ברוך יצהר – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ הסרת תבנית:אין תמונה משדה תמונה בתבנית, בערך בו יש הצגה אוטומטית של "אין תמונה"#
שורה 1: שורה 1:
{{חייל
{{חייל
|שם=ברוך יצהר
|שם=ברוך יצהר
|תמונה=
|תמונה={{אין תמונה|גבר|יישור=מרכז}}
|כיתוב=
|כיתוב=
|נולד=[[6 בספטמבר]] [[1908]]
|נולד=[[6 בספטמבר]] [[1908]]

גרסה מ־15:04, 17 בפברואר 2017

תבנית:חייל ברוך יצהר (6 בספטמבר 190825 ביוני[1] 1987) היה קצין משטרה צבאית ראשי (קמצ"ר) השלישי של צה"ל, בדרגת אלוף משנה (1954-1951).

ביוגרפיה

יצהר נולד בשם בוריס פיינגולד בעיר יאלטה שבחצי האי קרים ב-1908. עלה לארץ ישראל עם הוריו ואחיו בשנת 1922. ילדותו ונעוריו עברו עליו בשכונת בורוכוב (גבעתיים), שבה שימש אביו, משה יצהר, שברוסיה היה מנהל בית יתומים יהודי ומורה לעברית, כמורה בבית הספר המקומי.

הוא הצטרף לארגון "ההגנה" והתקדם בתפקידי הדרכה ופיקוד. בתקופת המאורעות שהה בירושלים ומונה למפקד נווה יעקב ועטרות ולאחר מכן בחניתה. היה בין מייסדי הנודדת הירושלמית, יחד עם יצחק שדה ואליהו בן חור.

בשנת 1940 קיבל הוראה ממפקדת ההגנה להתגייס לצבא הבריטי והיה מראשוני המתנדבים לחיל הרגלים. סיים קורס קצינים. במסגרת הבריגדה היהודית סיים את שירותו בדרגת מייג'ור (רב-סרן) בגדוד הראשון.[2] בשנת 1946 שוחרר וחזר לפעילות בנוטרות.

עם התארגנות צה"ל הוטל עליו להקים בסיס הדרכה לנהגים, ובנוסף להיות אחראי על אספקת מזון בכלי רכב מבסיס השילוח לירושלים. בשנת 1949 קיבל לידיו את הפיקוד על חטיבת מחוז 17 (השומרון ונתניה) מידי צבי צור, בדרגת סגן-אלוף[3]. בשנת 1950 סיים קורס מג"דים.

לאחר שפיקד בהצלחה כראש מטה על הצעדה בירושלים,[דרושה הבהרה] מונה ב-15 במאי[4] 1951 לקמצ"ר. הוא הקים את בית הכליאה לחיילות ופיתח את יחידת הכלבנים. גל העולים שהגיע לישראל בתקופת כהונתו הוביל לעלייה תלולה במספר העריקים. בשנת 1954 מונה למפקד חטיבת הראל ובמקביל מונה לסגן נשיא בית הדין הצבאי העליון.[דרושה הבהרה] פרש מצה"ל בשנת 1955.

[5] ברוך יצהר נישא ללאה פולונסקי, ילידת אוקראינה, ולהם שלושה ילדים: גני, צור ואיל.

יצהר נפטר ב-1986, בגיל 79.

לקריאה נוספת

  • צבי הראל, המשטרה הצבאית, כרך 16 של צה"ל בחילו: אנציקלופדיה לצבא ולביטחון; עורכים: יעקב ארז, אילן כפיר; עורך אחראי: יהודה שיף, תל אביב: רביבים, 1982, עמ' 29.
  • דני אשר, אדום כחול סיפורו של חיל, משהב"ט, 2008, עמ' 31-39.

הערות שוליים

  1. ^ ברוך יצהר באתר חברה קדישא ת"א–יפו (אמנם, ברשומה נטעם כי עלה לארץ ב-1917).
  2. ^ יואב גלבר, מקומה של ההתנדבות לצבא הבריטי במדיניות הציונית והישובית: 1939–1942, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1977, עמ' 727.
  3. ^ גדודי הנוער נושאים לפידי הגבורה לירושלים, דבר, 19 בדצמבר 1949
  4. ^ חילופי גברא במ.צ., חרות, 18 במאי 1951.
  5. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:דבר

    פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

    פרמטרים ריקים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    לחברנו ברוך יצהר, דבר, 27 בנובמבר 1940

    שגיאות פרמטריות בתבנית:דבר

    פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

    פרמטרים ריקים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    מורי בית הספר שכונת ברוכוב, הנהלת הספריה ע"ש יצהר, ברכת מזל טוב, דבר, 28 בנובמבר 1940.


ערך זה הוא קצרמר בנושא צה"ל ובנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.