כובעון צווארי
כובעון צווארי (מאנגלית Cervical cap) הוא אמצעי מניעה המכסה את צוואר הרחם וכך מונע את כניסת תאי הזרע לרחם. הכובעון הצווארי דומה באופן פעילותו לדיאפרגמה אך הוא קטן ממנה. הוא אינו מכיל הורמוני מין נשיים ועל כן אינו גורם לתופעות לוואי האופייניות לאמצעי מניעה הורמונליים. בניגוד לקונדום, הוא כמעט ואינו מורגש על ידי בני הזוג אך הוא אינו מגן בפני מחלות המועברות במגע מיני. על מנת להגביר את יעילותו ממלאים אותו בקוטל זרע.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרעיון של חסימת צוואר הרחם כדי למנוע היריון קיים אלפי שנים. בתרבויות שונות נעשה שימוש במכשירים שונים להשגת מטרה זו, בהם חרוטים עשויים נייר ושמן וחצאי לימונים. בתרבויות אחרות נעשה שימוש בתערובות דביקות כמו דבש ושרף עץ הארז, שנמרח על פתח צוואר הרחם. הרעיון המודרני של מכשיר המצמיד עצמו לקירות הנרתיק הומצא רק במאה האחרונה.
הגינקולוג הגרמני פרידריך ויילד יצר את הכובעון הצווארי המודרני הראשון ב-1838, באמצעות תבניות גומי אישיות של צווארי הרחם של מטופלותיו. ככל הנראה, אורך החיים של כובעונים אלו היה קצר הואיל וגומי מתכלה די מהר. לפיכך, לשיפור אורך החיים של הכובעונים קדמה ההמצאה של צ'ארלס גודייר בשנת 1844, תהליך גיפור הגומי. במהלך העשורים הבאים, הפך השימוש בכובעון הצווארי לפופולרי במערב אירופה. עיצובים רבים פותחו על ידי חברות מסחריות במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.
עד שנות ה-70 של המאה ה-20 ירד באופן דרמטי השימוש באמצעי מניעה זה לאחר כניסתם לשוק של הגלולה למניעת היריון וההתקן התוך-רחמי. בארצות הברית חוקק "חוק המכשיר הרפואי" בשנת 1976, לפיו יש לשלוח למינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) מידע לגבי בטיחותם ויעילותם של מכשירים רפואיים המשווקים במדינה. יצרן הכובענים האמריקאי היחיד לא הצליח לספק מידע זה, והמינהל אסר את השימוש בכובענים ברחבי ארצות הברית. המינהל סיווג מחדש את הכובעונים בסוף שנות ה-70, והוא הפך לזמין באופן מצומצם, אך המעמד בוטל מספר שנים לאחר מכן. יצרן אחר הצליח להשיג אישור ראשון מהמינהל בשנת 1988.
התאמה ושימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
אישה המעוניינת להשתמש בכובעון צווארי, צריכה לבדוק האם זה בכלל אפשרי, על ידי אדם שהוסמך לכך. אם הדבר אפשרי, אדם זה יבחן גם את התאמת גודל הכובעון לגוף האישה. יש להתאים מחדש את גודל הכובעון לאחר היריון, הפלה, לידה או ניתוח קיסרי.
מספר גורמים יכולים להביא לכך שהאישה לא תוכל להשתמש בכובעון צווארי כלל. ייתכן צלקת ברחם או צוואר רחם לא סימטרי כתוצאה מהלידה. בנוסף, לעיתים אין כובעון בגודל המתאים לצוואר הרחם.
הצעד הראשון בהחדרת הכובעון, הוא רחצת ידיים כדי למנוע החדרת חיידקים לנרתיק. יש להחדיר את הכובעון לפני קיום יחסי המין. היצרנים ממליצים להחדיר את הכובעון לפני העוררות המינית ולהשתמש בו בשילוב קוטל זרע. יש להשאיר את הכובעון במקומו למשך 6 עד 8 שעות לפחות לאחר השפיכה האחרונה. היצרנים ממליצים להסיר את הכובעון בתוך 48 עד 72 שעות. כובעון צווארי רב-פעמי יש לשטוף ולאחסן לצורך שימוש חוזר בעתיד, עד לשנה או לשנתיים. ניתן להרתיח כובעונים העשויים סיליקון על מנת לחטא אותם.
יעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתן למדוד את יעילותם של מרבית אמצעי המניעה, ובפרט כובעונים צוואריים, בשני אופנים: יעילות השיטה ויעילות בפועל. יעילות השיטה מתבססת על ההנחה שנעשה שימוש נכון ועקבי במכשיר. היעילות בפועל כוללת זוגות שהשתמשו במכשיר באופן שגוי. שיעורי ההצלחה והכישלון מתייחסים בדרך כלל לשנת השימוש הראשונה. לצורך חישוב היעילות, לעיתים נעשה שימוש במדד פרל ולעיתים בטבלאות הפחתה.
שיעור ההריונות בקרב המשתמשות בכובעון צווארי מסוג Prentif עם קוטל זרע, הוא 26% בקרב משתמשות שלא ילדו, ו-9% בקרב משתמשות שילדו. שיעור הכישלון בפועל בקרב משתמשות נע בין 11% ל-32%. אין נתונים מספיקים או זמינים בקרב יצרנים אחרים, בהם יצרני Oves ו-Femcap. שיעורי הכישלון בפועל של כובעון צווארי מסוג Lea's Shield הוא 15% לשנה (85% מהנשים ילדו); אין נתונים לגבי יעילות השיטה.
תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכובעון הצווארי הוא אחד מאמצעי המניעה הנפוצים פחות בארצות הברית, נכון לשנת 2002; על פי מחקר בקרב נשים אמריקאיות פעילות מינית, רק 0.6% מהן השתמשו בכובעון צווארי, ספוג למניעת הריון או קונדום נשי כאמצעי מניעה עיקרי, ופחות מ-1% מהנשים השתמשו בכובעון צווארי לפחות פעם אחת.
הכובעון הצווארי כמעט ואינו משווק בישראל.
