משתמש:ויקטור3434/סוציולוגיה קוסמופוליטית

סוציולוגיה קוסמופוליטית היא תיאוריה ביקורתית הבוחנת את המציאות בעידן הגלובלי המודרני מעבר לגבולות הלאום ומדינה

רקע

סוציולוגיה קוסמופוליטית היא תיאוריה ביקורתית. התיאוריה בוחנת את המציאות החברתית פוליטית בעידן המודרני מעבר לגבולות המדינה והלאום. בניגוד למדעי החברה תיאוריה דוגלת בראייה חברתית קוסמופוליטית ומרחיבה את הרעיון הלאומי לפיו, גבולות החברה הם גבולות האומה. על פי התיאוריה הקוסמופוליטיות מתאפיינת בקישוּריוּת־הדדית בין חברות חוצי גבולות ומדינות לאום. בסיס הרציונל הוא עולם מעבר ללאומיות מתודולוגית המשווה את החברה המודרנית לחברה המאורגנת במדינות לאום מוגבלות מבחינה טריטוריאלית. הסוציולוגיה הקוסמופוליטית מנוסחת במודלים תרבותיים של פתיחות עולמית דרכן עוברות החברות טרנספורמציה. הדיון בסוציולוגיה הקוסמופוליטית מנוסח בתהליכי מסגור ובמודלים תרבותיים ולפיהם העולם החברתי מתפתח ומשתנה, ולפיכך הוא אינו מצטמצם לזהויות קונקרטיות.

התפתחות הגישה

סוקרטס הפילוסוף היווני טען 'אינני אתונאי או יווני אלא אזרח העולם', על פיו המושג קוסמופוליטיות מורכב מן המילים קוסמוס-יקום, ומהמילה פוליס-עיר. משמעות הדבר השתייכות לעולם ולא לאומה מסוימת. אפלטון תלמידו של סוקרטס עסק אף הוא במושג הרחב קוסמופוליטיות בהקשרים רחבים ולאומיים. על בסיס כתביו של אפלטון, ביסס עמנואל קאנט, הוגה ופילוסוף מהמאה השמונה עשרה את הרעיון הקוסמופוליטי לאומי בספרו 'לשלום הנצחי'. בספרו, קאנט עוסק בקוסמופוליטיות במובן הרחב ופוליטי של יצירת שלום ובריתות כלל עולמיות ודוגל בהימנעות ממלחמות (קאנט, 1976). רעיון הקוסמופוליטיות היווה רעיון משמעותי בטבע העולם בענף הפילוסופי.

התפתחות הגלובליזציה בעשורים האחרונים החזירה את העיסוק בדיון הקוסמופוליטי לאומי מעבר להיותו מונח בפילוסופיה מוסרית ופוליטית. בעשורים האחרונים הפך למונח נפוץ במדעי החברה ולחלק בלתי נפרד מניתוחים תרבותיים, פוליטיים וחברתיים. סוציולוגיה קוסמופוליטית סוקרת ומנתחת במגוון רחב של תחומים החוצה גבולות בין לאומיים וכוללת ניתוחים תאורטיים תרבותיים, פוליטיים וחברתיים. תפקידה של סוציולוגיה קוסמופוליטית להבחין בחברה, להבין אותה על ידי טרנספורמציות חברתיות ועל ידי זיהוי מציאות חברתית חדשה או מתעוררת. סוציולוגיה קוסמופוליטית עונה על הצורך להוציא את הקוסמופוליטיות המודרנית מההקשר המערבי הבלעדי שלה ולקשר אותה לחוויות ההיסטוריות של תרבויות עולם אחרות.

מפתח התיאוריה אולריך בק. בעבודותיו על העידן הגלובלי, פיתח את התיאוריה כנוגדת לאומיות מתודולוגית מחד ולפילוסופיה נאיבית סוציולוגית מאידך. לטענת בק, ככל שהמציאות החברתית הופכת לקוסמופוליטית יותר, עלינו להזדקק למשאבים רעיוניים ומתודולוגיים חדשים, מעבר ללאומיות מתודולוגית, לשם הבנת העולם העובר מטא-שינוי קיצוני. בנימוקיו לתפנית קוסמופוליטית בסוציולוגיה חקר בק מערך דרכים חדש לראות את העולם מעבר ללאומיות מתודולוגית שמשווה את החברה המודרנית לחברה המאורגנת במדינות לאום מוגבלות טריטוריאליות. את השינוי הפונדמנטלי במציאות החברתית מייחס בק להאצת הקפיטליזם ולתופעות הלוואי שלה.

התיאוריה הביקורתית החדשה של הקוסמופוליטיות

תאוריה הביקורתית החדשה של הקוסמופוליטיות מוצעת כחלופה למדע החברה האידאולוגי של הלאומיות. היא מתארת באופן שיטתי את אי השוויון המזויף והשגוי ואת חוסר המעש של מדינות הלאום ביחס לפערים ולאי שוויון עולמיים. ביקורת זו הכרחית לשם גיבוש אלטרנטיבה למדינת הלאום. התאוריה מציעה לפרוץ את החומות המקובעות של מחקרי המתודולוגיה הלאומית בין השאר כדי להחזיר לשיח את התפקיד שממלאת מדינת הלאום במערכת הפערים החברתיים. התיאוריה בעלת ביקורת עצמית המזהה את התהומות המאיימים על תחילת המאה ה-21. התיאוריה חוקרת דילמות, סתירות ותופעות לוואי של המודרנה, הנעשית יותר ויותר קוסמופוליטית, אשר שואבת כוחה מן המתח בין תיאור קוסמופוליטי עצמי להתבוננות של מדעי החברה. בכך התאוריה חושפת את שקריותה של נקודת המבט הלאומית ואת חוסר הלימתה למציאות הקוסמופוליטית. נקודת המבט הקוסמופוליטית מביאה לפיתוח משא ומתן ואסטרטגיות.

ריאליזם קוסמופוליטי

המשמעות של הקוסמופוליטיות נעוצה בהכרה באחרות בפנים ובחוץ כאחד. הנחת המוצא היא שהוויכוחים הקיימים סביב אוניברסליות מול רלטיביזם מתנהלים לרוב בהתאם לעקרון ה״או-או״. נקודת המבט של הריאליזם הקוסמופוליטי מגלה שוויכוחים אלה נקלעים למבוי סתום מאחר שהם מציגים חלופות כוזבות. ניתן להתגבר עליהן באמצעות התבוננות מחדש באסטרטגיות הנסמכות על עקרון ה״הן-הן״ או ״גם וגם״, ובכך להגדיר מחדש את הזיקות והגבולות ביניהן. גישה זו אינה שוללת את הלאומנות אלא מניחה אותה בבחינת לאומיות קוסמופוליטית. הגישה זו אינה מתנגדת לאוניברסליות, רלטיביזם, לאומיות ואתניות, אלא עורכת סינתזה בניהן. אסטרטגיות אלה אינן שוללות זו את זו, אלא מניחות ומתקנות זו את זו. ריאליזם קוסמופוליטי מאפשר הכרה באחר שונה ובבד בבד שווה. הקוסמופוליטיות שונה מלאומיות וגלובליזציה בכך שהיא ״גם״ מדינת לאום ו״גם״ לא מדינת לאום. היא למעשה השלב שמגיע לאחר קריסת ״המודרניות הראשונה״ והוא שלב ״המודרניות השנייה״.

אירופה קוסמופוליטית

נוכח התגברותם של קשרים ומחויבויות הדדיות על לאומיים הופכת אירופה לרשת פתוחה בעלת גבולות נזילים. הרעיון הגיע אחרי מלחמת העולם השנייה כאנטיתזה לאירופה הלאומנית. אירופה הקוסמופוליטית היא למעשה ביקורת עצמית ממוסדת על הדרך האירופית ועל המושגים המקובלים של הפוליטיקה והמדינה. הלאומיות מחמיצה את המציאות של אירופה ואת עתידה. באירופה נוצרת הוויה חדשה שבה תרבויות פוליטיות ומשפטיות ממשיכות להתקיים ובאותה עת מתקיימות בתוך תרבות פוליטית ומשפטית אירופית. למעשה, לא מדובר בשלילת ההגדרה העצמית, אלא בשחרור מן הסופיזם הלאומי ובפתיחה בפני העולם. האיחוד האירופי משמש כאיחוד קוסמופוליטי שיש בו הכרה ופיוס הדדי. בו מעוגנים עקרונות הסובלנות הלאומיים והתרבותיים, האתניים והדתיים. להבדיל מאירופה, ארה״ב אינה נתפסת כמעצמה קוסמופוליטית על אף היותה מדינה רב-תרבותית. האומה בארה״ב מושתת על יסודות של מדינת הגירה שבה המהגרים עברו דה-טריטוריאליזציה (ממדינת המוצא שלהם) ואחר כך עברו רה-טריטוריאליזציה לתוך ארה״ב. הרב תרבותיות הלאומית- האמריקנית בנויה על לוח היסטורי חלק, לעומת אירופה שהיא מולדת ההיסטוריה הארוכה.

חברת הסיכון העולמית

סיכונים עולמיים כגון משבר האקלים, טרור גלובלי ומשבר כלכלי גלובלי מביאים לחשיבה מחדש לגבי היכולת של מדינות הלאום להתמודד עמן. סיכון עולמי מוגדר כאירוע של התעמתות פתאומית ומודעת עם האחר המורד. לסיכונים אלו יש את היכולת למוטט גבולות לאומיים ומשלבים יחד את יליד המקום עם הזר. הסיכון מביא לחיים יותר קוסמופוליטיים: בני האדם מגלים את משמעות החיים לא רק במפגש עם דומיהם, אלא גם במפגש עם זרים מהם. ישנן שלוש דרכים להגיב לסיכון עולמי: הכחשה, אדישות וטרנספורמציה. הצורה הראשונה, הכחשה, מבוססת היטב בתרבות המודרנית. הצורה השנייה, אדישות, מאפיינת את הפוסט-מודרניזם, והשלישית, טרנספורמציה, מאפיינת חברת סיכון קוסמופוליטית. תאוריית חברת הסיכון העולמית גורסת כי חברות מודרניות מעוצבות על ידי סוגים חדשים של סיכונים וכי היסודות שלהן מתערערים על ידי צפייה מראש של אסונות גלובליים. סיכונים אלו אינם מוגבלים במקום, אינם ניתנים לחישוב אמיתי ואינם ניתנים לפיצוי. הם למעשה מבטאים צורה חדשה של תלות הדדית גלובלית שלא ניתן להתמודד עמה כראוי באמצעות כלים פוליטיים לאומיים. מוסדות המפתח של המודרנה, כגון פוליטיקה, מדע ועסקים שאמורים להוות מקור לביטחון נתקלים במצב שאין בידם אחיזה ומעמדם משתנה מנאמנים לחשודים וכמקור סיכון בפני עצמו. כתוצאה מכך היחיד חייב להתמודד בעצמו עם אי ודאות של העולם הגלובלי ועל החברה להטיל ספק בהבטחות הרציונליות של מוסדות המפתח. סיכונים עולמיים מציפים את האפשרות לכונן ממשל אחר, לא לאומי, אלא קוסמופוליטי. ממשל כזה מנבא הזדמנות להתעוררות, התפכחות ונאורות חדשה. הסוציולוגיה קוסמופוליטית גורסת כי החברה ומוסדותיה אינם מסוגלים להמשיג כראוי סיכונים, מאחר שהם לכודים במושגיה של המודרניות הראשונה, של מדינת הלאום.

ראו גם

• קוסמופוליטיות
• סוציולוגיה
• גלובליזציה
• אזרחות גלובלית
• לאומיות
• לאומיות מתודולוגית
• אולריך בק

לקריאה נוספת

• בק, אולריך. (2002). עולם חדש יפה: מודל של חברה אזרחית. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
• בק, אולריך. (2011). קוסמופוליטיות: תיאוריה ביקורתית למאה ה-21, תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
• דורון חלוץ בכתבה על פרופ' אורליך בק, עיתון הארץ 10.11.2014
• אדם קליין אורון בראיון עם פרופ' אורליך בק, עיתון פקפוק של האוניברסיטה העברית

• Beck, U., & Edgar, G. (2007). Cosmopolitan Europe. Cambridge: Polity Press
• Beck, Ulrich. (2008). World at Risk. Cambridge: Polity Press

קישורים חיצוניים

• Lopez-Claros, A., Dahl, A., & Groff, M. (2020). The Challenges of the 21st Century. In Global Governance and the Emergence of Global Institutions for the 21st Century (pp. 3-29). Cambridge: Cambridge University Press.