מי זהר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מי זְהֵר (נקרא גם "מי פריחת הדרים", באנגלית "מי פרח התפוז") הם תרחיף - תוצר לוואי של תהליך זיקוק של ניצני פריחת פרחי ההדרים. התמצית משמשת בעיקר כתבלין. היא מתוקה יותר ממי ורדים ומשמשת כתחליף להם בתחום המגדנאות במזרח הרחוק ובמזרח התיכון. נוהגים להוסיף אותה בעיקר למאכלים מזרחיים לקינוחים, דברי מאפה, ומשקאות שונים כגון סחלב, פלודה, מלבי, קפה שחור, רחת לוקום, גלידה מסטיק, גלידה פרסית, ועוד. במגדנאות הערבית משתמשים במי זהר בעיקר לתיבול עוגיות המעמול, בקלווה, אטריות קדאיף, ועוגת סולת. בחנויות התבלינים ניתן להשיג מי זהר מהולים במים או בתמצית מרוכזת יותר בדומה למי ורדים. יש הנוהגים להוסיף מי זהר לדברי מאפה לפני האפייה בעיקר למאכלים של בצק פילו. יש הנוהגים להוסיף מי זהר גם למאכלים בשריים או קוסקוס.

הפקת מי זהר נעשית בתהליך בו מחממים את הפרחים באדים, אל אדי המים נוסף ריחם של הפרחים והשמן שבהם, בהמשך האדים פוגשים משטח זכוכית שמקרר אותם בבת אחת ומשיב אותם למצב צבירה נוזלי. המים הפכו למבושמים בפרחים ומעליהם שכבה דקה של שמן. לפני השימוש מנערים את הבקבוק כדי להשתמש במים מעורבבים בשמן. מי זהר גם מוסיפים טעם ללימונדה, לתה, ורוטב של סלט. מי זהר משמשים גם בתור "בושם". מתאים לרענן את הגוף בכמה טיפות על הצוואר ומפרקי הידיים.

ברפואה המסורתית, מיוחסת למי זהר גם השפעה בריאותית, לאחר שהיה ממושכת בשמש ללא הגנה מספקת. מריחה של הנוזל על הפנים, ובעיקר על המצח, נחשבת למועילה ולמקלה, ובוודאי מרעננת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Foodlogo.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מזון. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.