יאלטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יאלטה
Ялта
Gerb Yalty.jpg
סמל העיר
Yalta.jpgהעיר יאלטה מחוף הים השחור
מדינה / טריטוריה אוקראינה
מחוז קרים
גובה 40 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

80,552‏  (נכון ל-2005)
קואורדינטות 44°29′51″N 34°10′23″E / 44.4975°N 34.173056°E / 44.4975; 34.173056קואורדינטות: 44°29′51″N 34°10′23″E / 44.4975°N 34.173056°E / 44.4975; 34.173056
אזור זמן UTC +3
http://jalita.com
הטיילת של יאלטה (נאברז'נה) עם מלונות, בתי קפה ומסעדות
ארמון ליבדיה, הממוקם בכפר בשם זה, ושימש לוועידת יאלטה במלחמת העולם הII
הרכבל ביאלטה
קן הסנונית ליד יאלטה, נבנה בסגנון נאו-גותי ב-1912 לפקודתו של הברון הגרמני סטנגל, ועל פי עיצוב האדריכל הרוסי א. שרווד

יאלטה (אוקראינית ורוסית Ялта; טטרית של קרים Yalta) היא עיר בחצי האי קרים בדרום רוסיה, על החוף הצפוני של הים השחור. העיר נוסדה על חורבות ישוב דייגים יווני עתיק שנקרא "חוף מבטחים" (γιαλος - יאלוס ביוונית).

העיר בנויה על לשון יבשה הפונה דרומה עמוק אל תוך הים השחור, ומוקפת בהרים מיוערים. האקלים באזור הוא ים תיכוני ממוזג, וסביב העיר יש מטעי זיתים וכרמים. המונח 'יאלטה רבתי' משמש לתאור אזור החוף הדרומי של חצי האי קרים, מגדת הנהר פורוס, ועד העיר גורזוף.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שיאלטה שוכנת מדרום להרי האי קרים, והיא סגורה בתוך חצי גורן של גבעות, האקלים בה ממוזג. בפברואר הטמפרטורה הממוצעת מגיעה ל-4°C. נדיר לראות שלג במקום, ושכבות השלג הדקות, אם ישנן, נמסות במהירות. ביולי, מגיעה הטמפרטורה הממוצעת ל-24°C. בגלל קרבת הים השחור, ובזכות רוחות הבריזה הקלות המנשבות באזור, העיר כמעט אינה מתחממת, אלא לעתים נדירות ביותר. השמש מאירה בממוצע 2,250 שעות, והטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 13°C.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד למאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיום היישוב ביאלטה נרשם לראשונה בידי גאוגרפים ערבים מן המאה ה-12 אשר תיארו את המקום כישוב דייגים עם נמל. במאה ה-14 המקום שימש כתחנת מסחר של ספני גנואה, לאורך חופי קרים ונודע בשם אטליטה או גאליטה. ב-1475 המקום נכבש על ידי האימפריה העות'מאנית, וסופח למחוז שנקרא אייאלת קיף (או 'פאודיסיה'), בעוד האזור שמצפון ליאלטה נותר עצמאי בחלקו במשך שנים רבות ונקרא חאנות קרים. ב-1778 תושביה היוונים של יאלטה גורשו למריופול, אך חלקם נותרו בכפר סמוך אשר הם יסדו, שנקרא אף הוא יאלטה. האימפריה הרוסית סיפחה את יאלטה אליה בשנת 1783, יחד עם שאר חצי האי קרים, דבר שהוביל למלחמת רוסיה טורקיה בשנים 1787-1792.

במאה ה-19 המקום שימש כעיירת נופש וקיט לבני האצולה הרוסית. הסופר הנודע לב טולסטוי בילה שם מספר חופשות קיץ, ואנטון צ'כוב קנה שם ב-1898 את האחוזה הלבנה ("בלאיה דאצ'ה") בה התגורר עד 1902. העיר יאלטה היא המקום המתואר בסיפורו הקצר של צ'כוב, 'האשה והכלב' ובמחזה המפורסם שלו 'האחיות. שם העיר נקשר גם עם בית המלוכה הרוסי, כאשר ב-1889 הצאר אלכסנדר השלישי בנה את ארמון מסאנדרה מעט צפונה לעיר, וב-1911 הצאר ניקולאי השני בנה מערבית לעיר את ארמון ליבאדיה.

במאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-20 שימשה יאלטה כעיר הקיט והנופש העיקרית לאזרחי ברית המועצות. בשנת 1920 לנין הכריז על חשיבותה הרפואית של המנוחה למעמד העובדים (פרולטריון), ועל אזור יאלטה כמתחם שנועד לצורך זה במיוחד. תנועת אזרחים בברית המועצות לא הייתה פשוטה ומעטים בלבד, בעיקר מיוחסי השלטון, הורשו להגיע ולנפוש לחוף הים השחור. סטלין השתמש בארמון מסאנדרה כארמון הנופש הפרטי שלו.

ב-4 בנובמבר 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, כל האסירים הפוליטיים בבית הכלא שביאלטה נורו למוות על ידי הנ.ק.ו.ד. יום לפני כיבוש העיר על ידי הגרמנים. בסוף מלחמת העולם השנייה הגיעה העיר לכותרות בהיותה מקום הכינוס של מנהיגי בנות הברית בועידת יאלטה.

העיר כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות התפרקות ברית המועצות סבלה יאלטה ממשבר כלכלי, שנבע מכך שאזרחי רוסיה ואוקראינה ברובם התרוששו, בעוד העשירים המעטים נסעו לערי קיט באירופה ובטורקיה. העיר הפכה לנמל מעבר, בעיקר לנוסעים באוניות, ובהיותה תחנת קצה למסילה הארוכה ביותר באוקראינה. בעיר מלונות, חופים, בתי תיאטרון וקולנוע, ותעלה ציורית, שלארכה טיילת.

אתרי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הטיילת החדשה (נברז'נאיה) - חודשה ב-2003.
  • הכנסייה הארמנית
  • הכנסייה הקתולית, קתדרלת נבסקי וארמון ליבאדיה (כולם פרי תכנון האדריכלים הרוסים המפורסמים נ. קרסנוב ופ. טרבניוב)
  • הרכבל של יאלטה - המובילה לגבעת דרסן, ממנה ניתן לצפות על החוף
  • מלון טאוריקה המשוחזר - הראשון באימפריה הרוסית עם מעלית
  • קתדרלת נבסקי וארמון ליבדיה - (שניהם פרי תכנונו של קרסנוב)
  • בניין משרד הביטחון לשעבר (סגנון גותי)
  • גן החיות של יאלטה
  • המוזיאון הימי (האקווריום) של יאלטה - ובו דולפינים קטנים.
  • מוזיאון בית צ'כוב
  • מוזיאון בית לסיה אוקראינה
  • גן ציבורי - גן המעשיות
  • בית המלחין א ספנדיארוב

ובסביבת יאלטה:

  • הגן הבוטני - גן בית הספר למדעי הצמח
  • ארמון ליבדיה
  • ארמון מסנדרה ובתי היקב
  • מרכז הילדים הבינלאומי בגורזוף
  • הר פטרי והרכבל
  • ארמון ורונצוב
  • קן הסנונית

היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

‏‏בגלל מיקום ארמון המלוכה של הצאר, הוגבלה נוכחות היהודים, ובין 1860 ועד 1893 נאסרה ישיבתם בעיר כלל. החל מ-1893 הותר אך ורק ליהודים הרשומים כתושבי רוסיה, ואשר להם אישור לנוע ברחבי המדינה להתיישב שם. האחרים - כולל זקנים וחולים שהגיעו למקום לצורך רפואי, גורשו. ב-1897 היו 1,025 יהודים כ-8% מן האוכלוסייה. ב-1926 היו 2,353 יהודים בעיר שהם כ-6% מתושביה (גידול במספר, אך ירידה ביחס לאוכלוסייה הכללית). עם הכיבוש הגרמני בסוף 1941, היהודים רוכזו בגטאות. ב-16 וב-17 בדצמבר 1941, נרצחו כ-1500 יהודים בגטאות אלו.

בסוף מלחמת העולם השנייה הגרמנים שידרו הודעה על "הועידה היהודית ביאלטה" כשכוונתה לבנות הברית‏‏‏[1].

בשנת 2004 תלמידי ישיבה במקום ערכו טקס הכנסת ספר תורה לראשונה בעיר מזה 80 שנה. ב-2005 היה במקום מרכז קהילתי יהודי וארגון "חסד נפתול" לסיוע‏[2] וכן בית חב"ד‏‏‏[3].

אסיר ציון לשעבר, דוד שרייר פטרוב, כתב רומן אוטוביוגראפי בחלקו, על נעוריו ביאלטה בזמן מלחמת העולם השנייה‏‏‏[4].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על התגובה הגרמנית לקראת ההפסד מתוך הספר המכוון: האויב היהודי‏ (אנגלית)
  2. ^ על יהודי ילטה (אנגלית)‏
  3. ^ העיתון הצופה מפרסם מאמר הרב מיאלטה כולל תמונת הקהילה המקומית. ‏
  4. ^ סתיו ביאלטה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]