מיקרו אשראי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מיקרו אשראי הוא חלק מתחום המיקרו מימון, כלומר אספקת שירותים פיננסיים לאנשים עניים מאד. מיקרו אשראי הוא הקצאה של הלוואה קטנה מאוד ליזמים ובעלי עסקים עניים שאינם יכולים בדרך כלל לקבל שירותים בנקאיים. לאנשים כאלה בדרך כלל אין ערבים, הכנסה יציבה או היסטוריית אשראי, ולכן הם אינם עומדים אפילו בקריטריונים הבסיסיים ביותר לקבלת אשראי בדרכים המסורתיות. מיקרו מימון כולל, פרט להלוואות, גם אפשרות מיקרו חיסכון, מיקרו ביטוח, וכלים פיננסיים חדשניים אחרים.

למרות שמוסדות של מיקרו אשראי ומיקרו מימון קיימים בצורות שונות כבר מהמאה ה-19, הגל הנוכחי של עניין בתחום החל בשנות ה-70 של המאה ה-20, בפרויקטים של הארגון ACCION ושל בנק גרמין של מוחמד יונוס בארצות מתפתחות. בראשית דרכו הוא זכה לזלזול מצד רוב הגורמים בארגוני הפיתוח הגדולים, שלא האמינו ביכולתם ומחויבותם של המיקרו לווים לעמוד בהתחייבויותיהם. כיום הוא נחשב לאמצעי חשוב במאבק בעוני העולמי, והוא מאפשר לאנשים עניים מאוד ליזום צורות של תעסוקה עצמית, ליצור הכנסות, ולעתים קרובות לחסוך ולצאת ממעגל העוני. הצמיחה בהכנסה הפנויה בתורה מביאה לצמיחה כוללת של המשק במדינות אלה. האו"ם הכריז על שנת 2005 כ"שנת המיקרו אשראי הבינלאומית", ומוחמד יונוס זכה בפרס נובל לשלום בשנת 2006. בשל ההצלחה של מיקרו אשראי, החל עניין בתחום גם בתוך תעשיית הבנקאות המסורתית, כאמצעי לצמיחה עתידית בכלכלות המתפתחות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש מספר יוזמות וארגונים היסטוריים שאפשר לראותם כמי שעסקו במיקרו מימון ובמיקרו אשראי. בגרמניה, תנועת כלכלת הכפרים של פרידריך וילהלם ראיפזן נוסדה בשנת 1864, ובשנת 1901 נהנו משירותיה כ-2 מיליון איכרים. תנועה זו התבססה על איגודי אשראי, כלומר ארגונים קואופרטיביים של אשראי-הדדי. ראיזן יזם את התנועה כפתרון לעוניים של מי שהיו עד זמן קצר לפני כן צמיתים, וניצולם על ידי מלווים מקומיים. אלפונס ודורימן דז'רדן ייסדו בקוויבק, קנדה, תנועה דומה ב-1900. עקרונות של מיקרו אשראי יושמו גם בתוכנית מרשל לאחר מלחמת העולם השנייה באירופה.

הגלגול הנוכחי של המיקרו מימון מזוהה בעיקר עם פעילות במדינות המתפתחות וקשור למספר ארגונים שהחלו את פעילותם בשנות ה-70, ביניהם:

  • ACCION - ארגון זה החל את דרכו בשליחת מתנדבים לעבודה בפרויקטי תשתיות באמריקה הלטינית. בשנת 1973 הוא החל לפעול להענקת הזדמנויות כלכליות לעניים, כדי שיוכלו ליצור שיפורים בני-קיימא בחייהם. התוכנית להענקת הלוואות קטנות למטרות עסקיות לעניים החלה בעיר רציפי שבברזיל. לטענת הארגון, הלוואות אלה היו הסנוניות הראשונות של המיקרו אשראי המודרני. הניסוי הצליח, ובמשך ארבע שנים הארגון העניק 885 הלוואות עם שיעור החזרה של מעל 90%. ההלוואות סייעו ליצירה או ייצוב של 1,386 מקומות עבודה. ההצלחה שינתה את דרכו של הארגון, שהחל לעסוק אך ורק במיקרו מימון. כיום הוא פועל במדינות בכל רחבי דרום ומרכז אמריקה, בארצות הברית, באפריקה ובהודו.
  • בנק גרמין - בערך באותה תקופה, וללא קשר, מוחמד יונוס, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת שיטגונג בבנגלדש, החל בניסוי דומה. את ההלוואה הראשונה שלו, בסך 27 דולר ארצות הברית הוציא יונוס מכיסו הפרטי בשנת 1974. בשנת 1976, יונוס הקים את בנק גרמין כדי לספק הלוואות לעניי בנגלדש. מאז הלווה הבנק למעלה מ-5 מיליארד דולר ארצות הברית לכמה מיליוני אנשים - בשנת 2005 עמד מספר ההלוואות הפתוחות על 4 מיליון. כדי להבטיח את החזרת ההלוואות, הבנק משתמש בשיטה של "הלוואות סולידריות", באמצעות "קבוצות סולידריות": קבוצות קטנות ולא פורמליות, כמעט כולן של נשים, שנועדות מדי שבוע בכפריהן ומתקבצות כדי לפגוש את נציגי הבנק, ושחבריהן תומכים זה בזה. כיום הבנק מציע גם שירותי הלוואות מסוגים אחרים ושירותי חיסכון. הבנק, ביחד עם מייסדו יונוס, זכו בפרס נובל לשלום בשנת 2006.

התמקדות בנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העניין של סוכנויות ומוסדות מיקרו אשראי ברחבי העולם בנשים הולך וגובר, ויש הארגונים המתמקדים רק בהלוואות לנשים. הסיבות לכך הן שנשים בדרך כלל אחראיות על גידול הילדים, ועוני של נשים פוגע בהתפתחותם הפיזית והחברתית של ילדיהן. הניסיון מראה שנשים נוטות להחזיר את ההלוואות, שהן משקיעות את הכסף בדרך שתביא רווחה למשפחותיהן, ושמעמדן המשפחתי והחברתי משתפר משום שהן מסוגלות להרוויח כסף.

המגמה של התמקדות בנשים החלה בבנק גרמן בבנגלדש. בתחילת דרכו הלווה הבנק לנשים וגברים כאחד, אבל עם הזמן, מהסיבות שתוארו, הוא החל להתמקד בנשים, וכיום 96% מההלוואות ניתנים לנשים. ארגונים שונים הלכו בעקבותיו, ובמקומות מסוימים קמו ארגונים שיועדו מראש להלוות לנשים בלבד.

עם זאת יש הטוענים[דרוש מקור] שבמקרים רבים נשים משמשות רק ככיסוי, כאשר הלווים האמיתיים הם בעליהן או בניהן. הגברים משתמשים בכספים לצרכיהם, בעוד הנשים נושאות בנטל הסיכון הפיננסי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]