שיט תחרותי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תחרות שיט בנמל סידני

שיט תחרותי הוא ספורט תחרותי המתנהל בין כלי שיט סירות וספינות משוטים ומפרש ע"פ דגם הכלי. תחרויות משפיעות רבות על רצון השייט לשפר את ביצועיו הפיזיים והטכניים כאחד. שיט תחרותי השפיע רבות על התפתחות ענף כלי השיט בעיקר סירות וזפינות המפרש בכל המובנים, החל מעיצוב גוף כלי השיט, חומרי הגלם, תכנון וייצור מפרשים ועד לטכניקות חדשות של תרנים ומיתרי מתיחה בספינות סירות וגלשני רוח כמו טרפז והפלגה בפלנינג. השיט התחרותי וחוקיו כפופים לאיגוד השיט הבינלאומי.‏[1]

סוגי מירוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שלושה סוגים עיקריים של מירוצים:

שיוט צי מאולימפיאדת לונדון, ווימות'

שיוט צי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיוט צי הוא מירוץ בו יש מעל 4 כלי שיט וישנם כמה שיוטים, לרוב 10. שיוטי צי נפוצים באולימפיאדה בפרט ובדגמים הקטנים בכלל. לאחר השיוט מקבל כל צוות מספר נקודות על פי מיקומו, למשל מי שמסיים ראשון מקבל נקודה אחת השלישי 3 והאחת עשרה 11 נקודות. לבסוף מי שקיבל הכי מעט נקודות, לאחר הפחתת ניקוד השיוט הגרוע ביותר, מנצח.

שיוט דו-קרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיוט דו-קרב הוא תחרות בין שני כלי שיט. הטקטיקה במירוצי דו-קרב שונה מבשאר השיטות כיוון שהצוותים מנסים לאו דווקא לסיים את המירוץ במהירות המקסימלית אלא לסיים לפני היריב. לשם כך נעזרים בחוקי השיט ומנסים לעכב את היריב על ידי אילוצו לעבור על החוקים וביצוע עונש או בעזרת חסימת הרוח. התחרות הכי ידועה שבנויה על השיטה היא גביע אמריקה ואליפות העולם בשיט.

שיוט קבוצתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיוט קבוצתי הוא תחרות בה לרוב משתתפים 2 קבוצות שלכל אחת מהן יש 3 סירות. הטכניקה דומה במקצת לשיוטי דו-קרב אבל יש נוסף גם המדד של התוצאה הסופית של השיוט. בשיוטי 3 על 3 הניקוד דומה לשיוטי צי: מי שמקבל הכי פחות נקודות מנצח. לכן הרבה מהטקטיקות מכוונות לקבל קומבינציות יציבות לניצחון למשל להגיע שני שלישי ורביעי (2-3-4) או ראשון רביעי וחמישי (1-4-5).

פורמט המירוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בים ישנם אזורים רבים, החל מהאזור שקרוב לחוף, לגונות ונמלים ועד אמצע האוקיינוס, לכן יש מגוון של מירוצים שונים בים. הנפוצים שבהם הם:

מסלול קצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המירוצים הקצרים (נקרא לעתים רגטה, מאנגלית:Regatta) נמצאים באזורים של מים בטוחים למשל בנמלים או בלגונות והם נמשכים ממספר דקות עד מספר שעות. בשיוטים אלה משתמשים בכל סוגי המפרשיות: שדריות מכל הגדלים, דינגים, סירות קלות, גלשני רוח ועוד.

שיטת המירוץ הכי נפוצה היא הקפה של משולש שמורכב מכמה מצופים. המסלול מתחיל מקו התחלה דמיוני שנמתח בין "סירת הוועדה", שבודקת זינוק מוקדם, לבין מצוף מסוים שמולה. השיוט מתחיל למעשה לפני הזינוק כאשר "סירת הוועדה" מעלה דגלים שמסמלים את מספר הדקות עד לזינוק (החל מ-5 דקות לפני) ובנוסף משמיע אותות בצופר. בזמן טרום-המירוץ הסירות נאבקות על מיקום ומהירות זינוק טובים, או לחלופין מנסות להקשות על היריב. המסלול מתחיל נגד כיוון הרוח ולכן הסירות נעות בפקימה, כלומר הם שטות בזווית מסוימת לרוח כדי לצבור מהירות ומיקום מייטבים. לאחר שסירות מסיימות את המסלול הם מגיעות לקו הסיום, שהוא כמו קו זינוק, נמצא בין אוניות או מצופים.

המירוצים הידועים ביותר שמתרים במסלולים קצרים הם האולימפיאדה וגביע אמריקה.

מסלול קרוב לחוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסלולים קרובים לחוף נערכים תחרויות במים הלא מוגנים אך לאורך החוף או בסמוך לאיים, כלומר הם לא יוצאים לתוך האוקיינוס. משך זמן המירוץ יכול להיות מספר שעות, לדוגמה שעות היום או שעות הלילה, או מירוץ בין כמה ימים. בהתאם לזמן ולמיקום אמצעי הבטיחות יהיהו יותר מורכבים מאשר שיוטים בסמוך לחוף במים הבטוחים ופחות משיוטים בים הפתוח. לעתים נדרשים גם הכנות לשינה ומזון מראש.

מסלול רחוק מהחוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

מירוצים רחוקים מהחוף הם מירוצים בים הפתוח, הם נמשכים לפחות מספר שעות והארוכים שבהם הם תחרויות הקפת העולם.

דוגמאות לתחרויות מפורסמות בים הפתוח:

מסלול אוקייני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מירוצים אלה הם מירוצים מסביב לעולם. לרוב יש בכל מירוץ כזה מתחרים בודדים. במירוצים מסוג זה על המתחרים לעבור במספר נקודות ביקורת, שהן המגבלה היחידה בתכנון המסלול בכללי השיוט, שם ניתן לנוח לזמן מוגבל ולהמשיך. מירוצים אלה מסוכנים ביותר מכיוון שההפלגה היא בים הפתוח ללא סירות פיקוח ועזרה תוך התמודדות עם סערות וגלי ענק ולעתים גם באזורי קיצון כגון ליד אנטארקטיקה כיוון ששם מסלול ההפלגה קצר יותר. בתחרויות אלו, מכיוון שהמרחקים בין נקודות הביקורת ארוכים יש לצוות הסירה חופש גדול יחסית לקבוע מסלול בהתאם לתחזיות מזג האוויר, לתנאים איתם הצוות והסירה מסוגלים להתמודד ולטקטיקת השיוט שלהם. מעת לעת נהרגים אנשים בדרך במירוצים אלה.

המירוץ המפורסם ביותר בקטגוריה זו הוא וולו אושן רייס.

המתחרים והסירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרויות שיט מתנהלות תחת חסות איגוד השיט הבינלאומי,‏[1] ISAF. כל תחרות שיט, בין אם ארצית או בינלאומית, מתנהלת תחת חוקי השיט הבינלאומיים של ISAF, אשר מעודכנים מדי ארבע שנים.

צוות או שייט יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב דגמי הסירות מתחלקות בין סירות המיועדות לשייט בודד כגון הלייזר והאופטימיסט, לבין סירות המיועדות לזוג שייטים, כגון ה-420, 470 והקטמרן. כאשר יש שני אנשי צוות לכל אחד יש תפקיד שלו, למשל הגאי או טקטיקן.

דגם אחיד (One-design) או דגם מתפתח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרשית אולימפית מדגם 470 בחופי הכנרת

סירות תחרותיות יכולות להיות מסוג one-design, כלומר ללא שום הבדל נראה לעין בין סירה אחת לשנייה ועם חוקי בנייה והרכבה נוקשים מאוד, כך שהסירות יהיו דומות ככל שניתן.

הסוג השני הוא סוג הדגם המתפתח, עם חופש רב בדרישות הדגם. בדגמים מהסוג הזה ניתן לראות מפרשים ממתפרות שונות ובסגנונות שונים, גופי סירות ממפעלים שונים ומערכות פנימיות ככל העולה על דמיון השייטים אך בגבולות המותר. ההבדל המהותי בין שני הסוגים הוא שבדגמי ה-one-design כתוב מה מותר לעשות, ומה שלא מצוין אסור. לעומתם, בסוג השני של הסירות מצוין מה אסור לעשות. כל מה שלא מצוין חוקי.

הרבה אנשים מעדיפים את סירות ה-one-design בטענה שהתחרות כולה מתנהלת במים והשייט הטוב יותר מנצח, ולאו דווקא אלה שיכולים להרשות לעצמם את הציוד החדיש ביותר. דבר זה נכון באופן חלקי מאחר שבכל מקרה גיל השייט בא לידי ביטוי, ושייטים בכירים יצטיידו בדרך כלל בסירה ובמפרש חדשים, בניגוד לשייטים זוטרים יותר.

לעומתם תמיד ניתן למצוא את שייטי הדגמים שאינם One-design שדווקא נהנים מהחופש הניתן להם, וטוענים ששייט טוב לא רק טוב בים עצמו אלא גם בכיוון הסירה על החוף והתאמת מפרשים שונים לתנאים שונים.

מירוצי הנדיקאפ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרות כשלא כל בסירות המתחרות זהות ויש ביניהם הבדלים משמעותיים חוקי ההנדיקאפ מתאימים את התוצאות לפי יכולות הסירה. למשל אם מפרשית גדולה ומהירה מגיע באותו זמן יחד עם מפרשית קטנה ואיטית המפרשית הקטנה תקבל בסופו של דבר תוצאה סופית יותר טובה. בהחלת ההנדיקאפ משתמשים לרוב במהירות הממוצעת של כל סירה ועל פיה מחשבים את היחסים בין התוצאות. ישנם כמה שיטות לחישוב זה כמו ORC, IRC ו-PHRF.

ספורט אולימפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין דגמי הסירות השונות המשתתפות באולימפיאדה ישנם דגמים המיועדים לנשים או לגברים בלבד, ודגמים המיועדים לשני המינים.

דגמי הגברים הם לייזר, פין (Finn) וסטאר בקטגוריית סירות עם קיל.

דגמי הנשים הם לייזר רדיאל, אשר נבדלת מדגם הלייזר הרגיל בשטח המפרש בלבד, אליוט 6 מטר ואינגלינג בקטגוריית סירות עם קיל.

הדגמים המשותפים הם 470, טורנדו, ו-49er.

דגמים שונים היו אולימפיים בעבר, הכוללים את ההולנדי מעופף שהוחלף על ידי דגם הלייזר, ויורופ לנשים שהוחלף על ידי הלייזר רדיאל החל מבייג'ינג ב-2008. המעבר בין דגמים שונים נועד בעיקר כדי למזער את הוצאות השייטים ולאפשר גישה לאנשים נתונים פיזיים שונים.

השיט בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנאי השיט בישראל הם מהנוחים בעולם, שכן בים התיכון ניתן להפליג כמעט בכל יום. דגם השיט הנפוצים ביותר בארץ הוא דגם האופטימיסט המיועד לילדים עד גיל 14, משם ניתן להמשיך לדגם הלייזר או ה-420.

רוב התחרויות בארץ מתנהלות בים התיכון, אך ישנן תחרויות קבועות בכל שנה בכנרת, אילת, תל אביב, אשדוד, חיפה ושדות ים.

בכל ישראל יש כ-10 מועדוני שיט: בנהריה, גנוסר (בכנרת), עכו, מועדון השיט חיפה,הפועל שדות ים, מכמורת, הרצליה, תל אביב, אשדוד ואילת.

התחרות עצמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרות שיט יכולה להתנהל מיום אחד בלבד במקרים של שיוטי אזור, דרך 3 ימים במקרים של אליפויות ארציות ותחרויות חשובות, ועד 10 ימים במקרים של אליפויות בינלאומיות.

בכל יום תחרות ישנם 3 שיוטים. כל שיוט מנוהל בצורה של מרוץ וישנו מסלול אחיד הנקבע על ידי 4 מצופים העוגנים בים בצורת טרפז. מיקום סירה נקבע בחצותה את קו הסיום לאחר שהשלימה את המסלול שנקבע.

השיוט מתחיל בזינוק בין סירת שיפוט ומצוף שעוגנים, ועל הסירה דגלים המסמלים כמה זמן נשאר לזינוק המצורפים לאותות קוליים. סירה שזינקה מוקדם (כלומר חצתה את קו הזינוק לאחר שנשארה פחות מדקה לזינוק) חייבת לחזור ולהקיף את סירת השיפוט או את מצוף הזינוק, אם לא, תיפסל מהשיוט.

המסלול[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצוף הראשון נמצא בדרך כלל מול הרוח, ועל הסירות לגלסס כדי להגיע אליו. הצלע הזו נקראת הצלע ה"קדמית" והיא הטקטית מכולן, כיוון שעל השייטים לא רק להתחשב ביריביהם אלא גם בזרמי המים, עננים, שינויים בכיוון ובעוצמת הרוח.

מסלול לדוגמה משיוטי אולימפיאדת אטלנטה (לחצו להגדלה)

המצוף השני נמצא בניצב לרוח, והפלגה מהמצוף הראשון אליו נקרא "צד" מכיוון שהרוח פוגעת בצד הסירה. זו הצלע המהירה והמהנה ביותר, ובדרך כלל יש יתרון לשייטים עם הטכניקה הטובה יותר, מאחר שאין חופש גדול לטקטיקות שונות.

המצוף השלישי נמצא במורד הרוח, וזוהי צלע ה"מלאה" כאשר הרוח באה מאחורי הסירות. בצלע הזו יש יתרון גדול לסירה המצליחה לתפוס גלים ושייט טוב יכול להתקדם במאות מטרים יחסית למתחריו שלא תפסו גלים כראוי.

את קו הסיום ממקמים לפעמים בסוף צלע צד, שזהו סיום בסגנון "מרוץ סוסים", בתחרויות בינלאומיות לעתים ממקמים את קו הסיום לאחר צלע קדמית קצרה אך בתחרויות בארץ ישנה עוד צלע שנקראת גבית, בצלע זאת הרוח מגיע בין צד למלאה. בארץ לאחר צלע זאת נמצא קו הסיום.

ניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שניקוד כל סירה נקבע על ידי המיקום בו סיימה בכל שיוט, הסירה המנצחת תהיה זאת עם מספר הנקודות הקטן ביותר. במקרים של שוויון, הסירה בעלת מספר המקומות הראשונים מנצחת (אם עדיין יש שוויון אז מספר המקומות השניים וכו'). אם שתי סירות סיימו עם אותן תוצאות בדיוק, הסירה שסיימה בשיוט האחרון במקום הטוב יותר, תמוקם קודם.

ישנו חוק עזר קטן, אשר מאפשר לאחר כל חמישה שיוטים, את זריקת השיוט הגרוע ביותר, ולכן ברוב התחרויות, לכל שייט ניתנת האפשרות לטעות פעם אחת מבלי לאבד את סיכוייו לניצחון בתחרות.

שמירה על חוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך כלל ישנה סירת מנוע עם שני שופטים, הנקראת "סירת הג'ורי" ותפקידם לעבור בין הסירות השונות ולוודא שאף סירה אינה מרמה. עיקר עבודתם היא למצוא שייטים המשתמשים בשיטות שונות כדי לקדם את הסירה מלבד עזרת הרוח והמפרש, וכל עזרה כזו אינה חוקית. כאשר שייט נתפס מרמה השופטים ירימו דגל צהוב ועל השייט לבצע הענשה עצמית של שני סיבובים במקום (720 מעלות). בפעם השנייה ששייט מקבל דגל צהוב עליו לפרוש מיידית מאותו השיוט, ובפעם השלישית נפסלים מהתחרות כולה.

בין הסירות המשתתפות ישנם חוקי דרך מאוד ברורים ובמקרים של התנגשות בין סירות או אי מתן זכות-קדימה ישנה אפשרות הערעור. במקרה כזה סירה המעוניינת לערער תצעק זאת לסירה השנייה בדרישה שהיא תבצע הענשה עצמית, במקרה שאין הסכמה הערעור נמשך בחוף בסוף היום. במקרה כזה מתנהל משפט בראשות שופטי התחרות בין צוותי 2 הסירות, כאשר לכל שייט יש אפשרות להגן על עצמו, לשאול את השני שאלות ואף להביא עדים. בסוף הערעור הוועדה קובעת אם לפסול את הסירה הנתבעת ואיזה עונש בדיוק, ולא פעם קרה שדווקא הסירה התובעת היא זאת שנפסלה בסופו של דבר.

תחרויות רבות הסתיימו בתהפוכות לאחר שערעורים שונים שינו תוצאות סופיות של תחרויות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ענפי ספורט אולימפיים
משחקי הקיץ:

אופניים: אופני BMX · אופני מסלול · אופני הרים · אופני כביש | שחייה: שחייה · שחייה צורנית · קפיצה למים · כדורמים · שחייה במים פתוחים | התעמלות: טרמפולינה · התעמלות אמנותית · התעמלות מכשירים | קאנו/קיאק: קאנו · קיאק | היאבקות: היאבקות בסגנון חופשי · היאבקות בסגנון יווני רומי | כדורעף: כדורעף · כדורעף חופים

ענפים לא מאוגדים: איגרוף · אתלטיקה · בדמינטון · ג'ודו · הוקי שדה · הרמת משקולות · חתירה · טאקוונדו · טניס · טניס שולחן · טריאתלון · כדורגל · כדוריד · כדורסל · סיף · קליעה · קרב חמש מודרני · קשתות · רכיבה · שיט


משחקי החורף:

מזחלות: בובסלי · סקלטון | החלקה על הקרח: החלקה אמנותית · החלקה מהירה · החלקה מהירה במסלול קצר | סקי: סקי אלפיני · סקי בסגנון חופשי · סקי למרחקים · סקי נורדי משולב · קפיצות סקי · גלשן שלג

ענפים לא מאוגדים: לוז' · קרלינג · הוקי קרח · ביאתלון