לס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משקע לס במיסיסיפי בארצות הברית
קרקע לס בצפון הנגבאל עראקיב מצפון לבאר שבע)
קרקע לס בתקריב

לס הוא משקע המורכב מטין ומכמויות קטנות יותר של חרסית וחול המחוברים באופן רופף באמצעות סידן פחמתי. משקע לס הוא לרוב הומוגני ונקבובי, ומכיל נימים אנכיים המאפשרים לקרקע הנוצרת ממשקעי לס להישבר וליצור צוקים.

מקור השם בגרמנית (Löss או Löß) שמקורו באלמנית lösch – חופשי, כפי שנקראה הקרקע בפי איכרים ובנאים לאורך עמק הריין.

הרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לס מורכב מטין, חרסית, חול וסידן פחמתי ומכיל גם קוורץ, דולומיט וקלציט. חלקיקיו הם קטנים, בגודל של אבק. מאחר שאין סלע אחד המכיל את כל מרכיבי הלס, המסקנה המתבקשת היא שהוא נוצר כתוצאה מבליית כמה סוגי סלעים שהוסעו באמצעות הרוח.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגשם לרוב אינו חודר את השכבה העליונה של הלס בגלל שהתכולה הגבוהה של חרסית הופכת מהר מאוד לבוץ האטום למים, ועל כן אזורי לס רגישים לשטפונות. אזורים של קרקעות לס מהווים בתי גידול שונים של בעלי חיים וצמחים יותר מסוגי קרקע אחרים, ויש בעלי חיים וצמחים שהם אנדמיים ללס, כמו למשל שנונית באר-שבע[1]. קרקע הלס רכה, דבר שמאפשר חפירת מנהרות ומרחבים תת-קרקעיים בקלות יחסית.

בישראל נמצאות קרקעות לס המגיעות עד לעומק של 20 מטרים בצפון ובצפון-מערב הנגב, במיוחד בבקעת באר שבע ובשיפולי הר הנגב. במרכז הנגב יש קרקע לס רדודה מאוד, בעומק של סנטימטרים אחדים, מעורבת בחצץ ובסלעים. הגבול הצפוני של קרקעות הלס הוא נחל שקמה.

הלס בישראל הוא תוצאה של בליית סלעים במדבר סהרה והסעתם באמצעות הרוח. הסיבה להתרכזות הלס באזור זה היא מישור החוף והלחות הגבוהה בו. עם התקדמות חלקיקי הלס צפונה הם סופגים לחות עד שהם נעשים כבדים מדי מכדי להינשא ברוח, ושוקעים. לכן, מאזור נחל שקמה יורדת כמות חלקיקי הלס הנישאים באוויר באופן משמעותי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לס בוויקישיתוף