יחסי נמיביה – קוריאה הצפונית
| יחסי נמיביה – קוריאה הצפונית | |
|---|---|
|
|
| |
| נמיביה | קוריאה הצפונית |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 824,292 | 120,538 |
| אוכלוסייה | |
| 2,638,687 | 26,230,702 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 12,607 | |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 4,778 | |
| משטר | |
| רפובליקה פדרלית | דיקטטורה, טוטליטריזם, משטר חד מפלגתי |
יחסי נמיביה–קוריאה הצפונית הם היחסים הדו-צדדיים בין נמיביה לרפובליקה העממית הדמוקרטית של קוריאה (DPRK). אף אחת מהמדינות לא מפעילה שגרירות בבירותיהן, אם כי לקוריאה הצפונית הייתה בעבר שגרירות בווינדהוק, שנסגרה ב-1994.[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת העצמאות של נמיביה (1966–1990) צפון קוריאה סיפקה תמיכה משמעותית לצבא השחרור העממי של נמיביה (PLAN), הזרוע החמושה של ארגון העם של דרום מערב אפריקה (SWAPO). כמו מדינות פרו-סובייטיות רבות אחרות במהלך המלחמה הקרה, רבים מחברי SWAPO נסעו לפיונגיאנג על מנת לקבל הכשרה צבאית.[2][3]
היחסים נותרו הדוקים לאחר עצמאותה של נמיביה ב-1990. הנשיא הראשון של המדינה, סם נוג'ומה, היה מקורב במיוחד לקוריאה הצפונית. הוא אף קיבל עיטור אזרחי גבוה מצפון קוריאה ב-1992. חברת הבנייה הלאומית של צפון קוריאה השקיעה במספר פרויקטים בנמיביה - כמו אקר הגיבורים, אנדרטת מלחמה אשר נפתחה ב-2002 בווינדהוק. המאפיינים הפיזיים של האנדרטה שנבנתה בצורת חייל לא ידוע דווחו כדומים מאוד לאלו של נוג'ומה. חברת הבנייה אחראית גם על השיפוצים בביתו הפרטי של נוג'ומה, וכמו כן, גם על מספר פרויקטים גדולים אחרים, ביניהם אנדרטת העצמאות של ווינדהוק, המעון הרשמי של נשיא נמיביה ומוזיאון עצמאות שכולל פסל של הנשיא נוג'ומה.[4][5]
יורשו של נוג'ומה, הנשיא היפיקפוניה פוהאמבה שמר על היחסים הקרובים עם קוריאה הצפונית. ב-2008 ביקר קים יונג-נאם, יושב ראש נשיאות אספת העם העליונה, בנמיביה ונפגש עם הנשיא.[6] בין שתי המדינות נחתמו מספר הסכמים בכדי לתחזק, בין היתר, את שיתוף הפעולה הדו-צדדי בנושאי סחר, מסחר, תחבורה, אנרגיה והגנה. לאחר מותו של קים ג'ונג-איל ב-2011, ממשלת נמיביה הצהירה כי פטירתו לא תשפיע על יחסי נמיביה-קוריאה הצפונית.[7] בשנת 2012, דווח כי נמיביה ביקשה מקוריאה הצפונית לבנות 13 "מיני-מעונים רשמיים" בכל אחד ממחוזות המדינה עבור הנשיא פוהאמבה, מהלך יקר מאוד שהתקבל עם ביקורת מיידית.[8] ב-2016 אושר כי שיתוף הפעולה הצבאי נמשך.[9]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ North Korea News. Naewoe Press. 1994. p. 12.
- ^ Udogu, E. Ike (2011). Liberating Namibia: The Long Diplomatic Struggle Between the United Nations and South Africa. Jefferson: McFarland. pp. 123 and 169. ISBN 978-078-648-878-0.
- ^ Katjavivi, Peter H. (1988). A History of Resistance in Namibia. Melton: James Currey Publishers. p. 86. ISBN 085-255-320-X.
- ^ Grobler, John (26 באפריל 2013). "North Korea's deals in Namibia a mystery". Mail & Guardian. Johannesburg. נבדק ב-26 בדצמבר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Namibia's vote on Nov. 28 likely to follow southern African pattern - victory for ruling party". Fox News. New York City. 23 בנובמבר 2014. נבדק ב-26 בדצמבר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "N. Korea, Namibia reach deals". The Hankyoreh. Seoul. 22 March 2008. Retrieved 26 December 2014.
- ^ Sasman, Catherine (20 December 2011). "Namibia and North Korean relations to remain positive". The Namibian. Windhoek. Archived from the original on 26 December 2014. Retrieved 26 December 2014.
- ^
Aislinn Laing, Namibia plans 'mini state houses' for President Hifikepunye Pohamba, The Telegraph, 10 June 2012
- ^ O'Carroll, Chad (27 June 2016). "Namibian delegation visits N.Korea despite sanctions questions". NK News.
