היהודי הנודד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
גוסטב דורה, "היהודי הנודד"
מאוריצי גוטליב, "אחשוורוש" (היהודי הנודד), 1876

היהודי הנודד או היהודי הנצחי, המכונה גם "אחשוור" (במקור: "אחשוורוש", אם כי לא ברור הקשר בין אחשוורוש שליט פרס בימי אסתר המלכה לדמותו של היהודי הנודד) הוא שמה של דמות מאגדת עם נוצרית.

האגדה מספרת כי בדרכו של ישו לצליבה בדרך הייסורים, חלף על פני סנדלר יהודי אשר לעג לו, וישו דן אותו לנדודים עד שובו של ישו לאחר קימתו לתחייה. היהודי הנודד הוא למעשה האנשה של גלות ישראל כפי שהיא נתפסת בעיני הנוצרים. הנוצרים רואים בגלות העם היהודי עונש לכך שלא קיבלו על עצמם את תורתו של ישו.

מקורות האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזכור ראשון בכתב לסיפור היהודי הנודד מופיע במידע שנרשם בכנסיית סנטה מאריה דה פראריה שבבולוניה, ובו דווח על נזירים שפגשו את היהודי הנודד בארמניה בשנת 1223. בשנים שלאחר מכן הופיע הסיפור בכתביהם של היסטוריונים אחדים.

הסיפור זכה לתפוצה רבה במגילה בת ארבעה עמודים, שנדפסה ככל הנראה בליידן בשנת 1602 על ידי כריסטופר קרוצר; אך לא נתגלה אף מדפיס בשם זה, ומקום הדפסת המגילה ויוצרה לא נתגלו מעולם.

האגדה פשטה במהרה ברחבי גרמניה, בלא פחות מ-8 מהדורות בשנת 1602; בסה"כ הופיעו בגרמניה כ-40 מהדורות לפני סוף המאה ה-18. ידוע על כ-8 מהדורות בהולנדית ופלמית; הסיפור עבר במהרה גם לצרפת. המהדורה הצרפתית הראשונה הופיעה בבורדו בשנת 1609, ובאנגליה בשנת 1625 כפארודיה. המגילה תורגמה לשפות הדנית, השבדית והצ'כית.

דיווחים על הופעתו כביכול של היהודי הנודד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו "אטלס להיסטוריה יהודית" מונה מרטין גילברט כארבעים מקומות שבהם נערכו, לכאורה, מפגשים עם היהודי הנודד.

מקומות מפגש (לא רק לפי גילברט): המבורג 1547; ספרד 1575; וינה 1599; ליבק 1601; פראג 1602; לובק 1603; בוואריה 1604; איפרס 1623; בריסל 1640; לייפציג 1642; פריז 1644; סטמפורד 1658; אסטרכן 1672; פרנקנשטיין 1676; מינכן 1721; אלטבך 1766; בריסל 1774; ניוקאסל 1790. ההופעה האחרונה שצוינה התרחשה בארצות הברית בשנת 1868 כאשר הוא נצפה מבקר מורמוני בשם אוגריידי.

היהודי הנודד באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמות החוטא הנידון לנדודי נצח, ללא תקווה או מנוחה, הותירה את חותמה בדמיונם של רבים. אגדת היהודי הנודד הייתה נושאן של פואמות מאת משוררים רבים וביניהם:

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • באגדה של האנס כריסטיאן אנדרסן מופיע אחשוורוש כמלאך הספק (דימוי אשר צוטט על ידי הלר בפואמה "נדודי אחשוורוש").
  • הסופר המזרח גרמני שטפאן היים פרסם (1981) רומן ושמו "אחשוורוש, היהודי הנודד", שהוא סאטירה פוליטית נוקבת ועתירת מעוף, בה היהודי הנודד הוא התגלמות רוח המרי והחירות.
  • בצרפת פרסם אדגר קווינט פרוזה אפית על האגדה ב-1833 ואז'ן סי כתב את "היהודי הנודד" שלו ב-1844.
  • דמות יוצאת דופן של יהודי נודד נמצאת בספרו של יצחק בשביס זינגר, "מלך השדות" (1988). בסיפור, המתרחש בפולין של שלהי התקופה העתיקה, נמצא בן דוסא, יהודי גולה מבבל, שנלקח כעבד והובא לצפונה של אירופה. המוטיבים המוכרים מופיעים כאן, בגרסה עתיקה-חדשה. בן דוסא, הדובק בעקשות ביהדותו על אף הסביבה הזרה בה הוא חי, עובר משירותו של אדון אחד למשנהו, עד שנמלט, מגייר נערה טטרית נבערת, ומוצא מנוחה בקהילה יהודית באיטליה.
  • בנובלה הגרפית סאנדמן של ניל גיימן מתואר אדם שזכה לחיי נצח ושמועה מסופרת עליו שהוא היהודי הנודד שכל 100 שנה נפגש עם השטן בפאב בלונדון.
  • בספרו של גבריאל גארסיה מרקס, מאה שנים של בדידות, מופיע היהודי הנודד בתור חיה גדולה, כנראה כסאטירה על התפיסה הקאתולית.
  • בספרו של וולטר מ. מילר הבן, המנון ללייבוביץ, מופיעה (3 פעמים בהפרשים של מאות שנים) דמות של זקן נודד הנרמז כי הוא יהודי.
  • בספרו של אשכול נבו, "נוילנד", (2011), תעלומת היהודי הנודד גם באה לידי ביטוי, מוזכרת ומטופלת.
  • בספרה של דיאנה וין ג'ונס "המהלכים בקצוות" מופיע היהודי הנודד כמדריך ומטיף

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • היהודי הנודד 1933, בכיכובו של קונרד ויידט.
  • היהודי הנודד (בשפה היידית) 1933, שהציג את מצוקת היהודים בגרמניה הנאצית.
  • היהודי הנודד 1947, בגרסה איטלקית המבוססת על הרומן מאת אז'ן סו.
  • הסימן השביעי, שתיאר את היהודי הנודד לא כפליט יהודי אלא כסנטוריון רומי (בתרגום חופשי: שר מלחמה).

אגדות מקבילות או קשורות לסיפור היהודי הנודד[עריכת קוד מקור | עריכה]

במיתולוגיה היוונית סיזיפוס נענש על בגידתו בזאוס ומקבל עונש נצחי של סחיבת אבן במעלה ההר, מה שמזכיר את עונש הגלות של היהודים לאחר בגידתם בישו

דמות נוספת שנחרץ גורלה לנדוד מצויה באגדה האירית על ג'ק והמגדלור.

בספר בראשית, קין נענש באופן דומה כאשר נגזר עליו ללכת לארץ נוד (שהמילה נדידה כנראה התפתחה משמה), לנדוד על פני הארץ ולעולם לא לקצור את פירות עמלו.

ההולנדי המעופף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנו קשר חזק בין אגדת היהודי הנודד לבין האגדה על ההולנדי המעופף, עובדה שעליה עמד היינריך היינה.

קפטן של ספינה הקרויה "ההולנדי המעופף" שהפליגה ב-1681 סירב לסגת מפני הסערה, והיה נחוש להמשיך ולהקיף את כף התקווה הטובה גם אם המסע ימשך עד יום הדין. גורלה של הספינה, אם כן, נחרץ על-פי האגדה להפליג לנצח. "ההולנדי המעופף" נראית לעתים מרחוק מנצנצת באור רפאים. אם ספינה אחרת תנסה ליצור איתה קשר ינסה צוות הספינה לשלוח מסרים לקרקע לאנשים שמזמן אינם בין החיים.

בסילמריליון של טולקין מופיעה דמותו של אארנדיל המלח, שהרהיב עוז להפליג אל מעבר לגבולות העולם המוכרים לבני האדם והגיע אל ארצות האלמוות שמעבר להם; כעונש, נגזר עליו לשוט בספינתו ברקיע, ככוכב, עד שיעמוד לדין עם יתר הברואים בקץ הימים (אם כי על פי גרסאות מוקדמות של הספר, מילא איארנדיל שליחות נוספת בטרם בא הקץ, במלחמה האחרונה במורגות).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]