פסח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חגי ישראל ומועדיו: פסח
3matzot.jpg
שם: חג הפסח, חג המצות, חג החירות, חג האביב וחג הגאולה.
נחגג ב: ט"ו בניסן ונמשך שבעה ימים בארץ ישראל, ושמונה ימים בגולה.
סיבה: זיכרון יציאת מצרים, הצלת בכורי ישראל במכת בכורות, קריעת ים סוף.
סמלים: ליל הסדר, מצות, ביעור חמץ, חול המועד.
מתקשר ל: תענית בכורות; ספירת העומר; מימונה; פסח שני; חג השבועות.
שולחן ערוך לליל הסדר

פֶּסַח (או בשמו המקראי: חַג הַמַּצּוֹת) הוא חג יהודי מקראי, הראשון מבין שלושת הרגלים. פסח נחוג שבעה ימים, מט"ו בניסן ועד כ"א בניסן. היום הראשון והאחרון מוגדרים כיום טוב, והימים שביניהם מכונים חול המועד.

פסח מציין את יציאת בני ישראל מעבדות מצרים לחירות, שחלה ביום הראשון לחג, במקביל למכת בכורות. שמו של החג נובע מהפסוק: "ואמרתם זבח פֶּסַח הוא לה', אשר פָּסַח על בתי בני ישראל בְּנָגְפּוֹ את מִצְרַיִם ואת בתינו הציל..." (ספר שמות, פרק י"ב, פסוק כ"ז) היום האחרון לחג, המכונה שביעי של פסח, מציין את נס קריעת ים סוף.

מצוות החג המרכזיות הן איסור אכילה ובעלות על חמץ במהלך כל החג, אכילת מצה וסיפור יציאת מצרים ביום הראשון של החג. הלילה הראשון של החג הוא ליל הסדר, שבו מצווה מן התורה לאכול מצה ולספר על יציאת מצרים, ומדברי חז"ל לאכול מרור ולשתות ארבע כוסות יין. בזמן שבית המקדש היה קיים, התקיימו בחג הפסח גם מצוות העלייה לרגל לירושלים והקרבת קורבן פסח בערב פסח.

ערכים העומדים בבסיס החג הפכו לסמל תרבותי ודתי אוניברסלי. סיפור יציאת מצרים והיציאה לחופשי מעבדות העומדים בלב חג הפסח, הפכו את החירות לערך משמעותי המקבל ביטויים רחבים יותר בחג מעצם הסיפור ההיסטורי. המונח "יציאה מעבדות לחירות" השאוב מחג הפסח הפך לביטוי שגור בשפה העברית בהקשרים שונים.

מקור החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יציאת מצרים

על פי המסופר בתנ"ך ועל פי המסורת היהודית, היו בני ישראל בגלות מצרים במשך 210 שנים, כאשר בחלקה השני של התקופה הפכו לעבדים והועסקו בעבודת פרך. לקראת סוף תקופה זו, התגלה אלוהים למשה במעמד הסנה, ומינה אותו לשליחו להוציא את בני ישראל מעבדות מצרים ולהעלותם לארץ ישראל. אלוהים ציווה את משה לדרוש מפרעה לשלח את עם ישראל מארצו, ומאחר ופרעה סירב לבקשה, הביא אלוהים על פרעה ועל עמו את עשר המכות באמצעות משה ואהרון אחיו, שבסופן, לאחר מכת בכורות, נכנע פרעה והניח לבני ישראל לצאת ממצרים. כעבור זמן קצר חזרו בהם המצרים ורדפו אחר בני ישראל על מנת להשיבם לעבדות מצרים. בני ישראל ניצלו בצורה ניסית ביום השביעי ליציאתם ממצרים, בעקבות קריעת ים סוף, שבה טבעו פרעה וחיל מצרים שרדפו אחר בני ישראל בים סוף.

כדי שיציאת מצרים תישמר בתודעה היהודית ותיזכר לדורות, ציוותה התורה לחוג בכל שנה, בתאריך בו יצאו ישראל ממצרים ובששת הימים שלאחריו את חג הפסח:

Cquote2.svg

וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַ-ה' אֱלֹהֶיךָ... לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת... לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ

Cquote3.svg
ספר דברים, פרק ט"ז, פסוקים ב'-ג'

שמות החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם פסח הוא מהמקרא, בו נכתב: "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה', אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל" (ספר שמות, פרק י"ב, פסוק כ"ז). קיימים שני פירושים למילה "פסח": על פי אבן שושן המשמעות היא "דילוג" כמו "פסיחה". פירוש נוסף, על פי אונקלוס, מסביר את המילה כ"הצלה" או "מתן חסות"‏[1].

השם המקראי, חג המצות, נקרא על שם אכילת המצות, שאכילתם הינה מצווה מיוחדת ביום הראשון לחג, ובשאר הימים משמשים תחליף ללחם החמץ: "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת" (ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ט"ו). בתפילה, מכונה החג על ידי חז"ל זמן חירותנו, על שם היציאה מעבדות מצרים לחירות שהתרחשה אז. באופן דומה החג נקרא לפעמים גם חג החירות. שם מאוחר יותר לחג הוא חג האביב, המציין את הסימן לבואו של החג ואת העונה בה הוא חל.

היום האחרון של החג נקרא שביעי של פסח, ועל פי חז"ל הוא נחוג כיום טוב כיון שבאותו יום נקרע ים סוף. מסיבה זו יש שקוראים ביום זה את שירת הים. הקראים קוראים ליום השביעי "שביעי עצרת", על פי הפסוק "שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה"‏[2].

בקרב יהודי עיראק מוכר חג הפסח גם בשם שִתַّאחַ'א (شِتّاخا), גלגול של הצירוף "השתא הכא" בארמית (ובעברית "השנה כאן") המוזכר בהגדה בפיוט 'הא לחמא עניא'.

בקרב יהודי קווקז נקרא החג בשם ניסוֹנוּ, הנגזר משם חודש ניסן העברי בהגייתו בניבם הפרסי.

הכנות לקראת פסח[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקת מצות לנזקקים, ניו יורק 1908
הגעלת כלים לפני פסח, בשכונת מאה שערים.

לימוד הלכות החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגמרא מובאת ברייתא העוסקת בהכנה לפסח באמצעות בלימוד הלכות פסח: "שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום"‏[3]. שלושים יום אלו מתחילים בפורים. בעבר היו שחישבו את תאריך חג הפסח לפי מניין הימים מיום הפורים, דבר שהוביל להשלכה דינית לגבי הנוהג לקרוא את המגילה קודם ליום הפורים, במקרים שונים‏[4].

היום העיקרי ללימוד הלכות החג הוא שבת שלפני פסח, הנקראת שבת הגדול. בשבת זו נושאים רבנים דרשות ארוכות מהרגיל, העוסקות בהכנה הלכתית ורוחנית של הציבור לפסח.

קִמחא דפסחא[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קמחא דפסחא

מנהג הקמחא דפסחאארמית: קמח לפסח, כלומר קמח להכנת המצות, נקרא גם בשם "מעות חיטין") הינו מגבית צדקה מיוחדת הנגבית מהציבור על מנת לקנות את צורכי החג לעניים, על פי הנאמר (קיצור שולחן ערוך תכ"ט) "ומנהג לקנות חיטים ולחלקם לעניים לצורך פסח". בעבר הייתה צדקה זו מאורגנת באופן קהילתי, וכיום מאורגנת מגבית זו על ידי גופים מקומיים, אזוריים או ארציים, כדוגמת עיריות, מחלקות רווחה, מועצות דתיות ועמותות רווחה.

התקציב לקמחא דפסחא מתקבל מיחידים, חברות, גופים ציבוריים שונים ותקציבים ממשלתיים.

בדיקת וביטול חמץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – בדיקת חמץ, ביטול חמץ

נהוג להתכונן לחג בניקיון הבית ובביעור כל המוצרים שיש בהם חמץ או שאור. לרוב נהוג לנקות את הבתים מעבר לדרישה ההלכתית, שכן לפי ההלכה רק מקומות שמכניסים בהם חמץ מחויבים בבדיקה. בליל י"ד בניסן (כלומר, הלילה שלפני ליל הסדר) נוהגים לערוך בדיקת חמץ בברכה, כדי לוודא שאין חמץ בבית. לפני בדיקת החמץ יש הנוהגים להניח פתיתי חמץ (יש המניחים עשרה פתיתים) במקומות שונים בבית כדי לוודא שימצא חמץ כלשהו ובדיקת החמץ לא תהיה לשווא.

לאחר הבדיקה, מכריזים על ביטול החמץ, כדי להתנער מכל חמץ שאולי לא נמצא. מן התורה צריך לבטל את כל החמץ זה שבוער וזה שלא בוער, למקרה שנשאר חמץ שלא נשרף. הביטול מבוטא באמירת טקסט המצהיר ש"כל חמץ ושאור שראיתי ושלא ראיתי ייבטל ויהיה כעפר הארץ". יש לציין כי מן התורה, ביטול חמץ מספיק, ורק חכמים הם שגזרו לבדוק ולבער בפועל, כדי שלא ימצא חמץ בחג ויבוא לאוכלו.

הכשרת כלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הגעלת כלים

במהלך הימים שלפני החג מכינים את המטבח לקראת פסח, מנקים ומכשירים את כל הכלים לשם כך. נהוג לנקות את הכלים המשמשים לבישול ולאחסון המזון, כמו תנור, מיקרוגל, מקרר וכיורים. גם פה, לרוב הניקיון הוא מעבר לדרישה ההלכתית. יש הנוהגים לקנות כלים חדשים לפסח או להשתמש במערכת כלים נוספת המיוחדת לפסח, ויש המכשירים את הכלים הרגילים לפסח. בהכשרה יש הלכות רבות, הכלל המנחה הוא "כבולעו כן פולטו", זאת אומרת שיש להוציא את החמץ מן הכלי באותה דרך בה הוא נבלע בכלי. לדוגמה, אם משתמשים בכלי בדברים חמים, יש להכשירו באמצעות מים רותחים, ואם בדברים צוננים, די בשטיפה במים פושרים.

  • הגעלה - הטבלת הכלי במים רותחים ולאחר מכן במים קרים.
  • ליבון - חימום הכלי באש עד שהמתכת מתלבנת.

ערב פסח[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודי מחזיק במצות, ציור של פיליפס אייזיק לוי מתוך "הגדת קופנהגן", 1739
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ערב פסח

איסור אכילת מצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ההלכה אסור לאכול מצה בערב החג, כדי שהאדם יחכה לליל הסדר בשביל המצה. מאחר שגם אסור לאכול חמץ החל מסוף השעה הזמנית הרביעית, מבשלים תבשילים מיוחדים שאין בהם כלל רכיבים מחמשת מיני דגן. יש הנוהגים לאכול מצה עשירה, כי לפי האשכנזים שפוסקים על פי הרמ"א, אסור לאכלה בפסח עצמו.

תענית בכורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תענית בכורות

בכורות נוהגים לצום ביום זה, במה שנקרא תענית בכורות[5], על מנת לזכור שניצלו ממכת הבכורות, שבהם נהרגו כל הבכורות בארץ מצרים. עם זאת, תענית זו היא תענית קלה, ובדרך כלל נוהגים לערוך בבוקר סעודת מצווה (כמו סיום מסכת) כדי להיפטר מהתענית‏[6]. בשנה בה ערב פסח חל ביום שישי או שבת מוקדמת התענית ליום חמישי הקודם לו.

ביעור חמץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – ביעור חמץ, מכירת חמץ

איסור אכילת חמץ מתחיל מהבוקר, החל בתחילת השעה הזמנית החמישית. (כ-4 שעות לאחר הזריחה, בערך ב-9:45). על פי התורה, האיסור מתחיל רק לאחר חצות יום י"ד, (אמצע היום) שנאמר: "לא תאכל עליו חמץ" (דברים טז, ג), כלומר, מזמן הראוי להקרבת הפסח אל תאכלו חמץ (החשבון הוא בשעות זמניות). חז"ל גזרו באכילה להקדים בשעתיים, כדי שלא יבואו לטעות ביום מעונן בזמן שאסור מדין התורה.

כשעה לאחר זמן איסור חמץ, מגיע סוף זמן ביעור חמץ, הזמן שעד אליו יש לשרוף או לכלות בדרכים אחרות את כל החמץ הנותר‏[7]. בתי עסק גדולים (וגם אנשים פרטיים) נוהגים למכור את חמצם לגוי על ידי שליח, בדרך כלל רב. גם הרבנות הראשית מבצעת זאת וההליך נקרא "מכירת חמץ". המחמירים נוהגים שלא לסמוך על מכירת החמץ, ולבער כל חמץ מרשותם.

איסור מלאכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ההלכה, אסור לעשות מלאכה בערב פסח, לאחר חצות היום. חומרתו של האיסור מתבטאת בקביעה, שהעושה מלאכה בזמן זה - ראוי לנידוי‏[8]. עם זאת, מותרת מלאכה הנעשית כהכנה לחג, כגון תיקון הבגדים לחג. טעם האיסור - משום שבזמן שבית המקדש היה קיים היה הפסח נשחט לאחר חצות, ויום בו האדם מביא קורבן - הוא עבורו כיום טוב, שאין עושים בו מלאכה, וגם בזמן הזה, שאין קורבן - האיסור במקומו עומד.

לגבי הזמן שלפני חצות היום - היו קיימים בימי חז"ל חילוקי מנהגים, ובמקומות מסוימים נהגו שלא לעשות מלאכה מתחילת היום, בעוד שבמקומות אחרים הסתפקו באיסור מחצות. לפי המשנה[דרוש מקור], מנהג הגליל היה שלא לעשות מלאכה עד חצות, בעוד שמנהג יהודה היה לעשות מלאכה עד חצות. חכמים קבעו שמנהג זה מחייב את כל בני המקום בו נוהגים מנהג זה, ואף הדר במקום שבו נוהגים לעשות מלאכה עד חצות, אם הוא בא למקום שבו אין עושים מלאכה - אסור לו לעשות שם מלאכה בפרהסיא, כדי שלא לעורר מחלוקת‏[9].

קורבן הפסח[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קורבן פסח

בערב היציאה ממצרים, ליל מכת בכורות, הוקרב קורבן שכונה קורבן פסח. לאחר מכן הורה אלוהים למשה שאת קרבן הפסח ימשיכו להקריב לדורות בערב פסח אחר הצהרים, גם במשכן ובבית המקדש, ואת הקרבן יאכלו בלילה המכונה "ליל הסדר".‏‏

אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה', מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם. בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ, בֵּין הָעַרְבָּיִם: פֶּסַח לַ-ה'. וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, חַג הַמַּצּוֹת לַ-ה': שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ.

ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים ד'-ו'

ימי החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים חוגגים את חג הפסח, מתוך ספר אוקראיני מהמאה ה-19.

החג מתחיל בט"ו בניסן ונחוג בארץ ישראל במשך שבעה ימים ובחו"ל במשך שמונה ימים שכן מתווסף יום טוב שני של גלויות. היום הראשון והאחרון של החג הם ימים טובים וחל בהם איסור מלאכה כבשבת, מלבד מלאכות "אוכל נפש" המותרות. חמשת הימים שביניהם הם חול המועד, ומותרות בהם מלאכות רבות אחרות, לצורך שמחת החג, אך מלאכות מסוימות עדיין אסורות.

ליל הסדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ליל הסדר
קערת הפסח מונחת על שולחן הסדר.

חג הפסח מתחיל בלילה מיוחד המכונה "ליל הסדר". נהגו בקהילות ישראל להזמין לסדר בני משפחה קרובים כרחוקים, עניים ואף אנשים זרים, "כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח" (=מארמית, כל הרעב יבוא ויאכל, כל הצריך יבוא ויעשה את הפסח) כדי שכל אדם יוכל לאכול את סעודת החג, שלא להשאיר שום אדם מחוץ לקהילה בודד לנפשו. מצווה לספר בליל הסדר לילדים (ואם אין ילדים לספר להם, מספרים זה לזה) את אירועי יציאת מצרים על פי קובץ מדרשים ואמרות חז"ל, שהיום נקרא "הגדה של פסח", כדי לקיים את מצוות סיפור יציאת מצרים. המטרה היא להעביר את המורשת ואת הזיכרון לדור הבא, כחלק ממצוות "והגדת לבנך", המכוונת ללילה זה, ולכן הסדר מכוון לילדים.

רבים ממנהגי ליל הסדר נועדו לשמור על ערנות הילדים ולהתמיה אותם, כדי שישאלו מה שונה לילה זה מכל הלילות ויספרו להם כתשובה את סיפור יציאת מצרים; כך למשל, אמרו חכמים, שיש לחלק "קליות ואגוזים" לילדים, כדי שישאלו. בעדות ובמשפחות מסוימות, נהגו אף לעשות הצגות לילדים לצורך כך. מנהג גניבת האפיקומן נועד אף הוא לצורך כך. בעבר היו נוהגים לחטוף אחד מהשני את המצה השמורה לסוף הסדר, וכיום נותנים לילדים לנסות ולגנוב אותו; הילד אשר מצליח לגנוב את האפיקומן מבקש לרוב מתנה בתמורה להשבתו.

בליל הסדר מתקיימות רבות ממצוות החג: אכילת מצה ומרור, שתיית ארבע כוסות, הסיבה, סיפור ביציאת מצרים, ובזמן המקדש גם אכילת קורבן הפסח וקורבן החגיגה. כמו כן מתקיימים מנהגים כגון אכילת החרוסת, הביצה והכרפס. בקהילות רבות נוהגים להכין כוס יין מיוחדת לאליהו הנביא (כוסו של אליהו) ובמהלך הסדר למלאה ביין ולפתוח את דלת הבית לכבוד הגעתו. יש הסבורים כי מקור המנהג בכך שהמסורת רואה באליהו הנביא את המבשר לקראת בואו של המשיח והגאולה‏[10].

ליל הסדר מסמל את יציאת בני ישראל מעבדות לחירות, ואת זכירתם את יציאת מצרים ותודתם ומחויבותם לאלוהים. מעבר לכך, על פי ההגדה "בכל דור ודור חייב אדם לראות (בגירסת הרמב"ם: "להראות") את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", ובכיוון זה הלכו ראשונים ואחרונים רבים, שכתבו כי ליל הסדר אינו רק זיכרון של סיפור היסטורי, אלא מאורע שמתרחש ממש עכשיו; בלילה הזה מתרחש אצל כל אדם מישראל תהליך של יציאה לחירות.

בימינו, עם חילון מושגים דתיים רבים, קיבל גם ליל הסדר ממדים הומניסטיים, והוא נחוג על ידי רבים כמסמל את חירות האדם. בקיבוצים רבים נוסחו בעבר הגדות אלטרנטיביות, שהדגישו את פסח כחג המסמל את האביב ואת האידאלים הציוניים והסוציאליסטיים.

תפילת טל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תפילת טל

ביום טוב ראשון של פסח אומרים בשחרית את תפילת טל, המסמנת את המעבר הרשמי מהעונה הרטובה של השנה לעונה היבשה. במהלך התפילה אומרים פיוטים שונים על חשיבות הטל, המשתנים מעדה לעדה. משעה שאומרים תפילת טל ועד שמיני עצרת, אומרים בתפילת העמידה בברכת גבורות "מוריד הטל" (ולא "משיב הרוח ומוריד הגשם").

עומר התנופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – עומר התנופה

את ספירת העומר, שהיא ספירה של שבעה שבועות מפסח עד חג השבועות, מתחילים במוצאי החג הראשון, כלומר: בלילה השני של פסח (ליל ט"ז בניסן). בחוץ לארץ זה גם אותו לילה של סדר ליל פסח השני. היום המדויק שבו יש לקיים את מצוות עומר התנופה, ולפיכך גם התאריך שבו מתחילה ספירת העומר, היווה מוקד לפולמוס מרכזי בין הכתות היהודיות בתקופת המקדש.

חול המועד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חול המועד

ימי חול המועד הם ימים חצי חגיגיים המתקיימים במהלך שני חגים בלבד – פסח וסוכות – בין יום טוב אחד שמתקיים ביום הראשון לחג ויום טוב נוסף ביום האחרון לחג. בימי חול המועד איסורים על מלאכות שונות בעוד מלאכות אחרות מותרות. בימי חול המועד לובשים בגדי חג ואוכלים סעודות חגיגיות, וכמו כן אין מניחים בהם תפילין. כמו כן אסרו חז"ל לכבס בגדים ולהסתפר בחול המועד כדי שאדם יאלץ לכבס את בגדיו ולהסתפר לפני יום טוב הראשון של החג, ולא ידחה זאת לחול המועד ועל ידי כך יבזה את היום טוב הראשון.

ימי חול המועד של פסח מיוחדים בשבת שחלה בהם, בה נוהגים לקרוא את מגילת שיר השירים. על פי המסורת, בימים אלו הלכו בני ישראל בהנחיית עמוד הענן ועמוד האש עד לשפת ים סוף.

וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.... וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה. לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם.... וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם. וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר. וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' וַיַּעֲשׂוּ כֵן.

ספר שמות, פרק י"ג, פסוק י"ז עד ספר שמות, פרק י"ד, פסוק ד'

שביעי ואחרון של פסח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני-ישראל חוצים את ים סוף ונמלטים מפרעה וחייליו.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שביעי של פסח

התורה ציוותה על יום טוב (שביתה מעשיית מלאכה) גם ביום השביעי של פסח (כ"א בניסן), אך לא ציינה את הסיבה. ניתן היה להבין כי יש לכך קשר לתכונת המספר 7, אשר ממלא תפקיד מרכזי במועדים ובכלל (החגים המרכזיים הם בני שבעה ימים, ונמצאים בחודש הראשון ובחודש השביעי, ועוד). עם זאת, לפי חז"ל, זהו היום שבו התרחשה קריעת ים סוף ונאמרה שירת הים. לפיכך, קוראים בתורה את שירת הים בשביעי של פסח.

יש הנוהגים להיות ערים בליל שביעי של פסח. הסיבה נעוצה בכך שבעת קריעת ים סוף בני ישראל השיגו רמה גבוהה מאוד של אמונה בראותם את הניסים והנפלאות. לכן נוהגים להיות ערים וללמוד כדי לזכות באמונה על ידי לימוד התורה. קיים סדר לימוד מיוחד שהוזכר בספר חמדת ימים והוא מקובל בקהילות ספרדיות רבות.

בחוץ לארץ חוגגים גם יום שמיני והוא הנקרא "אחרון של פסח". על יום זה נאמר בשם הבעל שם טוב כי ביום זה מאיר גילוי אורו של משיח, ולכן ייסד את המנהג הנפוץ. כיום, בקהילות רבות עורכים בסיום החג סעודה שלישית והיא נקראת "סעודת משיח". היא מורכבת מאכילת מצות ושתיית ארבע כוסות יין (מנהג ארבע הכוסות נוסד על ידי האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש), ועיסוק לימודי בענייני המשיח. בארץ ישראל חוגגים את "סעודת משיח" ביום שביעי של פסח.

ישנן קהילות החוגגות גם-כן סעודה זו אך קוראים לה בשם "סעודת הבעש"ט", ואומרים שנתייסדה על ידי הבעש"ט (לא בתור סעודת משיח כי-אם) בתור סעודת הודאה על הצלתו של הבעש"ט בעת נסיעתו לארץ ישראל. הגאון מווילנא נהג לחגוג סעודה מעין זו, באומרו שהיא "סעודת פרידה" מהמצה. כיום, רוב אלו הסועדים סעודה שלישית ביום אחרון של פסח הם החוגגים אותה בתור "סעודת משיח".

מסורות בצאת החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מימונה, רומפלנאכט

המימונה הוא יום שמצוין במוצאי שביעי של פסח בקרב קהילות צפון אפריקה. יש המסבירים שיום זה נחגג מכיוון שבימות הפסח היו נזהרים ביותר שלא לאכל האחד אצל חברו, והקפידו על חומרה זו ביותר. לכן, מיד לאחר פסח היו מארחים אחד את השני, כדי להראות שההימנעות מאכילה אחד אצל השני לא הייתה מחמת איבה[דרוש מקור].גם בישראל, עד היום, נוהגים לפתוח את ביתם ולארח כל החפץ בכך במגוון מטעמים מסורתיים מתוקים לרוב, על מנת לבשר את יציאת החג ואת אכילת החמץ. המימונה תהיה מלווה במוזיקה שמחה, לרוב מסורתית, מאכלים עתירי קמח ושמן, ואירוח כיד המלך.

ביהדות אשכנז כינו את מוצאי החג בשם "רומפלנאכט", ונהגו לעמול בשעות הלילה על הוצאת הכלים הכשרים לפסח והחזרת הכלים הרגילים.

פסח שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פסח שני

חודש לאחר חג הפסח, בי"ד באייר, חל יום המכונה "פסח שני". ביום זה מקריבים את קורבן הפסח אנשים שלא הספיקו לעשות זאת בחג הפסח הרגיל, משום שהיו טמאים או רחוקים.

על פי הסיפור המקראי, הציווי לפסח שני בא לאחר שבאו אנשים אל משה שהיו טמאים בזמן ההקרבה, והוא פנה אל אלוהים וביקש ממנו עזרה, ובתגובה נצטווה להודיע לעם ישראל על קיומו של פסח שני:

Cquote2.svg

וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה ה' לָכֶם. וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַ-ה'. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ.

Cquote3.svg
ספר במדבר, פרק ט', פסוקים ו'-י"ב

כיום אין ליום זה משמעות מיוחדת, אולם לחלק מן השיטות לא אומרים בו תחנון, ונהוג לאכול בו מצות.

מסורות אנטישמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עלילת דם

עלילות הדם שהיוו מתקפה על העם היהודי התרכזו סביב חג הפסח. המעלילים טענו שהיהודים מערבבים במצות דם של ילדים נוצרים שרצחו לצורך זה, דבר שהוא כמובן אסור על פי ההלכה היהודית, לא רק משום "לא תרצח" שבעשרת הדיברות, אלא גם באיסור אכילת דם. כדי לא לעורר חמת הגויים ולמנוע בסיס כלשהו לעלילות הדם היו מקומות שאף נאסרה שתיית יין אדום בחג הפסח. יש שפרשו את מנהג פתיחת הדלת בליל הסדר בהקשר הזה - על מנת שהגויים יראו שלא מתבצעים מעשי עלילות הדם.

עלילת הדם האחרונה בעידן המודרני ארעה בעיר קיילצה שבפולין ביולי 1946, כאשר ילד שנעלם טען שהוחזק בבית ועד הקהילה היהודית וראה שם יהודים רוצחים ילד אחר. בעקבות העלילה יצאו שוטרים ואספסוף זועם והרגו למעלה מ-40 יהודים, שרידי יהדות פולין, בפוגרום המכונה "פוגרום קיילצה".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אראל סג"ל, פסח = דילג וקפץ או הגן ונתן חסות. על פי ד"ר אליהו נתנאל.
  2. ^ ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק ח'
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ו', עמוד א'
  4. ^ במסכת מגילה (ב.) מובאת ברייתא שעל פיה ניתן להקדים את קריאת המגילה רק כאשר: "השנים כתיקונם וישראל שרויין על אדמתן". אבל בתקופה אחרת, "הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה". רש"י מפרש שתושבי הגלויות מחשבים את תאריך פסח לפי זמן קריאת מגילה בפורים, ואם יקדימו את זמן קריאת מגילה ליום הכניסה, עשויים להגיע לאכילת חמץ בפסח עקב טעות בחישוב התאריך הנכון של החג
  5. ^ מסכת סופרים, פרק כא, הלכה ג
  6. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ת"ע , משנה ברורה סעיף י
  7. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תמ"ג, סעיף א'
  8. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תס"ח, סעיף א'
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ"א, עמוד ב'
  10. ^ יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן ת"פ, סעיף א'


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.