לוע-ארי גדול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןלוע-ארי גדול
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: לחכיים
סוג: לוע הארי
מין: לוע-ארי גדול
שם מדעי
Antirrhinum majus
ליניאוס, 1753

לוֹעַ-אֲרִי גָּדוֹל (שם מדעי: Antirrhinum majus) הוא בן-שיח בסוג לוע-ארי, פריחתו בולטת ובית גידולו על מחשופים של סלעים קשים. הוא נמנה עם משפחת הלחכיים (בעבר שויך למשפחת הלועניתיים)[1]. שמו מגיע משום דמיון הפרח לפה. באמצעות לחיצה קלה על כותרת הפרח ניתן לפתוח ולסגור אותו, בצורה שמדמה פה.

מוצאו של לוע-ארי גדול (A. majus) מדרום מרכז צרפת, ממזרח ההרים הפרינאיים ועד צפון מזרח ספרד ובאיים הבלאריים. והוא נחשב כצמח שהובא לישראל על ידי הצלבנים. אם כי, כיום, מתחזקת הסברה שבצפון ישראל גדל מין בר לוע-ארי טוֹרְטוּאוֹסוּם ( Antirrhinum tortuosum Bosc ex Lam). לפי אתר POWO מין זה גדל בר בדרום ספרד ובסיציליה, ומצפון אפריקה (לא כולל מצרים) עד צפון ישראל[2]. בגן הבוטני האוניברסיטאי בגבעת רם נמצא שצמחי הבר הללו מכליאים ספונטנית עם זני תרבות של A. majus ומייצרים צאצאים פוריים, בשל כך הבוטנאים הישראליים מעדיפים לכלול אותם תחת אותו המין A. majus, דהיינו לוע-ארי גדול[3].

מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוע-ארי גדול, פורח בגבעות ליד ראש העין ואלעד. צילום ממרץ 2008.

מין זה בן-שיח מעוצה בבסיסו, בעל עמודי פריחה. פרטים של מין זה לעיתים נראים כשיח בינוני בקומתו, ולעיתים מופיעים פרטים קטנים יותר על מחשופי סלעים וכתלים, כצמח כתלים אופייני שפורץ ממקומות עם אדמה מועטה מאוד.

העלים מסורגים, פשוטים, תמימים וללא לוואים.

התפרחת דמוית אשכול, לרוב אמירית (בקצה הגבעול) לפעמים בצורת שיבולת, לפעמים הפרחים יחידים בחיק העלים.

הפרחים דו-מיניים, הפרחים בעלי סימטריה דו-צידית. צבע הפרחים הכללי הוא ורוד פריחתם בולטת בזמן תחילת הקיץ, שאינה משופעת בפריחה. במקרים מסוימים, ניתן לראות פרחים פורחים לכל אורך הקיץ, במיוחד אם משק המים של הצמח משופר.

הגביע בעל 5 אונות שוות כמעט, קצרות מצינור הכותרת, דמויות ביצה ועגולות בראשן (בשונה מלוע-ארי סיצילי שאונות הגביע שלו חדות או חדות כמעט)[4].

הכותרת דו-שפתנית, אורכה 45-30 מ"מ (17 עד 25 מ"מ בלוע-ארי סיצילי), צבעה ורוד או ארגמן (בעל מגוון רחב של צבעי הכותרת בזנים תרבותיים) ובמרכז הפרח ישנו כתם בהיר יותר. לוע הפרח סגור על ידי קיפולי השפות, בסיסה מורחב בדמות שק. השפה העליונה זקופה, התחתונה מפושקת[4].האבקנים 4. הזירים ארוכים ואינם שווים באורכם.

הפרי הוא הלקט דמוי ביצה או אגס (לעיתים נראה כראש צפור. ובקדקודו שריד של עמוד השחלה. בעל מגורות בלתי שוות, בכל מגורה זרעים רבים. הלקט נפתח באמצעות נקבים. המגורה האחורית, הגבוה יותר, העליונה, נפתחת על ידי עפעף אחד, הקדמית, הנמוכה יותר על ידי 2 עפעפים משוננים.

הזרעים רבים חסרי שפה קרומית[5][4]. לזרעים פוריות רבה, נביטתם קלה ומתאפשרת לכל אורך השנה.

תפוצה בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום, ניתן למצוא את לוע-הארי הגדול בשני בתי גידול שונים בארץ ישראל:

  • באזור הגליל כצמח כתלים ומצוקים טחובים. אתרים ידועים כדוגמה הם נחל כזיב בגליל המערבי ונחל עיון ליד מטולה ובמטולה עצמה. קיים פולמוס לגבי מקורם של צמחים אלה - אם כצמח בר נדיר, או שמדובר בצמחים פליטי תרבות שהובאו לארץ באמצעות הצלבנים. בהנחה שמדובר בצמח בר, הוא נדיר ביותר, נמצא רק במספר אתרים מצומצם והוא ערך טבע מוגן[6].
  • באזור מבואות ירושלים, בעיקר בשולי כביש מספר 1. מין זה נשתל שם על ידי מע"צ ומפיץ את עצמו לאורך בית-גידול מופרע זה, ומייפה את הנוף בתקופת פריחתו.

לוע-ארי כצמח נוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוג לוע הארי מגודל כצמח נוי בארץ ובעולם, בייחוד כצמח חד-שנתי. השימוש במין לוע-ארי גדול לא מקובל, ועיקר השימוש הוא בזנים שונים של לוע הארי חד-שנתי. כיום ניתן למצוא במשתלות מגוון זנים של צמח זה, בצבעים שונים. יתרונותיו של צמח זה הוא פריחה יפה וארוכה, במגוון צבעים, תוך זמן קצר באופן יחסי. בישראל, מגדלים את לוע הארי בעיקר כצמח חד-שנתי בעונת החורף, משום שהוא עמיד לצינה.

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לוע-ארי גדול בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ .Antirrhinum majus L, לוע-ארי גדול, באתר POWO plants of the World Online. Published on the Internet, ‏6-2023
  2. ^ Antirrhinum tortuosum Bosc ex Lam., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  3. ^ לוע-ארי גדול, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  4. ^ 1 2 3 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 606-607
  5. ^ מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1998, עמ' 411
  6. ^ אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), התשס"ה-2005