רוח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוח מתוך טאקואינום סניטאטיס (המאה ה-14 לספירה
מפת רוח של ארצות הברית

רוח היא תנועה של חלקיקי אוויר רבים יחד בכיוון מסוים. משב הרוח יכול להשתנות בעוצמתו מרוח מלטפת וכמעט בלתי מורגשת, המסוגלת בקושי לנענע עלים בודדים ועד סופות הרסניות, המגיעות למהירוית של כ-300 קמ"ש ויותר. הרוחות מהוות מרכיב חשוב במדעי מזג האוויר (מטאורולוגיה) ומשמשות כלי חשוב לחיזוי מזג האוויר.

הרוח משפיעה על עולמינו באין ספור דרכים. רוחות מעצבות את פני הקרקע, הדיונות וההרים. הרוחות יוצרות גלים בים, הן מפיצות את אבקת הצמחים וזירעיהן, הן מסייעות לעופות לרחף ולנדוד ומהוות מרכיב מרכזי במערכת הקירור של האדם. הרוח משמשת להפקת אנרגיה. הרוח משיטה אוניות, ורוח הסחר נקראה כך משום שהשיטה אוניות מסחר מפורטוגל דרומה לכיוון אפריקה ומשם זרם הגולף נשא אותם לאמריקה.

הרוח נתפשת כאחד מאיתני הטבע. בעולם הדימויים של תרבות המערב הרוח מסמלת נושאים נשגבים כחופש והרס. במיסטיקה הרוח נתפשת כביטוי לתקשורת עם עולם המתים ולנוכחות ישות אלוהית.

הרוח היא תופעה נפוצה ושיגרתית המקובלת על רבים כמובנת מאליה. בתרבויות קדומות רבות נחשבה הרוח למעשה האל. אמפדוקלס (450 לפנה"ס) הגדיר את האוויר כאחד מארבעת היסודות. תפישת האוויר כיסוד או חומר המסוגל לנוע התוותה את הבסיס להבנת הרוח. האוויר המקיף אותנו הוא תערובת של גזים, לכן הרוח היא תנועה של גז. גילוי חוקי הגזים בסוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18 איפשר לבטא את הרוח כתופעה פיזיקאלית ולתאר את אופיה במשוואות מתמטיות. ראוי לציין שגם בימינו אין אנו מבינים את כל מגוון הרוחות ואת דרך יצירתן. למשל, המדע עדיין מתחבט בהבנת הטורנדו.

המילה 'רוח' בשפה העברית יכולה להתקיים הן בצורת זכר והן בצורת נקבה‏[1].

יצירת הרוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורם המרכזי ליצירת רוחות הוא הפרשי לחצים באטמוספירה המתורגמים לאנרגיה קינטית שהיא רוח. הפרשי הלחצים נוצרים בעיקר מהפרשי טמפרטורה בטמפרטורת האוויר. סיבות נוספות ליצירת רוח הן הפרשים במשקל הסגולי של גושי אוויר והגאומטריה של פני כדור הארץ.

כוון הרוח ועוצמתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להתרשם מכיוון הרוח ועוצמתה על פי התנועה שהיא גורמת לה. בתמונה ניתן להתרשם מתנועת השער והבגדים של הילדה. עקרון דומה משמש ליצירת שרוול הרוח.

כוון הרוח בקנה מידה קטן נקבע על ידי הפרשי לחצים מקומיים. הרוח נושבת לכוון בו לחץ האוויר הוא נמוך יותר. נניח שתי נקודות. באחת לחץ אוויר גבוה תסומן באות H בשנייה לחץ נמוך תסומן באות L.

מהירות הרוח היא ביחס ישר להפרש הלחצים בין H ל L וביחס הפוך למרחק בין H ל L.

שרוול רוח הוא צינור בד בצורת חרוט קטום, המחובר בקצהו הרחב לתורן, ומשמש להערכת מהירות הרוח וכיוונה.

מד רוח הוא מכשיר מדידה למדידת מהירות הרוח.

הרוח וכח קוריוליס[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור העקרון הזה נכון למרחקים קצרים – עד מאות בודדות של קילומטרים. במרחקים גדולים יותר כח קוריוליס משנה את כוון הרוח לחלוטין עד שרוב הרוחות נעות אנכית לקו שבין הלחץ הגבוה ללחץ הנמוך.

סוגי רוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרוחות מסווגות לפי אופיין והסיבות להיוצרותן. הרוחות יכולות להיווצר עקב תנאים גלובליים, רוחות כאלו תופיענה במקומות רבים בעולם. ישנן רוחות האופייניות למספר מצומצם של מקומות. רוחות אלו מאוד ספציפיות ושמן יצביע על מיקומן. למשל רוח מיסטראל (Mistral) היא רוח קרה החולפת מעל מחוז מיסטראל בצרפת.

שם הרוח יכול להשתנות מאזור לאזור, למשל הוריקן, טייפון, וציקלון טרופי הם שמות שונים לאותה הסופה. השם במקרה הזה מציין את מקום הסופה בעולם.

רוח ים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוח ים היא הרוח הנלמדת ביותר. רוח הים משמשת גם בתור מודל קלאסי להיווצרות עננים. רוח ים נוצרת עקב הפרשי טמפרטורה בין הים ליבשה. ביום השמש מחממת את הים ורצועת החוף. חום רב מוקרן מרצועת החוף ומחמם את שיכבת האוויר הנמוכה. הים מתחמם אף הוא אבל הוא מקרין פחות חום חימום הים גורם לאידוי מים. תהליך האידוי מקרר את האוויר שמעל הים. האוויר מתחלק לשלוש קבוצות. אוויר קר יחסית ולח מעל הים. אוויר חם ויבש מעל רצועת החוף. אוויר קר ויבש בשכבות הגבוהות. משקלו הסגולי של האוויר מעל רצועת החוף הוא הקטן ביותר ולכן הוא עולה למעלה ויוצר לחץ נמוך מעל רצועת החוף. האוויר הלח מהים נע לכיון הלחץ הנמוך ונכך יוצר רוח מהים ליבשה.

בלילה רצועת החוף מתקררת מהר בעוד שהמים שומרים על חומם. עכשיו המצב מתהפך. האוויר מעל הים מתחמם על ידי הים. האוויר מעל רצועת החוף מתקרר. האוויר החם מעל הים עולה למעלה ויצר לחץ נמוך. האוויר מרצועת החוף נע לכיון הים ונוצרת רוח מהיבשה לים.

משטר רוחות גלובלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרשי הטמפרטורה בין הקטבים לקו המשווה יוצר תנועת אוויר מעגלית. האוויר בקו המשווה מתחמם ועולה כלפי מעלה. אוויר קר מהקטבים יורד לתפוס את מקומו . לכאורה הינו מצפים לזרימה של אוויר קר מהקטבים על פני השטח לכוון קו המשווה. כח קוריוליס אינו מאפשר לתנועה להתבצע והוא מסיט את האוויר בחזרה לקטבים. למעשה נוצרות שלוש לולאות בכל אחד מחצאי כדור הארץ. (הצפוני והדרומי) הרוח נעה אלכסונית לכוון קווי הרוחב של כדור הארץ. האוויר נע בלולואה הראשונה לכוון קו המשווה. בלולאה השנייה לכוון הקוטב ואז שוב לכוון קו המשווה. לולאות אלו אחראיות על יצירת חגורת המדבריות ויערות הגשם. בחלק העליון של נקודת המפגש של הלולאות נוצרים זרמי סילון מהירות המקיפים את כדור הארץ.

סוגי רוחות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גם זכר גם נקבה באתר "השפה העברית"

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הדסה קפלן, "הרוח - תנועתה של האטמוספירה שבה אנו חיים", פי האטום ב-2, ינואר 1984.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]