פסח

ערך זה עוסק בחג יהודי. אם התכוונתם לנוהגי ציון החג בקרב קהילות נוצריות מסוימות, ראו פסח (נצרות).

חגי ישראל ומועדיו: פסח
שם:	חג הפסח, חג המצות, חג החירות, חג האביב.
נחגג ב:	ט"ו בניסן ונמשך שבעה ימים בארץ ישראל, ושמונה ימים בגולה.
סיבה:	זיכרון יציאת מצרים, הצלת בכורי ישראל במכת בכורות, קריעת ים סוף.
סמלים:	ליל הסדר, מצות, ביעור חמץ, חול המועד.
מתקשר ל:	תענית בכורות שנהוג לצום בערב החג; ספירת העומר שמתחילה ביומו השני; המימונה שנחגגת במוצאי החג השני של פסח בקרב יוצאי צפון אפריקה; פסח שני שהיווה בזמן הבית כהשלמה למי שלא חגג את חג הפסח; חג השבועות שחל חמישים ואחד ימים אחרי פסח.

יהודים חוגגים את חג הפסח, מתוך ספר אוקראיני מהמאה ה-19.

פסח (או בשמו המקראי: חג המצות) הוא חג ביהדות שמופיע במקרא, הראשון מבין שלושת הרגלים, הנחגג שבעה ימים מט"ו בניסן ועד כ"א בניסן, כאשר היום הראשון והאחרון הם ימים טובים והימים שביניהם מכונים חול המועד. פסח מציין את יציאת בני ישראל ממצרים מעבדות לחירות, שחלה ביום הראשון לחג. מצוות החג המרכזיות הן איסור על אכילת והחזקת חמץ ומצווה על אכילת מצה. בזמן שבית המקדש בירושלים היה קיים התקיימו בחג הפסח גם מצוות העלייה לרגל והקרבת קורבן פסח.

הלילה הראשון של החג הוא ליל הסדר שבו מצווה לאכול מצה ומרור (ובזמן בית המקדש היו אוכלים גם את קורבן הפסח), ומספרים על יציאת מצרים על פי סדר ההגדה של פסח.

שמות החג

מקור השם פסח הוא בשמו של קורבן שהיה קרב בערב פסח בבית המקדש בזמן שבית המקדש היה קיים, והיה נאכל בערב היום (ליל הסדר), ונקרא קורבן פסח.‏‏. על שמו של הקורבן נקרא היום שבו הוא קרב - י"ד בניסן - "חג הפסח". הקורבן עצמו קרוי על שם ה'פסיחה' (דילוג) במכת בכורות, העשירית מבין עשר מכות מצרים שנועדו להביא לשחרור בני ישראל מעבדותם, כאשר הקב"ה היכה את בכורי מצרים ודילג על בכורי ישראל.

	וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה', אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל
– ספר שמות, יב, כז

מאוחר יותר הפך שמו של יום הקורבן לשמו של חג המצות שזמנו הוא בשבעת הימים הבאים, וכיום הוא השם העיקרי של החג.

השם המקראי, חג המצות, נקרא על שם אכילת המצות המהוות אלמנט מרכזי בחג: "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת"‏. בתפילה, מכונה החג על ידי חז"ל זמן חירותנו, על שם היציאה מעבדות לחירות שהתרחשה אז. באופן דומה החג נקרא לפעמים גם חג החירות. שם מאוחר יותר לחג הוא חג האביב, המציין את הסימן לבואו של החג ואת העונה בה הוא חל.

היום האחרון של החג נקרא שביעי של פסח, ועל פי חז"ל, הוא נחוג כיום טוב כיון שבאותו היום נקרע ים סוף ועם ישראל ניצל מפני צבא מצרים שרדף אחריהם, ועל כן יש הקוראים בו את שירת הים. הקראים, על פי הפסוק "שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה"‏, קוראים ליום השביעי של החג שביעי עצרת.

הכנות לקראת פסח

לימוד הלכות החג

בגמרא מובאת ברייתא על חיוב לימוד הלכות פסח קודם החג: "שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום"‏. שלושים יום אלו מתחילים בפורים.

קִמחא דפסחא

חלוקת מצות לנזקקים, ניו יורק 1908

מנהג הקמחא דפסחא (נקרא גם בשם "מעות חיטין") הינו איסוף כסף על מנת לקנות מצרכי החג לעניים, על פי הנאמר (קיצור שולחן ערוך תכ"ט) "ומנהג לקנות חיטים ולחלקם לעניים לצורך פסח". 'קמחא דפסחא' הוא התרגום לארמית של הביטוי קמח לפסח, היינו קמח להכנת המצות.

ניקיון, בדיקת וביעור חמץ

ערכים מורחבים – חמץ, בדיקת חמץ

נהוג להתכונן לחג בניקיון הבית ובביעור כל המוצרים שיש בהם שאור או חמץ. לרוב נהוג לנקות את הבתים מעבר לדרישה ההלכתית, שכן לפי ההלכה רק מקומות שמכניסים בהם חמץ מחויבים בבדיקה. בליל י"ד (כלומר: הלילה לפני ליל הסדר) נוהגים לערוך בדיקת חמץ, לוודא שאין חמץ בבית. לפני בדיקת החמץ יש הנוהגים להניח פתיתי חמץ (יש המניחים עשרה פתיתים) במקומות שונים בדירה כדי לוודא שימצא חמץ כלשהו בבדיקה, ובבוקר מבערים את החמץ (עיין להלן). בתי עסק גדולים (וגם אנשים פרטיים) נוהגים למכור את חמצם לגויים בדרך כלל על ידי רב. גם הרבנות הראשית מבצעת זאת וההליך נקרא "מכירת חמץ". המחמירים נוהגים שלא לסמוך על מכירת החמץ, ולבער כל חמץ מרשותם.

הגעלת כלים

ערך מורחב – הגעלת כלים

במהלך הימים שלפני החג מכינים את המטבח לקראת פסח, מנקים ומכשירים את כל הכלים לשם כך. נהוג לנקות את הכלים המשמשים לבישול ולאחסון המזון, כמו תנור, מיקרוגל, מקרר וכיורים. גם פה, לרוב הניקיון הוא מעבר לדרישה ההלכתית. יש הנוהגים לקנות כלים חדשים לפסח או להשתמש במערכת כלים נוספת המיוחדת לפסח, ויש המכשירים את הכלים הרגילים לפסח. בהכשרה יש הלכות רבות, שהחשובה שבהם הוא "כבולעו כן פולטו", זאת אומרת שיש להוציא את החמץ מן הכלי באותה דרך בה הוא נכנס אל הכלי. לדוגמה, אם משתמשים בכלי בדברים חמים, יש להכשירו באמצעות מים רותחים, ואם בדברים צוננים, די בשטיפה במים פושרים.

ערב פסח

יהודי מחזיק במצות, ציור של פיליפס אייזיק לוי מתוך "הגדת קופנהגן", 1739

ערך מורחב – ערב פסח

ביעור חמץ

יום י"ד בניסן הוא ערב פסח (והוא בעצם היום שבו היו מקריבים את קורבן הפסח). איסור אכילת חמץ מתחיל מהבוקר, החל בתחילת השעה הזמנית החמישית. (כ-4 שעות לאחר הזריחה, בערך ב-9:45). כשעה לאחר זמן איסור חמץ, מגיע סוף זמן ביעור חמץ, הזמן שעד אליו יש לשרוף או לכלות בדרכים אחרות את כל החמץ הנותר. מן התורה צריך לבטל את כל החמץ זה שבוער וזה שלא בוער, למקרה שנשאר חמץ שלא נשרף. הביטול מבוטא באמירת טקסט המצהיר ש"כל חמץ ושאור שראיתי ושלא ראיתי ייבטל ויהיה כעפר הארץ". יש לציין כי מן התורה, ביטול חמץ מספיק, ורק חכמים הם שגזרו לבדוק ולבער בפועל, כדי שלא ימצא חמץ בחג ויבוא לאוכלו.

על פי התורה, האיסור מתחיל רק לאחר חצות יום י"ד, (אמצע היום) שנאמר: "לא תאכל עליו חמץ" (דברים טז, ג), כלומר, מזמן הראוי להקרבת הפסח אל תאכלו חמץ (החשבון הוא בשעות זמניות). חז"ל גזרו באכילה להקדים בשעתיים, כדי שלא יבואו לטעות ביום מעונן בזמן שאסור מדין התורה.

איסור מלאכה

לפי ההלכה, אסור לעשות מלאכה בערב פסח, לאחר חצות היום. חומרתו של האיסור מתבטאת בקביעה, שהעושה מלאכה בזמן זה - ראוי לנידוי. עם זאת, מותרת מלאכה הנעשית כהכנה לחג, כגון תיקון הבגדים לחג. טעם האיסור - משום שבזמן שבית המקדש היה קיים היה הפסח נשחט לאחר חצות, ויום בו האדם מביא קורבן - הוא עבורו כיום טוב, שאין עושים בו מלאכה, וגם בזמן הזה, שאין קורבן - האיסור במקומו עומד.

לגבי הזמן שלפני חצות היום - היו קיימים בימי חז"ל חילוקי מנהגים, ובמקומות מסוימים נהגו שלא לעשות מלאכה מתחילת היום, בעוד שבמקומות אחרים הסתפקו באיסור מחצות. לפי המשנה^{[דרוש מקור]}, מנהג הגליל היה שלא לעשות מלאכה עד חצות, בעוד שמנהג יהודה היה לעשות מלאכה עד חצות. חכמים קבעו שמנהג זה מחייב את כל בני המקום בו נוהגים מנהג זה, ואף הדר במקום שבו נוהגים לעשות מלאכה עד חצות, אם הוא בא למקום שבו אין עושים מלאכה - אסור לו לעשות שם מלאכה בפרהסיא, כדי שלא לעורר מחלוקת.

תענית בכורות

ערך מורחב – תענית בכורות

בכורות נוהגים לצום ביום זה, במה שנקרא תענית בכורות, על מנת לזכור שניצלו ממכת הבכורות, שבהם נהרגו כל הבכורות בארץ מצרים. עם זאת, תענית זו היא תענית קלה, ובדרך כלל נוהגים לערוך בבוקר סעודת מצווה (כמו סיום מסכת) כדי להיפטר מהתענית. בשנה בה ערב פסח חל ביום שישי או שבת מוקדמת התענית ליום חמישי הקודם לו.

איסור אכילת מצה

על פי ההלכה אסור לאכול מצה בערב החג, כדי שהאדם יחכה לליל הסדר בשביל המצה, וגם אסור לאכול חמץ החל מסוף השעה הזמנית הרביעית, ולכן מבשלים תבשילים שונים, שאין בהם מחמשת מיני דגן. יש הנוהגים לאכול "מצה עשירה" שהיא מצה שנילושה בתרכיזי פירות בלבד, ולפי האשכנזים, שפוסקים על פי הרמ"א, דין מצה עשירה כדין חמץ גמור.

ימי החג

החג מתחיל בט"ו בניסן ונחוג בארץ ישראל במשך שבעה ימים ובחו"ל במשך שמונה ימים שכן מתווסף יום טוב שני של גלויות. היום הראשון והאחרון של החג הם ימים טובים וחל בהם איסור מלאכה כבשבת, מלבד מלאכות "אוכל נפש" המותרות. חמשת הימים שביניהם הם חול המועד, ומותרות בהם מלאכות רבות אחרות, לצורך שמחת החג, אך מלאכות מסוימות עדיין אסורות.

ליל הסדר

ערך מורחב – ליל הסדר

שולחן הסדר ערוך עם מצות, קערת ליל הסדר, יין לארבע כוסות, והגדות לכל המסובים.

חג הפסח מתחיל בלילה מיוחד המכונה "ליל הסדר". נהגו בקהילות ישראל להזמין לסדר בני משפחה קרובים כרחוקים, עניים ואף אנשים זרים, "כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח" (=מארמית, כל הרעב יבוא ויאכל, כל הצריך יבוא ויעשה את הפסח) כדי שכל אדם יוכל לאכול את סעודת החג, שלא להשאיר שום אדם מחוץ לקהילה בודד לנפשו. מצוה לספר בליל הסדר לילדים (ואם אין ילדים לספר להם, מספרים זה לזה) את אירועי יציאת מצרים על פי קובץ מדרשים ואמרות חז"ל, שהיום נקרא "הגדה של פסח", כדי לקיים את מצוות סיפור יציאת מצרים. המטרה היא להעביר את המורשת ואת הזיכרון לדור הבא, כחלק ממצוות "והגדת לבנך", המכוונת ללילה זה, ולכן הסדר מכוון לילדים.

רבים ממנהגי ליל הסדר נועדו לשמור על ערנות הילדים ולהתמיה אותם, כדי שישאלו מה שונה לילה זה מכל הלילות ויספרו להם כתשובה את סיפור יציאת מצרים; כך למשל, אמרו חכמים, שיש לחלק "קליות ואגוזים" לילדים, כדי שישאלו. בעדות ובמשפחות מסוימות, נהגו אף לעשות הצגות לילדים לצורך כך. מנהג גניבת האפיקומן נועד אף הוא לצורך כך. בעבר היו נוהגים לחטוף אחד מהשני את המצה השמורה לסוף הסדר, וכיום נותנים לילדים לנסות ולגנוב אותו; הילד אשר מצליח לגנוב את האפיקומן מבקש לרוב מתנה בתמורה להשבתו.

בליל הסדר מתקיימות רבות ממצוות החג: אכילת מצה ומרור, שתיית ארבע כוסות, הסיבה, סיפור ביציאת מצרים, ובזמן המקדש גם אכילת קורבן הפסח וקורבן החגיגה. כמו כן מתקיימים מנהגים כגון אכילת החרוסת, הביצה והכרפס. בקהילות רבות נוהגים להכין כוס יין מיוחדת לאליהו הנביא (כוסו של אליהו) ובמהלך הסדר למלאה ביין ולפתוח את דלת הבית לכבוד הגעתו. יש הסבורים כי מקור המנהג בכך שהמסורת רואה באליהו הנביא את המבשר לקראת בואו של המשיח והגאולה.‏

ליל הסדר מסמל את יציאת בני ישראל מעבדות לחירות, ואת זכירתם את יציאת מצרים ותודתם ומחויבותם לאלוהים על כך; יציאת מצרים מהווה את הבסיס לשמירת המצוות, ועל כן מקפידה על כך התורה. מעבר לכך, על פי ההגדה "בכל דור ודור חייב אדם לראות (בגירסת הרמב"ם: "להראות") את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", ובכיוון זה הלכו ראשונים ואחרונים רבים, שכתבו כי ליל הסדר אינו רק זיכרון של סיפור היסטורי, אלא מאורע שמתרחש ממש עכשיו; בלילה הזה מתרחש אצל כל אדם מישראל תהליך של יציאה לחירות.

בימינו, עם חילון מושגים דתיים רבים, קיבל גם ליל הסדר גם ממדים הומניסטיים, והוא נחוג על ידי רבים כמסמל את חירות האדם. בקיבוצים רבים נוסחו בעבר הגדות אלטרנטיביות, שהדגישו את פסח כחג המסמל את האביב ואת האידאלים הציוניים והסוציאליסטיים.

את ספירת העומר, שהיא ספירה של שבעה שבועות מפסח עד חג השבועות, מתחילים במוצאי החג הראשון, כלומר: בלילה השני של פסח (ליל ט"ז בניסן). בחוץ לארץ זה גם אותו לילה של סדר ליל פסח השני.

חול המועד

ערך מורחב – חול המועד

ימי חול המועד הם ימים חצי חגיגיים, בין חג לחול, ולכן יש בהם איסורים על מלאכות שונות בעוד מלאכות אחרות מותרות. לדוגמה, מותר בחול המועד לעשות מלאכת דבר האבד שהיא מלאכה שאם לא תיעשה, יגרם לאדם נזק או הפסד. בימי חול המועד לובשים בגדי חג ואוכלים סעודות חגיגיות, וכמו כן אין מניחים בהם תפילין. כמו כן אסרו חז"ל לכבס בגדים ולהסתפר בחול המועד כדי שאדם יאלץ לכבס את בגדיו ולהסתפר לפני יום טוב הראשון של החג, ולא ידחה זאת לחול המועד ועל ידי כך יבזה את היום טוב הראשון. בשבת שחלה בתוך פסח נוהגים לקרוא את מגילת שיר השירים. במשנה נקראים ימי חול המועד בשם "מועד", ומרבית הלכותיהם נמצאות במסכת "מועד קטן".

שביעי ואחרון של פסח

ערך מורחב – שביעי של פסח

התורה ציוותה על יום טוב (שביתה מעשיית מלאכה) גם ביום השביעי של פסח (כ"א בניסן), אך לא ציינה את הסיבה. ניתן היה להבין כי יש לכך קשר לתכונת המספר 7, אשר ממלא תפקיד מרכזי במועדים ובכלל (החגים המרכזיים הם בני שבעה ימים, ונמצאים בחודש הראשון ובחודש השביעי, ועוד). עם זאת, לפי חז"ל, זהו היום שבו התרחשה קריעת ים סוף ונאמרה שירת הים. לפיכך, קוראים בתורה את שירת הים בשביעי של פסח.

יש הנוהגים להיות ערים בליל שביעי של פסח. הסיבה נעוצה בכך שבעת קריעת ים סוף בני ישראל השיגו רמה גבוהה מאוד של אמונה בראותם את הניסים והנפלאות. לכן נוהגים להיות ערים וללמוד כדי לזכות באמונה על ידי לימוד התורה. קיים סדר לימוד מיוחד שהוזכר בספר חמדת ימים והוא מקובל בקהילות ספרדיות רבות.

בחוץ לארץ חוגגים גם יום שמיני והוא הנקרא "אחרון של פסח". על יום זה נאמר בשם הבעל שם טוב כי ביום זה מאיר גילוי אורו של משיח, ולכן ייסד את המנהג הנפוץ. כיום, בקהילות רבות עורכים בסיום החג סעודה שלישית והיא נקראת "סעודת משיח". היא מורכבת מאכילת מצות ושתיית ארבע כוסות יין (מנהג ארבע הכוסות נוסד על ידי האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש), ועיסוק לימודי בענייני המשיח. בארץ ישראל חוגגים את "סעודת משיח" ביום שביעי של פסח.

ישנן קהילות החוגגות גם-כן סעודה זו אך קוראים לה בשם "סעודת הבעש"ט", ואומרים שנתייסדה על ידי הבעש"ט (לא בתור סעודת משיח כי-אם) בתור סעודת הודאה על הצלתו של הבעש"ט בעת נסיעתו לארץ ישראל. הגאון מווילנא נהג לחגוג סעודה מעין זו, באומרו שהיא "סעודת פרידה" מהמצה. כיום, רוב אלו הסועדים סעודה שלישית ביום אחרון של פסח הם החוגגים אותה בתור "סעודת משיח".

פסח שני

ערך מורחב – פסח שני

חודש לאחר חג הפסח, בי"ד באייר, חל יום המכונה "פסח שני". ביום זה מקריבים את קורבן הפסח אנשים שלא הספיקו לעשות זאת בחג הפסח הרגיל, משום שהיו טמאים או רחוקים.

על פי הסיפור המקראי, הציווי לפסח שני בא לאחר שבאו אנשים אל משה שהיו טמאים בזמן ההקרבה, והוא פנה אל אלוהים וביקש ממנו עזרה, ובתגובה נצטווה להודיע לעם ישראל על קיומו של פסח שני:

	וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִב אֶת קָרְבַּן יְהוָה בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה יְהוָה לָכֶם. וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ.
– ספר במדבר, ט, ו-יב

כיום אין ליום זה משמעות מיוחדת, אולם לחלק מן השיטות לא אומרים בו תחנון, ונהוג לאכול בו מצות.

משמעות רוחנית

פרק זה דורש שכתוב. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולשכתב אותו.

רבים מהערכים העומדים בבסיס החג הפכו סמל למשמעות רוחנית רחבה יותר. סיפור יציאת מצרים העומד בלב חג הפסח והיציאה לחופשי מעבדות, הפכה את החירות לערך משמעותי המקבל ביטויים רחבים יותר בחג מעצם הסיפור ההיסטורי. החירות הפיזית הגופנית וחירות הנפש: "בצאת ישראל ממצרים, בית יעקב מעם לועז" - מצרים מסמלת את השעבוד הפיזי ו"עם לועז" את השעבוד התרבותי רוחני. העם יצא לחירות בכל ההיבטים, להיות עם חופשי ובן חורין, להיות אותנטי ונאמן לטבעו ולצו המצפון שלו, ולקיים את ייעודו כעמו של ה'. המצה לעומת הלחם מסמלת את החירות מכיוון שהיא שומרת על הצורה הבסיסית שלה ולא משתנה ומתנפחת בהתאם לרצון של גורם חיצוני. ואילו החמץ מסמל את היצר הרע שמקנן בנפשו של האדם ומשעבד אותו, ובבדיקת החמץ האדם צריך גם לבדוק את החמץ שבנשמתו. סמל החירות עומד בבסיס רבים מערבי הלימוד והטקסים אשר נוצרים בקהילות ההתחדשות היהודית.‏

מימונה

ערך מורחב – מימונה

המימונה היא חג שנחגג במוצאי שביעי של פסח בקרב קהילות צפון אפריקה. יש המסבירים שיום זה נחגג מכיוון שבימות הפסח היו נזהרים ביותר שלא לאכל האחד אצל חברו, והקפידו על חומרה זו ביותר. לכן, מיד לאחר פסח היו מארחים אחד את השני, כדי להראות שההימנעות מאכילה אחד אצל השני לא הייתה מחמת איבה^{[דרוש מקור]}.

מסורות אנטישמיות

ערך מורחב – עלילת דם

עלילות הדם שהיוו מתקפה על העם היהודי התרכזו סביב חג הפסח. המעלילים טענו שהיהודים מערבבים במצות דם של ילדים נוצרים שרצחו לצורך זה, דבר שהוא כמובן אסור על פי ההלכה היהודית, לא רק משום "לא תרצח" שבעשרת הדיברות, אלא גם באיסור אכילת דם. כדי לא לעורר חמת הגויים ולמנוע בסיס כלשהו לעלילות הדם היו מקומות שאף נאסרה שתיית יין אדום בחג הפסח. יש שפרשו את מנהג פתיחת הדלת בליל הסדר בהקשר הזה - על מנת שהגויים יראו שלא מתבצעים מעשי עלילות הדם.

עלילת הדם האחרונה בעידן המודרני הייתה טענה שהעלילו אזרחי העיר קיילצה שבפולין על שרידי יהדות פולין, בעקבות העלילה פגעו האזרחים ביהודים בפוגרום שמכונה "פוגרום קיילצה".

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
	פורטל שבת ומועדי ישראל

• מצה
• מצה שמורה
• מכירת חמץ
• הגעלת כלים
• קורבן פסח
• פסח שני
• יציאת מצרים
• מטבח של פסח
• יציאת מצרים בביקורת המקרא

לקריאה נוספת

• הלכות חמץ ומצה של הרמב"ם מתוך ספר "משנה תורה", מדויק, מנוקד ומבואר.
• הרב שאול ישראלי, דרשות לימי הפסח
• הרב מרדכי אליהו, הלכות חגים
• הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה פסח
• הרב שמואל יוסף זוין, המועדים בהלכה, ב, פרק פסח.
• הר"ז זרמתי, קיצור הלכות ערב פסח החל בשבת
• יוסף תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, פרק פסח
• יוסף תבורי, פסח דורות
• הרב מרדכי ברויאר, פרקי מועדות

קישורים חיצוניים

• פסח, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
• פסח, באנציקלופדיה ynet
• פסח, באתר כיפה.
• פסח באתר צעירי חב"ד
• פסח בתורת מוהר"ן מברסלב, באתר "ישיבת תיקון המידות" בהנהגתו של הרב יוסף שובלי
• פסח - זמן חרותנו, באתר בלבבי משכן אבנה
• חנה פתיה, מדריך לפיוטי ההגדה, פסח וחודש ניסן, בליווי הדגמות של הקלטות וסרטונים באתר הזמנה לפיוט
• ‫אמיר אור, הלילה הזה כולנו מסובין לסימפוזיון, באתר הארץ, 29 במרץ 2010‬
• מכירת חמץ, "הסיפור", שימושון, הגדה, סיפורים ומאמרים - אתר מיוחד לפסח; של "בית חב"ד"
• מאמרים, סיפורים אישיים ומתכונים בנושא פסח, באתר אש התורה
• הלכות פסח בקיצור שולחן ערוך

• מדריך לפיוטי פסח באתר 'הזמנה לפיוט
• דף מיוחד על פסח, באתר ישיבה
• שיעורים על מסכת פסחים, באתר ישיבה
• הרב אורי שרקי, שיעורים על פסח, סדרת שעורים על פסח, מתוך האתר של הרב אורי שרקי ואתרים אחרים.
• ‫בנימין לאו, שירת הלילה, באתר הארץ, 24 באפריל 2008‬
• פסח - הפירוש הקבלי

הערות שוליים

הבהרה: ויקיפדיה איננה מקור לפסיקות הלכה.