
  6. ^ מור כלפון ודוד בן מיכאל, ישיבה בסוכה: הקדשת ההווה או ציפייה לעתיד?, אתר ישיבת פתח תקוה
  7. ^ "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים." ויקרא כ"ג מ'
  8. ^ ‏ויקרא רבה פ"ל,יב‏
  9. ^ על תקנת רבן יוחנן בן זכאי שהרחיב את החיוב מחוץ למקדש לשבעה ימים, ועל מצוות נטילת ארבעת המינים בימינו בירושלים ראו מעמדה של נטילת לולב בירושלים בזמן הזה, מתוך מארון הספרים היהודי


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.