שיט תחרותי
שיט תחרותי הוא ספורט תחרותי המתנהל בין סירות מפרש מדגם זהה. תחרויות משפיעות רבות על רצון השייט לשפר את ביצועיו הפיזיים והטכניים כאחד. שיט תחרותי השפיע רבות על התפתחות ענף סירות המפרש בכל המובנים, החל מעיצוב גוף הסירה, חומרי ותכנון המפרש ועד לטכניקות חדשות של טרפז והפלגה בפלנינג.
תוכן עניינים |
המתחרים והסירות [עריכה]
תחרויות שיט מתנהלות תחת חסות איגוד השיט הבינלאומי (ר"ת ISAF). כל תחרות שיט, בין אם ארצית או בינלאומית, מתנהלת תחת חוקי השיט הבינלאומיים של ISAF, אשר מחודשים מדי ארבע שנים.
צוות או שייט יחיד [עריכה]
רוב דגמי הסירות מתחלקות בין סירות המיועדות לשייט בודד כגון הלייזר והאופטימיסט, לבין סירות המיועדות לזוג שייטים, כגון ה-420, 470 והקטמרן.
דגם אחיד (One-design) או דגם מתפתח [עריכה]
סירות תחרותיות יכולות להיות מסוג one-design, כלומר ללא שום הבדל נראה לעין בין סירה אחת לשנייה ועם חוקי בנייה והרכבה נוקשים מאוד, כך שהסירות יהיו דומות ככל שניתן.
הסוג השני הוא סוג הדגם המתפתח, עם חופש רב בדרישות הדגם. בדגמים מהסוג הזה ניתן לראות מפרשים ממתפרות שונות ובסגנונות שונים, גופי סירות ממפעלים שונים ומערכות פנימיות ככל העולה על דמיון השייטים אך בגבולות המותר. ההבדל המהותי בין שני הסוגים הוא שבדגמי ה-one-design כתוב מה מותר לעשות, ומה שלא מצוין אסור. לעומתם, בסוג השני של הסירות מצוין מה אסור לעשות. כל מה שלא מצוין חוקי.
הרבה אנשים מעדיפים את סירות ה-one-design בטענה שהתחרות כולה מתנהלת במים והשייט הטוב יותר מנצח, ולאו דווקא אלה שיכולים להרשות לעצמם את הציוד החדיש ביותר. דבר זה נכון באופן חלקי מאחר שבכל מקרה גיל השייט בא לידי ביטוי, ושייטים בכירים יצטיידו בדרך כלל בסירה ובמפרש חדשים, בניגוד לשייטים זוטרים יותר.
לעומתם תמיד ניתן למצוא את שייטי הדגמים שאינם One-design שדווקא נהנים מהחופש הניתן להם, וטוענים ששייט טוב לא רק טוב בים עצמו אלא גם בכיוון הסירה על החוף והתאמת מפרשים שונים לתנאים שונים.
ספורט אולימפי [עריכה]
בין דגמי הסירות השונות המשתתפות באולימפיאדה ישנם דגמים המיועדים לנשים או לגברים בלבד, ודגמים המיועדים לשני המינים.
דגמי הגברים הם לייזר, פין (Finn) וסטאר בקטגוריית סירות עם קיל.
דגמי הנשים הם לייזר רדיאל, אשר נבדלת מדגם הלייזר הרגיל בשטח המפרש בלבד, אליוט 6 מטר ואינגלינג בקטגוריית סירות עם קיל.
הדגמים המשותפים הם 470, טורנדו, ו-49er.
דגמים שונים היו אולימפיים בעבר, הכוללים את ההולנדי מעופף שהוחלף על ידי דגם הלייזר, ויורופ לנשים שהוחלף על ידי הלייזר רדיאל החל מבייג'ינג ב-2008. המעבר בין דגמים שונים נועד בעיקר כדי למזער את הוצאות השייטים ולאפשר גישה לאנשים נתונים פיזיים שונים.
השיט בארץ [עריכה]
תנאי השיט בישראל הם מהנוחים בעולם, שכן בים התיכון ניתן להפליג כמעט בכל יום. דגם השיט הנפוצים ביותר בארץ הוא דגם האופטימיסט המיועד לילדים עד גיל 14, משם ניתן להמשיך לדגם הלייזר או ה-420.
רוב התחרויות בארץ מתנהלות בים התיכון, אך ישנן תחרויות קבועות בכל שנה בכנרת, אילת, תל אביב, אשדוד, חיפה ושדות ים.
בכל ישראל יש כ-10 מועדוני שייט: בנהריה, גנוסר (בכנרת), עכו, מועדון השייט חיפה, שדות ים, מכמורת, הרצליה, תל אביב, אשדוד ואילת.
התחרות עצמה [עריכה]
תחרות שיט יכולה להתנהל מיום אחד בלבד במקרים של שיוטי אזור, דרך 3 ימים במקרים של אליפויות ארציות ותחרויות חשובות, ועד 10 ימים במקרים של אליפויות בינלאומיות.
בכל יום תחרות ישנם 3 שיוטים. כל שיוט מנוהל בצורה של מרוץ וישנו מסלול אחיד הנקבע על ידי 4 מצופים העוגנים בים בצורת טרפז. מיקום סירה נקבע בחצותה את קו הסיום לאחר שהשלימה את המסלול שנקבע.
השיוט מתחיל בזינוק בין סירת שיפוט ומצוף שעוגנים, ועל הסירה דגלים המסמלים כמה זמן נשאר לזינוק המצורפים לאותות קוליים. סירה שזינקה מוקדם (כלומר חצתה את קו הזינוק לאחר שנשארה פחות מדקה לזינוק) חייבת לחזור ולהקיף את סירת השיפוט או את מצוף הזינוק, אם לא, תיפסל מהשיוט.
המסלול [עריכה]
המצוף הראשון נמצא בדרך כלל מול הרוח, ועל הסירות לגלסס כדי להגיע אליו. הצלע הזו נקראת הצלע ה"קדמית" והיא הטקטית מכולן, כיוון שעל השייטים לא רק להתחשב ביריביהם אלא גם בזרמי המים, עננים, שינויים בכיוון ובעוצמת הרוח. המצוף השני נמצא בניצב לרוח, והפלגה מהמצוף הראשון אליו נקרא "צד" מכיוון שהרוח פוגעת בצד הסירה. זו הצלע המהירה והמהנה ביותר, ובדרך כלל יש יתרון לשייטים עם הטכניקה הטובה יותר, מאחר שאין חופש גדול לטקטיקות שונות.
המצוף השלישי נמצא במורד הרוח, וזוהי צלע ה"מלאה" כאשר הרוח באה מאחורי הסירות. בצלע הזו יש יתרון גדול לסירה המצליחה לתפוס גלים ושייט טוב יכול להתקדם במאות מטרים יחסית למתחריו שלא תפסו גלים כראוי.
את קו הסיום ממקמים לפעמים בסוף צלע צד, שזהו סיום בסגנון "מרוץ סוסים", בתחרויות בינלאומיות לעתים ממקמים את קו הסיום לאחר צלע קדמית קצרה אך בתחרויות בארץ ישנה עוד צלע שנקראת גבית, בצלע זאת הרוח מגיע בין צד למלאה. בארץ לאחר צלע זאת נמצא קו הסיום.
ניקוד [עריכה]
מאחר שניקוד כל סירה נקבע על ידי המיקום בו סיימה בכל שיוט, הסירה המנצחת תהיה זאת עם מספר הנקודות הקטן ביותר. במקרים של שוויון, הסירה בעלת מספר המקומות הראשונים מנצחת (אם עדיין יש שוויון אז מספר המקומות השניים וכו'). אם שתי סירות סיימו עם אותן תוצאות בדיוק, הסירה שסיימה בשיוט האחרון במקום הטוב יותר, תמוקם קודם.
ישנו חוק עזר קטן, אשר מאפשר לאחר כל חמישה שיוטים, את זריקת השיוט הגרוע ביותר, ולכן ברוב התחרויות, לכל שייט ניתנת האפשרות לטעות פעם אחת מבלי לאבד את סיכוייו לניצחון בתחרות.
שמירה על חוקים [עריכה]
בדרך כלל ישנה סירת מנוע עם שני שופטים, הנקראת "סירת הג'ורי" ותפקידם לעבור בין הסירות השונות ולוודא שאף סירה אינה מרמה. עיקר עבודתם היא למצוא שייטים המשתמשים בשיטות שונות כדי לקדם את הסירה מלבד עזרת הרוח והמפרש, וכל עזרה כזו אינה חוקית. כאשר שייט נתפס מרמה השופטים ירימו דגל צהוב ועל השייט לבצע הענשה עצמית של שני סיבובים במקום(720 מעלות). בפעם השנייה ששייט מקבל דגל צהוב עליו לפרוש מיידית מאותו השיוט, ובפעם השלישית נפסלים מהתחרות כולה.
בין הסירות המשתתפות ישנם חוקי דרך מאוד ברורים ובמקרים של התנגשות בין סירות או אי מתן זכות-קדימה ישנה אפשרות הערעור. במקרה כזה סירה המעוניינת לערער תצעק זאת לסירה השנייה בדרישה שהיא תבצע הענשה עצמית, במקרה שאין הסכמה הערעור נמשך בחוף בסוף היום. במקרה כזה מתנהל משפט בראשות שופטי התחרות בין צוותי 2 הסירות, כאשר לכל שייט יש אפשרות להגן על עצמו, לשאול את השני שאלות ואף להביא עדים. בסוף הערעור הוועדה קובעת אם לפסול את הסירה הנתבעת ואיזה עונש בדיוק, ולא פעם קרה שדווקא הסירה התובעת היא זאת שנפסלה בסופו של דבר.
תחרויות רבות הסתיימו בתהפוכות לאחר שערעורים שונים שינו תוצאות סופיות של תחרויות.
