קיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קיל
Kiel
Kiel-Wappen.svg
סמל העיר
Flagge der kreisfreien Stadt Kiel.svg
דגל
KielerInnenFoerdeLuftaufnahme.jpg
נמלה של קיל
מדינה / טריטוריה Flag of Germany.svg  גרמניה
מדינה פדרלית Flag of Schleswig-Holstein.svg  שלזוויג-הולשטיין
שטח 118.60 קמ"ר
גובה 5 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

236,902‏  (נכון ל-2007)
קואורדינטות 54°19′31″N 10°08′26″E / 54.3252777777778°N 10.1405555555556°E / 54.3252777777778; 10.1405555555556קואורדינטות: 54°19′31″N 10°08′26″E / 54.3252777777778°N 10.1405555555556°E / 54.3252777777778; 10.1405555555556
www.kiel.de

קיל (Kiel) היא עיר בצפון גרמניה, בירת מדינת שלזוויג-הולשטיין והעיר הגדולה בה.

קיל ממוקמת בדרום חצי האי יוטלנד, על חוף מפרץ קיל במערב הים הבלטי ועל קצה הבלטי של תעלת קיל. העיר מהווה נמל גרמני חשוב, ושימשה כמרכז הצי הגרמני עד למלחמת העולם השנייה, שבסיומה פורקו המספנות שבה. אוכלוסיית העיר מונה כ-230,000 נפש (נכון לשנת 2005) המפוזרים על שטח של 113.62 קמ"ר. זוהי העיר ה-32 בגודלה בגרמניה (מבחינת האוכלוסייה). העיר מחולקת ל-30 רבעים.

העיר הושמדה בחלקה הגדול במהלך מלחמת העולם השנייה (כ-80%) ונבנתה מחדש לאחר סיומה. רוב נופה העירוני הישן לא נשמר, והעיר בעלת תכנון מודרני יחסית. בין האתרים הבולטים שבעיר אפשר למנות את מושב העירייה, כנסיית "זאנקט ניקולאס", המבצר המקומי, והאנדרטה לזכר חיילי חיל הצוללות הגרמני. קיל ידועה בשל אירועי השיט המתרחשים בשטחה, כמו המרוץ השנתי של ספינות, ותחרויות ענפי השיט האולימפים שנערכו בה בשנים 1936 ו-1972.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיל הוקמה לראשונה במהלך המאה ה-11 כישוב גרמני, נחרבה ב-1072 והוקמה בשנית ב-1233 תחת השם "טום קיאל" (tom kyle) על ידי הרוזן אדולף הרביעי מהולשטיין. בשנת 1242 קיבלה קיל מעמד וזכויות של עיר מבנו של אדולף, ובמהלך המאה ה-14 התפתח בה שוק מסחרי פורח. בשנת 1233 הצטרפה קיל לברית ערי הנזה,עד לפרישתה בשנת 1518. בשנת 1665 הוקמה בה אוניברסיטת קיל.

קיל שימשה כבירת דוכסי הולשטיין-גוטרופ עד לשנת 1773, שנה בה עברה לשליטתו של מלך דנמרק. בשנת 1814 נחתם בעיר הסכם קיל שהעביר את השליטה בנורבגיה מדנמרק לשבדיה. בשנת 1866 עברה העיר לידי פרוסיה. בשנת 1871 הוכרזה קיל כנמל הצבאי של הרייך הגרמני והחלה לפרוח כתוצאה מכך. אוכלוסיית העיר גדלה ממספר של כ-18,770 נפשות ב-1864 לאוכלוסייה של כ-200,00 נפשות ב-1910. הפיתוח המואץ של העיר, שכלל את בנייתם של המספנות הגדולות ביותר בגרמניה, וסיום חפירת תעלת קיל (1895), לווה בהרס של חלקים ניכרים מהעיר העתיקה וסביבותיה.

באוקטובר 1918, במהלך מלחמת העולם הראשונה, פרץ בעיר מרד של מלחי הצי הגרמני, שהוביל בסופו של דבר לסיום המלחמה ולסיום תקופת האימפריה הגרמנית. תחת השלטון הנאצי הפכה קיל לנמל צבאי חשוב בשנית, ולמרכז הכוח הימי הגרמני. העיר הופצצה מהאוויר יותר מ-90 פעם על ידי בעלות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה, הפצצות שגרמו להרס של כ-80 אחוז מהעיר העתיקה, כ-72 אחוז מאזורי המגורים בעיר, וכ-83 אחוז מהשטח התעשייתי של קיל. העיר שוקמה מחדש לאחר מלחמת העולם השנייה ונבנתה על פי מתכונת מודרנית. בשנת 1946 הוכרזה קיל כמושב ממשלת שלזוויג-הולשטיין, ובשנת 1972 הוכתרה כבירתה.

יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הזמן החדש וכן בימי הבניים לא ידוע על קיום קהילה יהודית בקיל. היסטורית היהודים בקיל מתחילה לכל הנראה בסוף המאה ה-17. הודות למדיניות של המלך כריטיאן ה-VII ולמרות יחסו של המגיסטרט של קיל נגד היהודים, החלה התיישבות יהודים בקיל. בשנת 1782 הפך בית הקפה לשעבר של האוניברסיטה ב-קדן שטראסה 12 לבית התפילה הראשון בעיר (הבניין אינו קיים יותר) עד למעבר הקהילה בשנת 1869 לבית כנסת גדול יותר, מבנה בעל שלוש קומות ב- הס שטראסה. חלק של קומת הקרקע עדיין קיים. בית כנסת זה הפך עד מהרה לקטן, כך שבשנת 1910 נמכר המבנה הישן והוקם בית כנסת גדול ב-שרבן פרק בפינת הרחובות גיטה שטראסה והומבולדט שטראסה. בשנת 1855 היו בקיל כ-150 יהודים, . ב-1933 מנתה הקהילה היהודית של קיל כ-600 חברים.

בזמן ליל הבדולח בין ה-9 וה-10 בנובמבר נשרף הושמד ונחרב בית כנסת זה. עם עליית המשטר הנאצי עזבו רוב היהודים את העיר או הועברו למחנות השמדה ונרצחו. לאחר מלחמת העולם השנייה עקב המספר המועט של יהודים בעיר בפרט ובשלזויג הולשטיין בכלל, הועברו ההנהלה והעסקים בשנת 1968 לידי הקהילה היהודית של המבורג. לאחר התפוררות המזרח החל גל הגירה של יהודים מהמזרח לגרמניה, אשר שינה בצורה יסודית את מצב הקהילות היהודיות בגרמניה. בשנת 1995 נוסדה בקיל רשת לחינוך, תרבות ולימוד יהודי. ב-1997 הזמין החזן של המבורג דאז, דויד כץ, 250 יהודים שחיו בקיל לתפילה ראשונה בקיל מאז חורבן בית הכנסת. בימינו אלה, עם כ-550 יהודים בעיר ותפילות קבועות הוו לתפנית בשנת 2004 והוקמה הקהילה היהודית של קיל. קהילה זו שייכת לאגודה ארצית של הקהילות היהודיות של שלזוויג הולשטיין. באוקטובר באותה שנה יסדו חברי מרכז הקהילה המבורג קהילה שנייה בשותפות עם הקהילות פלנסבורג וליבק אגודה ארצית נוספת. משנת 2005 שייכות שתי הקהילות למועצה המרכזית של היהודים בגרמניה. כיום נמצא בית הכנסת של הקהילה בקיל ב-ין שטראסה, כ- 100 מטר מרוחק מאנדרטת הזיכרון של בית הכנסת שנחרב. בית העלמין הישן עדיין קיים ובשימוש. שני בתי עלמין נוספים נערכו בשנים האחרונות על חלקת בית הקברות העירוני אייכהוף.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקיל תשע ערים תאומות:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קיל בוויקישיתוף