נילוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בנהר הנילוס. אם התכוונתם לעורך "הפרוטוקולים של זקני ציון" סרגיי נילוס, ראו סרגיי נילוס.
| נהר הנילוס | |
|---|---|
 הנילוס ליד לוקסור |
|
| אורך | 6,670 קילומטר |
| גובה מוצא הנהר | 1,134 מטר |
| ספיקה ממוצעת | 2,870 מטר מעוקב לשנייה |
| אגן הניקוז | 3,349,000 קילומטר רבוע |
| מוצא | יער ניוגווה ברואנדה |
| שפך | הים התיכון |
| מדינות באגן הניקוז | בורונדי, רואנדה, קונגו טנזניה, קניה, אוגנדה אתיופיה, סודאן ומצרים |
 מסלול הנילוס ומקורותיו |
|
נילוס הוא נהר הזורם ביבשת אפריקה והוא הנהר הארוך ביותר על פני כדור הארץ. אורכו של הנילוס 6,695 ק"מ ושטח אגן הניקוז שלו 2,870,000 קמ"ר, כעשירית משטחה של אפריקה.
הנהר מהווה עורק חיים למצרים וסודאן וזהו מקור המים העיקרי במדינות צחיחות אלו. לנילוס שני מקורות עיקריים: הנילוס הלבן המתחיל באפריקה המשוונית והנילוס הכחול המתחיל באתיופיה.
תוכן עניינים |
[עריכה] שמות הנהר
בערבית הוא נקרא نهر النيل (נהר אנ-ניל ובתרגום נהר הניל), בתנ"ך הוא מוזכר בשמות "יאור", "נהר מצרים" או "שיחור", שמו הנוכחי בא מיוונית.
[עריכה] הנילוס ומצרים העתיקה
הצפות הנילוס והצורך לחלק את המים לצרכי השקיית הגידולים החקלאיים יצרו מערכת אדמיניסטרטיבית מסודרת וכן תרמו לצורך במשטר מרכזי. בנוסף, יצר הצורך לחלוקת המים אמצעי מדידה שונים, הביטוי "קנה מידה" הוא שריד לאחד מאמצעי מדידה אלו - קנה שעליו היו סימנים שעל פיהם פתחו וסגרו מגופים וניתבו את זרימת המים לתעלות שונות.
[עריכה] חלקי הנילוס
הנילוס עובר דרך אוגנדה, קניה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (לשעבר זאיר), אתיופיה, סודאן ומצרים בה הוא נשפך לים התיכון. כיוון זרימתו הוא מדרום לצפון.
את מקורות הנילוס הכחול גילה לעולם המערבי הבריטי ג'יימס ברוס בשנת 1770, על מקורות הנילוס הלבן הייתה מחלוקת בין סר ריצ'רד פרנסיס ברטון שטען שמקורו באגם טנגנייקה לבין ג'ון הנינג ספיק שטען שמקורו באגם ויקטוריה. בשנת 1875 קבע סר הנרי מורטון סטנלי שמקור הנהר הוא אגם ויקטוריה כי מאגם טנגניקה לא יוצא נהר לכוון צפון.
[עריכה] הנילוס הלבן
לעתים נחשב אגם ויקטוריה למקור הנילוס, אך גם לאגם זה יש מספר נהרות שנשפכים לתוכו. היובל הארוך ביותר יוצא מיער ניוגווה (Nyungwe Forest) ברואנדה. הוא זורם דרך הנהרות רוקררה (Rukarara), מווגו (Mwogo), נייברונגו (Nyabarongo) וקגרה (Kagera) שנשפך לאגם ויקטוריה בטנזניה ליד העיר בוקבה (Bukoba) שאוכלוסייתה מוערכת בכ-100,000 נפש.
הנילוס הלבן יוצא מאגם ויקטוריה במפלי ריפון (Ripon Falls) ליד ג'ינג'ה (Jinja), אוגנדה בשם "נילוס ויקטוריה". הוא זורם כ-500 ק"מ לעבר אגם קיוגה ומשם אל אגם אלברט. אחרי יציאתו מאגם אלברט מקבל הנהר את השם "נילוס אלברט". עם יציאתו מאגם אלברט זורם הנהר לסודאן. במדינה זו הוא מתאחד עם נהר גדול שאורכו כ-720 ק"מ ומקבל את השם "הנילוס הלבן". השם נובע מחומר לבן המומס במימיו. בסודאן הנהר ממשיך לזרום עד לחרטום.
[עריכה] הנילוס הכחול
הנילוס הכחול והלבן מתאחדים בחרטום, בירת סודאן, ומשם זורם הנילוס המאוחד דרך מצרים עד הים התיכון. בדרך הוא מתחבר לנהר העטברה. צורתו של שפך הנילוס לים התיכון דומה לאות היוונית דלתא (Δ) ולכן קרוי אזור זה הדלתא של הנילוס. עם מי הנילוס זרם גם סחף אדמה שמצטבר בדלתא בגלל היחלשות עוצמת זרם הנהר. הסחף יוצר בדלתה שטח של אדמה יציבה, פורייה וטובה מבחינה חקלאית בניגוד לחולות המדבר הנודדים שסביבה, מי הנילוס מתחפרים באדמה זו בניסיון לחפש דרכים נוספות להגיע לשפכו בגלל כח המשיכה ונוצרים עשרות זרמי מים קטנים, כל אלו יוצרים אדמה פורייה ואידאלית לגידולים חקלאים.
מקורם של 90% מהמים ו-96% מהסחף של הנילוס באתיופיה. רוב המים 59% מקורם בנילוס הכחול, והיתר ביובלים שונים שנשפכים לתוך הנילוס. בליה ושינוע המשקע מתרחש רק בתקופה הגשומה באתיופיה בקיץ כשהגשמים ברמת אתיופיה חזקים במיוחד. בשאר עונות השנה זרם היובלים שמתנקזים לנילוס חלש.
[עריכה] השפעתו הדמוגרפית של הנילוס
הנילוס חוצה את העיר חרטום ואת העיר קהיר. שתי המדינות של ערי הבירה האלו מתייחסות לנילוס כאל עורק חיים של ממש, שכן הוא מקור מים חשוב ויחיד בסביבה מדברית צחיחה, ואכן בבחינה של מפות פריסת התושבים במצרים וסודאן ניתן להבחין בעובדה שרובה הגדול של האוכלוסייה ומרבית הערים שוכנים לגדות הנילוס.
[עריכה] הנילוס במקרא
ההופעה הראשונה של הנילוס במקרא היא בתחילת ספר בראשית (פרק ב, פס' י"א-י"ב) שם מסופר על הנהר שסובב בעדן (דהיינו בגן עדן) ומשקה את הגן, על פי הסיפור המקראי הנהר נפרד לארבע נהרות, אחד מהנהרות הוא הנילוס- "שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב, וזהב הארץ ההיא טוב שם הבדלח ואבן השהם". ורש"י מפרש במקום- "פישון, הוא נילוס נהר מצרים ועל שם שמימיו מתרבין ועולין ומשקין את הארץ נקרא פישון כמו ופשו פרשיו. דבר אחר פישון שהוא מגדל פשתן שנאמר בישעיה אצל מצרים ובושו עובדי פשתים".
המפגש הבא עם הנילוס הוא כאשר פרעה נותן לבני ישראל להתיישב בארץ גושן שהיא ככל הנראה הדלתא של הנילוס.
הפעם הבאה שבה מופיע הנילוס היא בתחילת ספר שמות, כאשר יוכבד, אמו של משה, מחביאה אותו בתיבת גומא על הנילוס ומשאירה את אחותו מרים להסתתר בין קני הסוף ולהשגיח עליו. לפי המשך הסיפור המקראי הוא נמשה לאחר מכן מן הנהר על ידי בת פרעה שבאה להתרחץ בנהר. עוד מסופר בספר שמות על כך שמלך מצרים היה נוהג להגיע לנילוס, ככל הנראה כדי לעשות את צרכיו ולהתרחץ. גם המכות שהנחית אלוהים על מצרים קשורות בנילוס (מכת דם, מכת צפרדע). במקרא מכונה הנילוס "יאור" וכן "שיחור" (ישעיה כ"ג 3 וכן ירמיה ב' 18). מקורו של השם הנוכחי בעברית הוא השם היווני Νειλος אשר ממנו התפתח גם השם הלועזי Nile, יש סברה כי השם נילוס הוא גלגול חוזר לעברית של המילה נהר שהשתבשה במעבר בין השפות.
[עריכה] סכרים
סכר אסואן הוקם בשני שלבים, ב-1902 הוקם סכר אסואן הנמוך או סכר אסואן הקטן. תכנונו הראשוני של הסכר התגלה כבלתי מתאים והוא הוגבה בשתי תקופות: 1907-1912 ו-1929-1933. ב-1970 הושלמה בנייתו של סכר אסואן הגבוה.
הסכר יצר אגם גדול הקרוי "אגם נאצר".
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נילוס |
