מרסל ורטש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרסל ורטש
Vértes Marcell
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 10 באוגוסט 1895
אויפשט, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 באוקטובר 1961 (בגיל 66)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פר לשז עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה אמנות חזותית, איור, גרפיקה, עיצוב תלבושות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס אוסקר לעיצוב התלבושות הטוב ביותר בסרט צבעוני (1951)
פרס אוסקר לארט דיירקטור הטוב ביותר, צבע (1951)
אביר בלגיון הכבוד
קצין בלגיון הכבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרסל וֶרְטֶש (במקור מנו (עמנואל) וייס, בצרפתית: Marcel Vertès, בהונגרית: Vértes Marcell; אויפשט, 10 באוגוסט 1895[1]פריז, 1 בנובמבר 1961) היה צייר, גרפיקאי, מאייר הונגרי-יהודי, זוכה בשני פרסי אוסקר: פרס אוסקר לעיצוב ההפקה הטוב ביותר ולעיצוב התלבושות הטוב ביותר בשנת 1952 עבור הסרט מולן רוז', ובעל עיטור לגיון הכבוד הצרפתי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבל ורטש נולד במשפחה יהודית באויפשט (כיום רובע 4 של העיר בודפשט, אז יישוב נפרד בגבולות הצפוניים של בודפשט, כבנם של הסוחר יוז'ף וייס וארנסטינה ריפר. הוא למד תחילה הנדסה זמן מה ואז נרשם לאוניברסיטה ההונגרית לאמנויות יפות. כבר קודם לכן פורסמו איוריו בכתב העת ההומוריסטי בורשסם ינקו ב"חמור" (Szamár), בכתב העת הסאטירי "פידיבוס" (Fidibusz). מורו באוניברסיטה היה הצייר קארוי פרנצי. הוא גויס לצבא בשנת 1915, אך גם שם לא הפסיק לצייר. המגזין "חיי התיאטרון" ( 14-21 ביולי 1917) פרסם סדרת איורים מצחיקים שלו תחת הכותרת "תיאטרון חזית". הספר הראשון שהוא הכין עבורו איורים היה בשנת 1916, לספרו של פרידייש קארינתי "אדוני המורה, בבקשה". בשנים 19181919 הוטל עליו לבצע כמה פוסטרים פוליטיים, שאחד הידועים שבהם נקרא "לוקאצ'יץ'! איתי או נגדי".

לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית הוא ברח לווינה, שם זכה בשנת 1920 בתחרות פוסטרים. אלבומו, שכותרתו הייתה "ציורים מהגיהנום ההונגרי" היה אלבום שהציג את מעשי הטרור הלבן בהונגריה (1921). עוד באותה השנה הוא ביקר בפריז, שם נרשם לאקדמיה ג'וליאן. משנת 1922 פורסמו רישומיו בעיתון הסאטירי ריר (Rire). הוא הציג לראשונה תערוכה בשנת 1925 בגלריה Devambes בפריז, ובשנת 1932 הוענק לו אות לגיון הכבוד הצרפתי. משנת 1935 עבד גם עבור עיתונים אמריקאים (Vanity Fair, Vogue, Esquire). עם כיבוש צרפת על ידי הנאצים בשנת 1940 הוא נמלט לניו יורק, גם שם אייר כמה ספרים והופיעו גם עיצובי מרבדי הקיר שלו בגיליון מיוחד של ה"הרפר'ס בזאר (Harper's Bazaar) בשנת 1942.

בסוף מלחמת העולם השנייה חזר לפריז ובשנת 1946 הציג בגלריה שארפנטייה (Charpentier) את התמונות שצייר במהלך שהותו בארצות הברית. בשנת 1947 העניקה לו "האגודה פאל סינאי מרשה" את הגרנד פרי לגרפיקה על שם מיהאי זיצ'י. בשנת 1948 ההוא תכנן לקיים תערוכה בבודפשט, אולם זו לא התקיימה מהסיבה שפקיד המכס מצא את ציוריו שהועברו מניו יורק לאירופה לא מוסריים ומנע את העלאתם על סיפון האוניה. ורטש צייר גם דיוקנאות של אדית פיאף, ז'ולייט גרקו ומפורסמים אחרים. בשנת 1950 פרסם דיוקנאות ילדות דמיוניות של עשרים אישים מפורסמים (למשל ז'אן קוקטו, איינשטיין, צ'רצ'יל) שכותרתו הייתה אכן "דיוקנאות דמיוניים". בשנת 1961 היה חבר בחבר השופטים של פסטיבל קאן; הוא הכין תפאורות עבור האופרה הלאומית של פריז, הקומדי פראנסז לתיאטרון-פראנסז, לתיאטרון אדלפי בלונדון, ומספר עיצובי תפאורה ותלבושות לסרטים (הגנב בבגדאד, המולן רוז') ועיצובי תלבושות עבור קרקס האחים רינגלינג וברנום את ביילי האמריקאי. הוא כאמור קיבל אוסקר בשנת 1952 על עיצובי הסרט מולן רוז'. הוא גם עיצב עמודי כותרת של ספרי תווים, ציורי קיר, קישוטי מלונות, בתי קפה ודירות בורגניות. הוא היה חבר באגודה לאומני הספרים והפרסום ההונגריים ובאגודת מאיירי הספרים בניו יורק. מוזיאון פילדלפיה הקים מלגה לזכרו. ורטש תרם יצירות אמנות משמעותיות לגלריה הלאומית של הונגריה.

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1925 • Ernst Múzeum, Budapest
  • 1930 • Galerie Girard, Párizs • Levi Gallery, New York
  • 1938 • Galerie de l'Elysée, Párizs
  • 1946 • Galerie Charpentier, Párizs
  • 1958 • Galerie Pétridès, Párizs
  • 1960 • Műcsarnok kamaraterme, Budapest • Déri Múzeum, Debrecen • Mi, absztraktok, rue Bonaparte, Párizs • Cannes
  • 1961 • Hansági Múzeum, Mosonmagyaróvár • Palóc Múzeum, Balassagyarmat.
  • 1925 • מוזיאון ארנסט, בודפשט
  • 1930 • גלריה ג'יראר, פריז • גלריית לוי, ניו יורק
  • 1938 • גלריה דה ל'אליזה, פריז
  • 1946 • גלריה שארפנטייה, פריז
  • 1958 • גלריה פטרידה, פריז
  • 1960 • האולם הקאמרי הגלריה לאומנויות, בודפשט • מוזיאון דרי, דברצן • אנו, רחוב בונפרטה, פריז • קאן
  • 1961 • מוזיאון מושונמגיארובאר • מוזיאון פאלוץ, בלשגיארמט.

תערוכות משותפות (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1921 • Salon des Humoristes, Párizs
  • 1926 • Ernst Múzeum, Budapest
  • 1931 • Art Hongrois Moderne, Editions Bonaparte • Újságrajzoló Művészek, Nemzeti Szalon, Budapest
  • 1932 • Nyomdatechnikai és könyvművészeti kiállítás, Szépművészeti Múzeum, Budapest
  • 1949 • Könyvillusztrátorok Társasága, New York
  • 1957 • A magyar forradalmi művészet, Műcsarnok, Budapest
  • 1963 • Francia Grafikai kiállítás, Műcsarnok, Budapest
  • 1966 • Petit Palais, Párizs
  • 1968 • Forradalmi plakátkiállítás, Intercisa Múzeum, Dunaújváros
  • Karikatúrák, Műcsarnok, Budapest
  • 1978 • Színházi plakátok, Magyar Nemzeti Galéria, Budapest
  • 1921 • סלון ההומוריסטים, פריז
  • 1926 • מוזיאון ארנסט, בודפשט
  • 1931 • אמנות הונגרית מודרנית, מהדורות בונפרטה • אמנים של מאיירי עיתונים, הסלון הלאומי, בודפשט, הונגריה.
  • 1932 • תערוכת טכנולוגיות דפוס ואמנות ספרים, מוזיאון לאמנות יפה (בודפשט), בודפשט, הונגריה.
  • 1949 • אגודת מאיירי הספרים, ניו יורק
  • 1957 • אמנות המהפכה ההונגרית, היכל האמניויות, בודפשט
  • 1963 • תערוכה גרפית צרפתית, היכל האמנויות, בודפשט
  • 1966 • פטי פאלה, פריז
  • 1968 • תערוכת כרזות מהפכנית, מוזיאון אינטרסיסה, דונאויווארוש
  • קריקטורות, גלריה לאמנות, בודפשט
  • 1978 • כרזות תיאטרון, הגלריה הלאומית של הונגריה, בודפשט

איורי ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Karinthy Frigyes: Tanár úr kérem (1916)
  • Pásztor Árpád: Princessz (1919)
  • Heltai Jenő: Hamburgerné (1920)
  • Keleti Artúr: A boldogtalan Raymond és a szerentsés Bertrand lovagoknak hiteles története hét képben (1920)
  • Tarcali Róbert: Quand Horthy est roi (1922)
  • Dancings (12 színes litográfia, 1924)
  • Maisons (12 kőnyomat, 1925)
  • Gérard Bauër: Les six étages (1925)
  • Pierre Mac Orlan: La semaine Secrète de Vénus (erotikus illusztrációk, 1925)
  • Une journée de Madame (1926)
  • Francis Carco: L'Amour vénal (1926)
  • Entrée interdite au public (erotikus metszetek, előszó: Mac Orlan, P., 1926)
  • Pierre Mac Orlan: Les Jeux du demi-jour (1926)
  • Pierre Louÿs: Trois filles de leur mére (erotikus metszetek, 1927)
  • Colette: La Vagabonde (1927)
  • Pierre Louÿs: Pybrac (1928)
  • Francis Carco: Rue Pigalle (1928)
  • Colette: Chéri (1929)
  • Ramón Gómez de la Serna: Le Cirque (1929)
  • Francis Carco: Dames seules (litográfiák, 1930)
  • Émile Zola: Nana (1932)
  • Pierre Louÿs: Les Aventures du roi Pausole (1932)
  • Pierre Benoit: Les cinq plaisirs de l'homme cultivé (1935)
  • Georges Courteline: Hortense, couche-toi! (1938)
  • But What Do You Need Me For? (1947)
  • It's all mental (1949)
  • Gérard Bauër: Instants et visages de Paris (1951)
  • Amandes Vertes (illusztrált önéletrajz, 1952)
  • Daphnis et Chloé (ötven rézkarc, 1953)
  • Fêtes galantes - Verlaine verseihez (1954)
  • Paul Verlaine: Parallèlement (1954)
  • Guillaume Apollinaire: Ombre de mon amour (1955)
  • Variations (1965).

יצירותיו שמוצגות בציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Dallas Museum, Dallas
  • Magyar Nemzeti Galéria, Budapest
  • Musée d'Art Moderne de la Ville de Paris
  • Musée d'Art et d'Histoire d'Auxerre
  • Petőfi Irodalmi Múzeum, Budapest

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקסיקון יהודי הונגרי. מרסל ורטש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרסל ורטש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Születési bejegyzése az újpesti izraelita hitközség születési akv. 150/1895. folyószáma alatt".