3096 ימים

שגיאות פרמטריות בתבנית:סרט
פרמטרים ריקים [ קישור ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ אולפן, הפקה, מפיץ ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
שימוש בפרמטרים מיושנים ריקים [ הכנסות באתר מוג'ו ]

3096 ימים
3096

מבוסס על	אוטוביוגרפיה
בימוי	שרי הורמן
הופק בידי	מרטין מוסקוביץ
תסריט	ברנד אייכינגר, מרטין מוסקוביץ, רות תומא.
עריכה	מונה בּרַאוּוֶר
שחקנים ראשיים	תוּרֶה לינדהארט אנטוניה קמבל-היוז
מוזיקה	מרטין טוֹדְשַרוֹאוּ
צילום	מיכאל בלהאוס
מדינה	גרמניה
חברת הפקה	Constantin Film
חברה מפיצה	Paris Filmes
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	28 בפברואר 2013
משך הקרנה	111 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	דרמה
דף הסרט ב־IMDb

3096 ימים הוא סרט דרמה גרמני דובר אנגלית משנת 2013 שבוים על ידי שרי הורמן, בכיכובם של תוּרֶה לינדהארט ואנטוניה קמבל-היוז. הסרט מבוסס על אוטוביוגרפיה של נטשה קמפוש האוסטרית, שנחטפה ב-2 במרץ 1998 בהיותה בת 10, והוחזקה במרתף על ידי וולפגנג פריקלופיל במשך 3096 ימים (כשמונה וחצי שנים), עד שנמלטה מביתו ב-23 באוגוסט 2006.

המפיק והתסריטאי ברנד אייכינגר שקיבל לידיו את הפקת הסרט, מת מהתקף לב בעיצומה של כתיבת התסריט, ואת העבודה השלימו מרטין מוסקוביץ, באותה עת ראש תחום טלוויזיה וקולנוע בחברת Constantin Film שהפיקה את הסרט, והתסריטאית רות תומא.

דמויות ראשיות

• נטשה קמפוש – בת להורים גרושים. בגיל עשר, היא ילדה שמנמנה ובודדה, אשר אִמָּהּ נוזפת בה לעתים קרובות בשל גרגרנותה. אביה נוהג לצרפה לבילוייו הליליים בבר, דבר שמעורר מריבה בין נטשה לאמה בתחילת הסרט.
• וולפגנג – חוטפה של נטשה. טכנאי תקשורת מובטל, אשר לדבריו עבד בעבר בחברת סימנס. בבעלותו רכב מסחרי לבן מדגם מרצדס המשמש אותו בעבודתו. וולפגנג מתגורר בגפו בבית פרטי, שמתחתיו חפר ובנה חדרון נסתר בו כלא את נטשה. אמו נוהגת לבקר אותו ולהכין לו אוכל, מוטרדת מכך שאין לו בת זוג, והוא מרגיע אותה שאיננו הומוסקסואל. שם משפחתו (פריקלופיל) לא מוזכר במהלך הסרט.

פרולוג

בפרולוג הקודם לעלילה, נראות תמונות מסצנת ניסיון בריחה מאוחר של נטשה קמפוש בעת טיול עם חוטפה באתר סקי. על רקע התמונות נשמע מונולוג של נטשה, המבטאת את הבנתה מתקופת שבייה, שהפרשה יכלה להסתיים רק במותה שלה או במותו של החוטף.

עלילה

בסצנת הפתיחה, נטשה הקטנה מבלה עם אביה ורוקדת על שולחן בבר, לגאוותו של האב השתוי. למחרת בבוקר, האם מעירה את נטשה לבית הספר, ומאחר שהילדה מתקשה לקום, היא מבינה שנטשה שוב בלתה עם אביה, והילדה משקרת ומכחישה. בתגובה, האם סוטרת לה ומתנצלת מיד, אך נטשה הנעלבת יוצאת מהבית והולכת לבדה לבית הספר בפעם הראשונה, לאחר שתמיד אמה הסיעה אותה.

בדרכה לבית הספר, נטשה עוברת ליד רכבו של וולפגנג החונה בשולי הכביש, ומן הרכב יוצא בעליו, מתנפל עליה וגורר אותה לרכב. ילדה שעוברת במדרכה ממול, עדה למתרחש. וולפגנג נוסע לביתו, מכניס את נטשה כשהיא מורדמת לחדרון שבמרתף הבית, ונועל אותה שם. בלילות הראשונים, לאחר שנטשה מבינה שהחוטף לא מתכוון לשחרר אותה, היא מבקשת מוולפגנג לקרוא לה סיפור ולתת נשיקה לפני השינה, כפי שהורגלה בביתה. בלילה השלישי, וולפגנג קורא לה את המעשייה הנסיכה והאפון, ויוצר אנלוגיה בין הסיפור למצבה של הילדה הכלואה.

בזמן שאמו וסבתו מבקרות אצלו, מגיעים לבית שוטרים העוסקים בסריקות אחר נטשה וחוטפה, משום שהרכב שלו מתאים לתיאור שבידי המשטרה. מאחר שהסבריו מניחים את דעת השוטרים ודבר אינו מחשיד אותו, הם עוזבים את שטח הבית. וולפגנג מתעלל בנטשה נפשית, לא מאפשר לה לצאת מהחדר בו כלא אותה ומשקר לה שהוריה לא מוכנים לשלם עבורה דמי כופר. הוא מרעיב את נטשה המתחננת למזון ולשתיה, אותם היא מקבלת בתמורה לציות וכניעה מוחלטת. וולפגנג מתקין אינטרקום שבאמצעותו הוא יכול לשמוע את כל המתרחש בחדר המסתור של נטשה ולדבר אליה. במשך מספר שנים הוא צועק באינטרקום "צייתי לי, צייתי לי". מדי פעם היא מתנגדת, מתמרדת, מתחננת לשוב הביתה ומתכסת תכסיסים כדי לאלץ את וולפגנג להוציאה החוצה, אך ללא הצלחה.

כעבור ארבע שנים, נטשה בת 14, צנומה מאוד וחלשה. בשנים שחלפו מיום חטיפתה, נטשה לומדת מספרי הלימוד שהיו בילקוטה כאשר נחטפה. היא מקבלת את המחזור החודשי הראשון שלה ומדממת בחדרה, וולפגנג מתיר לה לראשונה לצאת מהחדר ולהתקלח באמבטיה הביתית שבקומה מעל, אך מאיים עליה שלא תנסה לברוח, כי כל הפתחים ממולכדים בחומרי נפץ. מאז, וולפגנג מתיר לה לצאת מדי פעם מהמסתור ולעלות אל הבית.

בערב חג המולד, נטשה שואלת את וולפגנג לשלום משפחתה והוא עונה לה שהמשפחה מתה, היא שייכת לו כי הוא יצר אותה, והיא איננה עוד נטשה. וולפגנג מחליט לשנות את שמה, והיא בוחרת בשם 'ביביאנה', ובקיצור - "ביבי", ואז הוא מגלה לה לראשונה את שמו הפרטי. מאז ולאורך הסרט, וולפגנג קורא לה "ביבי". השניים מתחילים לבנות חדר חדש בעליית הגג, וולפגנג משתף את נטשה בעיצוב החדר. בינתיים, הוא מתחיל לקחת אותה לחדרו לישון איתו בלילות, והם שוכבים זה לצד זה בתנוחת כפיות כאשר ידה האחת אזוקה באזיקון לידו של וולפגנג. יום אחד, וולפגנג קונה חבילת קונדומים. בערב הוא יוצא למועדון לילה, רוקד עם בחורה הנצמדת אליו ומגרה אותו מינית, אך הוא דוחה אותה, ממהר אל ביתו, ואונס את נטשה בפעם הראשונה. מיד לאחר האונס, וולפגנג נעתר לבקשתה של נטשה לצאת לטייל בגינת הבית. היא מבינה שהתלות ביניהם היא הדדית, מתגרה בו על כך ומעוררת את זעמו. מהיום שלמחרת, ההתעללות שלו בה מחריפה: הוא מאלץ אותה לעסוק בעבודות בית שחורות כשהיא עירומה, לשרת אותו, להכין ולהגיש לו אוכל, הכל תוך מכות וגערות, כשהוא אוסר עליה לאכול איתו.

וולפגנג קונה לנטשה בגדים ונעלי עקב, ולוקח אותה לקנות חומרי בניין עבור החדר החדש. נטשה מתבוננת בכמיהה באנשים החופשיים ברחוב, אך וולפגנג מאיים שהוא חמוש באקדח ואם תנסה לברוח או להזעיק עזרה הוא יירה בה ובכולם. בחנות היא מזהה הזדמנות לברוח, אך שומעת לראשונה בחייה קריאות ברמקול לעובדי החנות, מדמה שהרמקולים קוראים "צייתי לי" כפי שוולפגנג נוהג לעשות, ולא מנצלת את ההזדמנות.

כאשר החדר החדש מוכן, הם נכנסים למיטה, נטשה שואלת אותו מדוע בחר דווקא בה והוא מספר לה שראה אותה בבית קפה עם אמהּ, וחיוכה משך אותו. מתמונת פלאשבק מתברר שוולפגנג עקב אחרי נטשה הקטנה ותכנן את החטיפה מראש. הוא מתאר באוזניה כיצד חפר ובנה את החדרון במרתף במשך עשרה חודשים, מחודש יוני עד מרץ, מועד חטיפתה. באותו לילה, נטשה חווה אורגזמה לראשונה. היא כועסת על עצמה ומנסה להתאבד על ידי שריפת נייר טואלט בחדרה, כדי למות משאיפת עשן. ברגע האחרון היא מכבה את האש, מפזרת את העשן ומרססת את חלל החדר במטהר אויר, אך וולפגנג נכנס ומגלה את ניסיון ההתאבדות, מכה אותה ואומר שלעולם לא ישחרר אותה, והיא עונה לו "אם כך, אחד מאיתנו חייב למות". אחרי המקרה, נטשה מוסיפה חלק ליומן שהיא כותבת על-גבי פיסות נייר טואלט שאותן היא מגלגלת ומחביאה בתוך קופסת משחק. ביומן היא מפרטת ומונה את המכות שהוא מכה אותה בראש, בבטן ובבעיטות ברגליה.

בחורף האחרון לשבייה, וולפגנג יוצא לטיול סקי ומצרף את נטשה. כשהם באתר הגלישה, נטשה עושה ניסיון בריחה (תמונות מסצנה זו נכללות בפרולוג לסרט): היא ניגשת לאישה זרה בשירותים בעוד וולפגנג משגיח מבחוץ, מזדהה בפני האישה, אך לצערה, זו תיירת רוסיה שאינה מבינה את רצונה. כאשר יוצאת התיירת מהשירותים, וולפגנג שומע אותה פונה לחברתה ברוסית ומזכירה את השם "נטשה". הוא מבין שנטשה ניסתה לבקש עזרה, ומתנפל עליה במכות נמרצות ברכבו עם חזרתם מהטיול.

ביום הולדתה ה-18 של נטשה, השניים חוגגים. וולפגנג נותן לה שמלה חדשה במתנה, והם רוקדים, אך היא מעולם לא למדה לרקוד, וולפגנג מדריך אותה. אחרי זמן מה, השניים עובדים בגינה, ושכנה הגוזמת את הגדר החיה שלה, רואה אותם ומשוחחת עם וולפגנג, אך פעם נוספת, נטשה לא מנצלת את ההזדמנות להיחלץ.

בסיומה של העלילה, וולפגנג מתכוון למכור את מכוניתו ומורה לנטשה לעזור לו לנקות את המכונית עם שואב אבק, כשהיא לבושה בשמלת יום ההולדת שלה. הוא מקבל שיחת טלפון הנוגעת למכירת המכונית ומתרחק מנטשה. היא מבחינה בשער החנייה הפתוח, מנצלת בתושייה את הרגע ונמלטת מחצר ביתו של וולפגנג. היא מגיעה לגינה של קשישה ומציגה את עצמה, והקשישה מזמינה את המשטרה. השוטרים מגיעים, מתחקרים את נטשה, ולאחר שהיא מזדהה בשמה, הם מחזירים אותה להוריה המגיעים יחד לתחנת המשטרה. לאחר שוולפגנג רואה שנטשה ברחה, הוא מבין שדינו נחרץ, רץ לעבר פסי רכבת, נשכב עליהם בראותו קטר מתקרב, ומתאבד.

בתמונת הסיום, נטשה נוסעת עם הוריה במכוניתם, וברקע נשמע המונולוג שלה, שפתח את הסרט: "זה היה ברור: רק אחד מאיתנו ישרוד, ובסוף זו הייתי אני, לא הוא".

שחקנים

• תוּרֶה לינדהרט בתפקיד וולפגנג פריקלופיל.
• אנטוניה קמבל-היוז בתפקיד נטשה קמפוש.
• אַמֶלְיַה פִּידְגְ'ן בתפקיד נטשה הצעירה.
• טְרִינֶה דירהולם בתפקיד בריגיטה סירני, אמה של נטשה.
• דירְבְּהְלָה מולוי בתפקיד אמו של וולפגנג.

הפקה

בסוף שנת 2012 עלו חששות בנוגע למשקלה הנמוך של השחקנית הראשית אנטוניה, שרזתה מאוד עבור התפקיד בסרט. בראיון למגזין הבריטי Evening Standard היא אמרה שרצתה "לסבול ככל הניתן כפי שקמפוש סבלה בשבי". בנוסף, חשפה בראיון כי נגרמו לה קרע בגיד אכילס, אצבע שבורה ברגל, צלע סדוקה וכן מספר חתכים ופציעות – אלו נגרמו משום שסט הצילומים דימה תנאים דומים ביותר לתנאי הכליאה של קמפוש במציאות.

קישורים חיצוניים

• "3096 ימים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
  פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית שמוליק דובדבני, "3096 ימים": לנצל את הניצול לטובה, באתר ynet, 7 באוקטובר 2013
• ביקורת סרט באתר "אנשי הספר".