מצרים התיכונה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מצרים התיכונה הינו חבל ארץ במצרים השייך למצרים העליונה. הוא משתרע באזור שבין מצרים התחתונה שבעיקרו הוא אזור הדלתה של הנילוס . מבני סויף (بني سويف) בצפון מקו רוחב 31° 05' N ובמעלה זרם הנילוס דרומה כולל אזור אל-פיום, אסיוט, סוהאג ועד העיקול של הנילוס ליד קינא (قنا).
הכינוי מצרים התיכונה לחבל ארץ זה נוצר במאה ה-19 על ידי הארכאולוגים, אשר הרגישו בצורך לייחד שם נפרד לחבל ארץ זה המתחיל מדרום לקהיר. במצרים העתיקה החלוקה הייתה לשני אזורים: מצרים העליונה ומצרים התחתונה.
מבחינה גאוגרפית באזור זה נדחק אפיק הנילוס לעבר השוליים המזרחיים של עמק הנילוס, כתוצאה מכך השטח המעובד על יד האיכרים נמצא ברובו במערבו של הנהר.
