ריינהרד היידריך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ריינהרד היידריך, 1940

ריינהרד טריסטן אויגן היידריךגרמנית: Reinhard Tristan Eugen Heydrich)‏ (7 במרץ 19044 ביוני 1942). ארכי-פושע מלחמה גרמני נאצי. בין האחראים העיקריים לשואה. כונה "הקצב מפראג", "המפלצת הבלונדינית" ו"התליין".

תקופת ילדותו ונעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היידריך נולד בהאלה בחבל סקסוניה למשפחה מוזיקלית. אביו, ריכרד ברונו היידריך, היה זמר אופרה ומלחין. בילדותו הצטיין היידריך בנגינה בכינור, והיה עתיד להמשיך ולנגן בכינור כל חייו. משפחתו הייתה ממעריצי ריכרד וגנר, וייתכן שהיידריך אימץ גם את דעותיו האנטישמיות של המלחין עוד בילדותו. היידריך היה ילד חלש, וסבל מהיותו קתולי בסביבה פרוטסטנטית. ישנה טענה כי בילדותו הוא סבל משמועות שמוצאו יהודי, ובעת שהיה אדם מבוגר דרש כי מוצאו ייחקר‏[1].

בצעירותו השתתף היידריך בפעילות הפרייקור, המיליציות הימניות הקיצוניות שהשתתפו בקרבות בין הימין והשמאל בימיה הראשונים של רפובליקת ויימאר, וביצעו מעשי זוועה מרובים. לאחר מכן, בשנת 1922 הצטרף לצי. היידריך ניהל רומן קצר עם בתו של מנהל מספנה, ולאחר מכן התארס לאישה אחרת, לינה ואן אוסטן. משחשפה האישה הנבגדת את העניין בפני אביה, הודח היידריך מן הצי בשל "התנהגות בלתי הולמת" באפריל 1931. לאחר המשפט, אותו ניהל כפי הנראה בצורה שהעלתה את חמת השופטים, אשר הרשיעו אותו אף בשל בזיון בית המשפט, נישא היידריך לואן אוסטן.

מפקד ה-SD וה-RSHA[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרגת אס אס בריגדפיהרר, כראש המשטרה הבווארית וה-SD במינכן ב-1934

לאחר פיטוריו מהצי ב-1931 נודע להיידריך כי היינריך הימלר מעוניין להקים זרוע ביון לאס אס. הימלר ערך לו ראיון קבלה קצר, שבמהלכו נשאל היידריך על תוכניותיו להקמת היחידה החדשה. לאחר כעשרים דקות התקבל לתפקיד, וצורף למפלגה הנאצית.

משימתו של היידריך הייתה להקים יחידה לריגול נגדי, וביולי 1932 קיבלה היחידה את השם SD.

בשנים הראשונות לשלטון המפלגה הנאצית בגרמניה התרכזה עבודתו של היידריך במיוחד בהטלת מורא על יריבים ומתנגדים לאס אס בתוך המפלגה ומחוצה לה, על מנת לבסס את שלטונו של היטלר כשליט על כל תחומי החיים ברייך השלישי.

בשנת 1937 היה להיידריך חלק בפרשת בלומברג-פריטש, שהביאה להפלתם של ורנר פון בלומברג וורנר פון פריטש, ראשי הצבא הגרמני. נגד השניים הוכנו אישומים בשערוריות מין, שהביאו להתפטרותם. בלומברג נשא אישה, אשר על פי תיקיו של הימלר עסקה בעבר בזנות. נגד פריטש הובא אדם העוסק בזנות הומוסקסואלית, שהעיד כי במשך שנים סחט את הגנרל. ידו של היידריך ניכרה היטב במהלך האירוע.

הישג נוסף ומשמעותי להיידריך בתקופה זו היה העברת מידע כוזב לסטלין אשר היה בין הגורמים לטיהורים הגדולים בשורות הצבא הרוסי עד שנת 1938, טיהורים שהביאו להחלשתו של צבא זה, ובדיעבד תרמו מאוד להישגי הוורמאכט בימים הראשונים של מבצע ברברוסה - הפלישה הנאצית לברית המועצות. בטיהורים אלו הוגלו, הוצאו להורג ונרצחו רוב אנשי הקצונה הרוסית הגבוהה, לרבות מפקד הצבא, מיכאיל טוכאצ'בסקי.

בשנת 1936 מונה לראש הגסטפו והמשטרה הפלילית, ולאחר מכן מונה לראש המשרד הראשי לביטחון הרייך (ה-RSHA), ארגון שכלל את הגסטפו, ה-SD וכן את האיינזצגרופן, עם הקמתם. לאחר האנשלוס (סיפוח אוסטריה), הדיח היידריך את ראש משטרת וינה, שהיה בתוקף תפקידו ראש האינטרפול, ובכך השיג שליטה בארגון הבינלאומי, תחילה דרך איש קש ומ-1942 באופן אישי (לאחר ש"התבקש" לקחת על עצמו את התפקיד)[2].

ב-1938 אירגן את פוגרום "ליל הבדולח", שבו נהרסו בתי עסק יהודים, בתי כנסת נשרפו, ויהודים רבים נרצחו, נפצעו ונעצרו.

היידריך היה בין הוגיה ומתכנניה של ההתקפה על תחנת הרדיו בגלייביץ, שבמסגרתה "כבשו" אנשי SS, לבושים במדים פולניים, תחנת רדיו על הגבול הגרמני-פולני, ושידרו הודעה בפולנית כאילו הם פורעי חוק פולנים שהשתלטו על התחנה. לאחר מכן הושארה במקום גוויית אסיר פולני שנרצח, וזאת כדי להגדיל את האמינות למעשה הפרובוקציה המבוים. התקפה זו הייתה אחת מתקריות גבול שיזם ה-SS תחת השם "מבצע הימלר" על מנת לספק את העילה התעמולתית הדרושה לפלישה לפולין.

פעולותיו בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם כיבוש פולין על ידי גרמניה בסתיו 1939, תיכנן היידריך את ריכוזם של יהודי פולין בגטאות גדולים. ההוראות בדבר ריכוז זה נמסרו בפקודה המכונה איגרת הבזק של היידריך, והועברה למפקדי האיינזצגרופן כבר בסוף חודש ספטמבר, מיד עם כיבוש פולין. לאחר כיבוש צרפת באביב 1940 הקים בה מחנות ריכוז ליהודים. בנוסף, פיקד על רציחתם של המוני יהודים ברוסיה בשנת 1941, על ידי האיינזצגרופן שהיו תחת פיקודו.

היידריך ישב בראש "ועידת ואנזה" שהתקיימה ב-20 בינואר 1942 ובה עוצב "הפתרון הסופי", והיה ראש מתכנניה של השואה. הוועידה התקיימה לאחר שב-31 ביולי 1941 הפקיד הרמן גרינג בידיו של היידריך את מימוש הפתרון הסופי. עקב היותו של המבנה הביורוקרטי הגרמני מסובך ובעל סמכויות כפולות בכל עניין, הדבר דרש את התיאום בין גורמים כגון עובדי משרד ה"אוסטמיניסטריום" שנועד לנצל את השטחים הכבושים במזרח, משרד "תוכנית ארבע השנים" של גרינג, ולשכת קנצלר הרייך, שהייתה מנוהלת על ידי מרטין בורמן. היידריך היה יושב ראש הוועידה, וחילק את סמכויות ההשמדה בין הגורמים השונים, תוך שהוא מתכנן כיצד להשמיד אחד עשר מיליון יהודים באירופה כולה. חלק ניכר מהדיון בוועידה נגע בנושא ה"יהודים החלקיים" או "רבע יהודים", ובשאלה האם יש להשמידם.

ההתנקשות בחייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע אנתרופואיד
המכונית של היידריך, שבה אירעה ההתנקשות
הלוויתו של היידריך בברלין

בספטמבר 1941 מונה לפרוטקטור בפועל של הפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה, הכינוי בו כינו הנאצים את המשטר שהקימו בשטחי צ'כיה. רשמית היה ה"פרוטקטור" קונסטנטין פון נויראט, שר החוץ לשעבר, שהיה ידוע כאחד השמרנים בממשלתו של היטלר. בפועל היו רוב הסמכויות נתונות בידי היידריך, שהשליט במקום משטר אימים, המבוסס על משלוח לעבודות כפייה, הוצאות להורג ללא משפט, ובמיוחד השמדת היהודים.

ב-27 במאי 1942 במבצע אנתרופואיד התנקשה בחייו חוליה בת ארבעה חברים של המחתרת הצ'כית, אשר אומנו על ידי הבריטים בלונדון. חברי החוליה היו אדולף אופלקה (מנהיג החוליה), יוזף ולצ'יק, יאן קוביש ויוזף גבצ'יק.

אחד מחברי החוליה מונה כצופה ואותת באמצעות מראה בזמן שמכוניתו של היידריך התקרבה לאזור. בעיקול חד שבו מכוניתו של היידריך נאלצה להאט, המתינה חוליית המתנקשים. גבצ'יק ניסה לירות בתת-מקלע סטן, במכונית שבה היו רק היידריך ונהגו, אך תת-המקלע סבל ממעצור. נהגו של היידריך, שסבר שגבצ'יק פועל לבדו, במקום להאיץ ולברוח, עצר את הרכב על מנת לירות בו. בשלב זה השליך קוביש רימון אנטי-טנקי אל הרכב וזה פגע בגלגל האחורי ימני והרימון פצע את היידריך. קוביש עלה על אופניו ונמלט מהאזור ואילו גבצ'יק ניסה להמלט על אופניו, בעוד נהגו של היידריך רודף אחריו. בשלב מסוים הצליח גבצ'יק לירות בנהג, עלה על חשמלית ונמלט מהאזור.

לאחר שהיידריך נותח, התברר כי ריפוד (שעשוי היה משערות סוסים) ממכוניתו חדר לטחול וגרם לאלח דם. היטלר שלח את מיטב הרופאים, בהם רופאו האישי ד"ר תיאודור מורל. למרות הניתוח בו הוסר הטחול באין פניצילין להמשיך ולטפל בו (שזמין היה באותה העת באנגליה וארה״ב, שלחמו בגרמניה הנאצית), הצליח היידריך להתאושש לזמן קצר ואף צולם לתעמולת הטלוויזיה. התדרדרות פתאומית מהירה במצבו הובילה למותו בייסורים בבית החולים בפראג ב-4 ביוני 1942. נערכה לו הלוויה מפוארת בברלין בנוכחות אדולף היטלר.

הנקמה על מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקמת הנאצים על חיסולו של היידריך הייתה אכזרית ביותר. כיעד הנקמה נבחר הכפר לידיצה, אשר נחשד בטעות כי תושביו סייעו למתנקשים. ב-10 ביוני נרצחו כל 160 הגברים מגיל 16 ומעלה שהיו בכפר, 190 נשות הכפר נשלחו למחנות השמדה, כ-100 ילדים קטנים נשלחו לגרמניה לתוכנית טיהור הגזע, ובתי הכפר פוצצו והוחרבו עד היסוד. הסופר והדיפלומט הישראלי ממוצא צ'כי, אביגדור דגן, כתב על חורבן לידיצה פואמה בשם "הכפר המת".

בפראג עצמה בפעולות נקם של הגרמנים נרצחו כ-800 איש. כפר נוסף בשם לז'אקי אף הוא הוחרב במתכונת של לידיצה. בסך הכול, בפעולות הנקם של הגרמנים על ההתנקשות נרצחו למעלה מ-1,500 אנשים, וכ-10 אלפים נוספים נשלחו למחנות השמדה.

האחראי העיקרי לפעולות העונשין כנקמה על מות היידריך היה קורט דלואגה, אוברסט-גרופנפיהרר באס אס שנודע לשמצה באכזריותו.

לאחר מותו של היידריך החל "מבצע ריינהרד", שנקרא על שמו, אם כי היה מתבצע במתכונת זו או אחרת גם אילולי נרצח. במבצע זה הוקמו והופעלו מחנות ההשמדה הראשונים - טרבלינקה, סוביבור ובלז'ץ, ובמסגרתו נרצחו כשני מיליון יהודים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לורן בינה, HHhH: היידריך, המוח של הימלר, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2012. [1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Reinhard Heydrich. Holocaust Encyclopedia
  2. ^ האינטרפול וועידת ואנזה בספרו של יוסף ולק, כיום אתמול, הוצאת ששר, אוניברסיטת בר-אילן ומכון ליאו בק, 1997. עמ' 156.