מצר בס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת אוסטרליה עם מצר בס מסומן בכחול בהיר

מֵצַר בסאנגלית: Bass Strait) הוא מצר ים הנמצא בין טסמניה ויבשת אוסטרליה. האירופאי הראשון שגילה את המצר היה מתיו פלינדרס בשנת 1798, והוא העניק למצר את שמו על שם רופא ספינתו, דוקטור ג'ורג' בס.

רוחב המצר כ-240 ק"מ בקירוב בנקודתו הצרה ביותר ועומקו הממוצע כ-50 מטר. במהלך תקופת הקרח האחרונה היה המצר כמעט קפוא. המצר מכיל איים רבים, ביניהם אי המלך ואי פלינדרס, המאוכלסים למכביר.

כמו רוב המים המקיפים את טסמניה, ובמיוחד בגלל עומקו הרדוד, מלא המצר בספינות טרופות אשר רובן טבעו במהלך המאה ה-19. בשנת 1848 נבנה מגדלור על האי דיל כדי לסייע לספינות בחלק המזרחי של המצר, אבל הכניסה המערבית נותרה חשוכה עד שמגדלור צוק וילסון הושלם בשנת 1859, ומגדלור קייפ ויקהם הוקם בצד הצפוני של אי המלך בשנת 1861.

זרמים חזקים בין האוקיינוס ההודי[1] וים טסמן יוצרים במצר גלים גבוהים ורבי עוצמה. מספר הספינות הטרופות בקווי החוף של מדינת ויקטוריה ושל טסמניה מגיע למאות, אם כי ספינות חזקות יותר ממתכת וניווט ימי מודרני הפחיתו משמעותית את סכנת השיט במצר. כלי שיט רבים, חלקם גדולים מאוד, נעלמו ללא עקבות, או נשארו כעדות לניסיון מעבר כושל. למרות מיתוסים ואגדות של פיראטים, הדומים לסיפורים המסופרים על משולש ברמודה, אירועים אלו אירעו בעקבות תנאי מזג אויר וים סוער, סלעים ושוניות במצר.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצר מחבר בין האוקיינוס ההודי לאוקיינוס השקט ומפריד בין מדינת ויקטוריה לבין האי טסמניה.

איים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת מצר בס הכוללת קבוצת איים עיקריים

ישנם יותר מ-50 איים במצר בס. עם האיים הראשיים נמנים:

בצד המערבי:

בצד הדרום מדרחי:

בצד הצפון מזרחי:

משאבים טבעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר שדות נפט וגז קיימים במצר בס. השדה המזרחי, הידוע בשם אגן גיפסלנד, נתגלה ב-1960 והוא ממוקם כ-50 ק"מ מחוף גיפסלנד. הנפט והגז המופקים בו מועברים באמצעות צינור לבתי זיקוק ומפעלי גז בלונגפורד, ווסטרן פורט, אלטונה וגילונג, ובאמצעות מכליות לניו סאות' ויילס. השדה המערבי, הידוע בשם אגן אוטווי, נתגלה בתחילת 1990 מול פורט קמפבל והפעלתו החלה ב-2005.

תשתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבורי תשתית עיקריים בין טסמניה ומדינת ויקטוריה

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרך המהירה והזולה ביותר לחצות את מצר בס היא דרך האוויר. חברות התעופה העיקריות הטסות באזור הן קוואנטס, ג'טסטאר איירווייז ווירג'ין אוסטרליה. נמלי התעופה העיקריים באזור הם נמל התעופה הבינלאומי הוברט ונמל התעופה לנקסטון; נמלי התעופה הקטנים יותר מנוהלים על ידי חברת התעופה ריג'ונל אקספרס, אשר בדרך כלל טסה למלבורן ולאיי מצר בס.

נתיב ימי פנימי מופעל על ידי שתי מעבורות של חברת רוח טסמינה מדבונפורט אל סטיישן פיר, מלבורן.

שייטי קיאקים חוצים לעתים את המצר, בעיקר באמצעות דילוג בין איים בצד המזרחי. כמו כן, השייט האוסטרלי, מייקל בלקברן, בעל מדליית ארד אולימפית, חצה את מצר בס בסירת הלייזר שלו.

חשמל ואנרגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קו המתח בסלינק (Basslink) נכנס לשימוש בשנת 2006. הכבל הוא בעל קיבולת של 630 מגה ואט לאורך המצר והוא קו המתח התת-ימי הארוך ביותר בעולם. בנוסף, בבעלות חברת אלינטה צינור גז תת-ימי, המעביר גז טבעי ללקוחות תעשייתיים גדולים ליד ג'ורג'טאון וכן רשת הגז פאוורקו בטסמניה.

תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קו התקשורת התת-ימי הראשון לאורך מצר בס הונח ב-1859. הקו יצא מקייפ אוטווי, דרך אי המלך ואי שלוש הגבעות, אל אדמת טסמניה בסטנלי. מספר שבועות לאחר הנחתו החל הקו להיכשל, ובשנת 1861 פסק לעבוד לחלוטין.

טסמניה מחוברת כיום לאוסטרליה באמצעות שני סיבים אופטיים של חברת טלסטרה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ באוסטרליה נחשב האזור הימי מדרומה של היבשת לחלק מהאוקיינוס הדרומי.

קואורדינטות: 39°56′09″S 146°04′52″E / 39.93583°S 146.08111°E / -39.93583; 146.08111