לינה היידריך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לינה היידריך
Lina Heydrich
לינה היידריך לצד בעלה, ריינהרד היידריך
לינה היידריך לצד בעלה, ריינהרד היידריך
לידה 14 ביוני 1911
פמרן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 באוגוסט 1985 (בגיל 74)
פמרן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Lina von Osten עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
מספר צאצאים 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לינה מתילדה מנינן היידריך (14 ביוני 191114 באוגוסט 1985) הייתה אשתו של ריינהרד היידריך, ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך, הפרוטקטור בפועל של הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה ודמות מרכזית בגרמניה הנאצית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לינה פון אוסטן, בתו של אריסטוקרט גרמני זוטר שעבד כמורה בכפר. אחיה הגדול של לינה, הנס הצטרף למפלגה הנאצית והיה חבר באס אה. הוא דיבר רבות על המפלגה בפני לינה, היא אף השתתפה בעצרת של המפלגה ב-1929 שבה נאם אדולף היטלר. זמן קצר לאחר מכן הצטרפה ואן אוסטן למפלגה הנאצית כחברה מספר 1,201,380[1].

נישואיה לריינהרד היידריך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 19, היא השתתפה בנשף של מועדון חתירה בקיל ושם פגשה את ריינהרד היידריך, חייל הרייכסמרינה, צי המלחמה של רפובליקת ויימאר. הם התאהבו, שבועיים לאחר מכן הם כבר הודיעו על אירוסיהם ב-18 בדצמבר 1930[2]. באפריל 1931, היידריך הודח מהצבא וזאת מאחר שניהל רומן קצר עם בתו של מנהל מספנה בשעה שהיה מאורס לפון אוסטן. השניים נישאו בכנסייה קטנה בגרוזנברודה ב-26 בדצמבר 1931[3].

לינה שכנעה את היידריך לבדוק את אס אס שהוקם באותם ימים כאופציה לקריירה חדשה. ב-1931 החל מנהיג האס אס היינריך הימלר להקים חטיבת מודיעין מסכל של האס אס. לפי עצתו של מקורבו של היידריך, קרל פון אברשטיין, הימלר הסכים לראיין את היידריך, אך ביטל את מינויו ברגע האחרון[4]. לינה התעלמה מהודעה זו, ארזה את המזוודה של ריינהרד ושלחה אותו למינכן.

במינכן נפגש היידריך עם הימלר אשר ערך לו ראיון קבלה קצר, שבמהלכו נשאל היידריך על תוכניותיו להקמת היחידה החדשה. להיידריך היה רושם ראשוני שמצא חן בעיני הימלר: מראה של גרמני בלונדיני צעיר וחסון, התדמית המושלמת של ארי טהור. בנוסף, היידריך, מצויד בניסיון צבאי רב, הציג תוכניות מפורטות לבניית הגוף אותו הוא מתנדב לנהל, והימלר, שלא שירת בצבא יום אחד אך העריך מאוד את הצבא הגרמני, התרשם עמוקות. לאחר כעשרים דקות התקבל היידריך לתפקיד, וצורף למפלגה הנאצית כחבר מן המניין.

חובותיו של ריינהרד היידריך הובילו אותו לעבוד שעות ארוכות ולעיתים קרובות להיות מחוץ לבית. מצב זה הותיר את לינה בבית עם הילדים והיא נאלצה לנהל את משק הבית לבדה. כך נוצר מתח רציני על נישואיהם שכמעט הביא לגירושים. בנם קלאוס, מת בתאונת דרכים ב-24 באוקטובר 1943. באותו יום, קלאוס רכב על אופניים עם אחיו היידר, כשיצא לרחוב פגעה בקלאוס משאית קטנה שהגיעה לכביש. קלאוס מת מפצעיו מאוחר יותר באותו אחר הצהריים וגופתו נקברה בגן האחוזה של הזוג היידריך[5]. לינה רצתה לירות בנהג ובכל הנוסעים, אך החקירה מצאה את הנהג לא אשם[6].

כהוקרה על שירותו של בעלה למען המטרה הנאצית, העניק היטלר ללינה את האחוזה הכפרית של יונגפרן-ברשאן באזור בוהמיה. לינה מכרה את שאר נכסי המשפחה, כולל הבית בברלין ובית הציד ליד נאואן. היא החזיקה כמה עשרות אסירים באחוזה לצורך עבודת כפייה[6]. המשפחה התגוררה שם עד אפריל 1945 עד שהיא וגרמנים רבים שהתגוררו שם ברחו מהאזור מאחר שהצבא האדום החל לכבוש את האזור.

לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לינה היא הייתה זכאית לקצבה משמעותית מכיוון שלמעשה, בעלה היה גנרל במשטרה הגרמנית שנהרג בפעולה, עם זאת הממשלה סירבה לשלם לה את הקצבה בגלל תפקידו של היידריך בשואה[7]. בצ'כוסלובקיה היא נשפטה שלא בפניה ונידונה למאסר עולם, אותו מעולם לא ריצתה[6].

ב-1965 היא הכירה את במאי התיאטרון הפיני מאונו מנינן בזמן שהייתה בטיול בפינלנד. בסופו של דבר, הם נישאו. היא הפכה את בית הקיץ שלה ושל היידריך למסעדה ופונדק עד שנשרף בפברואר 1969, במהלך עבודות שיפוצים של גג המבנה. מנינן מת בספטמבר 1969.

ב-1976 פרסמה ספר זיכרונות אשר נקרא "חיים עם פושע מלחמה"[8]. שם הגנה על בעלה והדפה את ההאשמות נגדו בנוגע לאחריותו לשואה ולפשעי מלחמה במלחמת העולם השנייה.

היידריך מתה בגיל 74 ב-14 באוגוסט 1985 בפהמרן[5].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לינה היידריך בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Williams 2001, p. 22.
  2. ^ Williams 2001, p. 21.
  3. ^ Gerwarth 2011, pp. 57, 77, 83, 113, 289.
  4. ^ Williams 2001, pp. 29–30.
  5. ^ 1 2 Williams 2003.
  6. ^ 1 2 3 Nacisté Reinhard a Lina Heydrichovi – Jejich honosné sídlo v Panenských Břežanech obcházela smrt | Krvavá léta | Stream (בצ׳כית), נבדק ב-2021-06-09
  7. ^ Gerwarth 2011, pp. 290–91.
  8. ^ Gerwarth 2011, p. 291.