לזרוס
ערך זה עוסק בדמות מהברית החדשה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו לזרוס (פירושונים).
לזרוס הוא שמן של שתי דמויות בברית החדשה.
- האחד הוא אלעזר מבית עניה (ראו בהמשך), שעל פי המסורת הנוצרית היה אדם שקם לתחייה לאחר שמת.
- השני, לעזר מוזכר בבשורה על פי לוקס:
| ואיש אביון ושמו לעזר משכב פתח שער ביתו והוא מלא אבעבעות: 21 ויתאו לשבע מן-הפרורים הנפלים מעל שלחן העשיר וגם הכלבים באו וילקו אבעבעותיו: 22 ויהי כאשר מת האביון וישאוהו המלאכים אל-חיק אברהם וגם-העשיר מת ויקבר: 23 ויהי בשאול וכאבו גדול מאד וישא את-עיניו וירא את-אברהם מרחוק ואת-לעזר בחיקו: 24 ויצעק ויאמר אבי אברהם חנני ושלח-נא את-לעזר ויטבל את-ראש אצבעו במים לקרר את-לשוני כי נעצבתי במוקד הזה: 25 ויאמר אברהם בני זכר כי-אתה לקחת טובך בחייך ולעזר לקח את-הרעות ועתה הוא ינחם ואתה במעצבה: 26 ולא עוד אלא שגיא גדול מפריד בינינו וביניכם אשר לא-יוכלו לעבור החפצים ללכת מפה אליכם וגם לא יעברו משם אלינו: | ||
| – בשורה על פי לוקס, פרק ט"ז פסוק 20 | ||
- לזרוס זה נהייה פטרונם של החולים, העניים והמצורעים.
[עריכה] לזרוס מבית עניה
על-פי המסופר בברית החדשה, לזרוס (בעברית: אלעזר), תושב הכפר בית עניה, חלה במחלה קשה. ישו שהה באותה עת בבית עניה בביתו של שמעון המצורע, ומרתה, אחותו של לזרוס, ביקשה ממנו לסייע לאחיה הגוסס. ישו שהה יומים נוספים באותו מקום, אך לא ריפא את אלעזר, אלא ביקש מתלמידיו "בואו נחזור לארץ יהודה..". האח נפטר, ורק ארבעה ימים לאחר מותו חזר ישו אל הכפר, והגיע אל קברו:
| 39 ויאמר ישוע שאו את-האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי-ארבעה ימים לו: 40 ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם-תאמיני תחזי את-כבוד האלהים: 41 וישאו את-האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את-עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני: 42 ואני ידעתי כי תענני תמיד ואולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני: 43 ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא: 44 ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופניו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו: | ||
| – יוחנן י"א | ||
תיאור זה של תחיית המת בבשורה על פי יוחנן שונה באופיו מסיפורים דומים בבשורות הסינופטיות, בהן פעמים רבות לאחר עשיית הנס מבקש ישו שלא יספרו על כך. כאן, הוא מתעכב במטרה מכוונת לגרום למותו של לזרוס (אלעזר) כדי שתחייתו תגרום לאנשים להאמין בישו ובמסר שהביא לאנושות.
בתשובתו של ישו למרתה שאומרת לו "לו היית פה כי אז לא מת אחי", עונה ישו במילים הפותחות עד היום את תפילת האשכבה בהלוויות נוצריות: "אנוכי התקומה והחיים, המאמין בי יחיה גם כי ימות. וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם" (יוחנן י"א, פסוקים 25-26).
לזרוס חי חיים ארוכים, ואחרי מותו של ישו והקמת הכנסייה על ידי פאולוס הפך לבישוף חשוב בכנסייה הצעירה. יש המאמינים כי לזרוס נקבר בביזנטיון, ועצמותיו הועברו לאירופה כחלק מהביזה של מסעות הצלב.
עם זאת, מאחר שלפי האמונה הנוצרית מעשיו של האלוהים אינם הפיכים, ואת מי שאלוהים השיב לתחייה "לא הזמן ולא האדם יוכלו שוב להמית", יש נוצרים המאמינים שלזרוס מהלך עדיין בינינו, ומחכה לשובו של ישו בביאה השנייה.
עקב שובו מהמוות, ועקב האגדה על אורך חייו, הפך השם לזרוס לכינוי לאורך ימים והתחמקות ממוות, ומופיע כמשל ביצירות ספרותיות רבות.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
