משתמש:Lirdon/היסטוריה חיל האוויר של צבא שחרור העם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ההיסטוריה של חיל האוויר של צבא השחרור העממי מתאפיין במספר שלבים.

שנות ההקמה 1924-1953[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה המוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שחיל האוויר של צבא שחרור העממי הוקם בצורה רשמית בשנת 1949, שורשיו נעוצים במאמציה של המפלגה הקומוניסטית הסינית בהשגת כוח צבאי החל משנת 1924. מתוך אימוץ התורה המרקסיסטית אנשי המפלגה הקומונסיטית הכירה שמהפכה היא תהליך אלים ועל כן על המפלגה לבנות כוח צבאי בהקדם האפשרי. בשביל לממש זאת המפלגה שלחה 52 מצעיריה לקורס טיס. מאוחר יותר 18 מתוך אותם הצעירים נשלחו בשנים 1925-1926 להכשרה נוספת בברית המועצות. לאחר הפיצול עם הקוומינטנג בשנת 1927, המפלגה הקומוניסטית שלחה פעמיים נוספות 19 אנשים לברית המועצות להכשרה (בשנת 1927 ובשנת 1935). חניכים אלה נכנסו לבתי ספר של חיל האוויר הרוסי. ארבעה מתוכם, צ'אנג קיאנקון, וואנג בי, ליו פאנג ו-וואנג יונג (יליד קוריאה) היוו את הגרעין שהנהיג מאוחר יותר את החיל.

ב-1937 לאחר תחילת מלחמת סין יפן השנייה אנשי המפלגה הקומוניסטית ימרו ברית עם מצביא מקומי שנג שיקאי שקיבל סיוע סובייטי, יחד איתו הם הקימו בית ספר צבאי וכן בית ספר לטיסה ש-43 חניכים נכנסו לשורותיו והחלו את לימודיהם במרץ 1938 וסיימו אותם בקיץ 1941. אולם עקב מבצע של הקוומיטנג מרבית הטייסים הללו נעצרו, והמאמצים של הקומוניסטים להקים כוח אווירי עלו בתוהו. עם זאת, נסיון מוקדם זה יצר את הקשר של הקומוניסטים לשיטות ההכשרה והאימון הרוסיות שהיו איטיות אך ומקיפות והתאימו לצוערים הסינים שברובם היו בעלי השכלה בסיסית בלבד.

בתקופה זאת הכוחות הקומוניסטיים השתלטו על חלקי אדמה נרחבים בצפון והקימו בית ספר למקצועות תעופה ללא מטוסים ומדריכי טיס ופעילותו הושהתה בשנת 1943 בגלל רעב שדרש מכמאה מהתלמידים לעבוד בשדות. ב-1944 הוקם מטה אוויריה בקבוצת הארמיות ה-18 ו-צ'אנג קיאנקון ו-וואנג בי הופקדו על פיקודו. משימותיהם היו בניית שדה תעופה ב-יאנאן והקניית שירותים לשדה. השדה הזה היווה את הקשר היחיד של מנהיגי המפלגה הקומוניסטית עם מנצ'וריה ועזרה להם לשמור על נוכחות בחבל הארץ ולמנוע התפשטות ההשפעה של יריביהם הלאומנים.

עם סוף מלחמת העולם השנייה ותחילת הלחימה המאומצת עם היריבים הלאומנים מנהיגי המפלגה הקומוניסטית שלחו את כל הסגל של מטה האוויריה נשלח למנצ'וריה בשביל לתפוס כמה שיותר כלי טיס. באותה תקופה טייסים שערקו מהכוחות הלאומנים החלו להגיע לשדה יאנאן. העריקות שלהם הקנו לקומוניסטים מטוסים וכן יתרון פסיכולוגי שהעלה את המורל של הקומוניסטים והוריד את המורל של הלאומנים. הרבה מהטייסים שערקו המשיכו להיות קצינים בולטים בחיל האוויר.

במרץ 1946 הוקם בית ספר לטיסה בטונגהואה מחוז ג'ילין שבמנצ'וריה אבל בגלל החוסר במדריכי טיסה קורסים מסודרים לא החלו עד 1947. למרות הקשיים עד יולי 1949 בית הספר הצליח להכשיר 126 טייסים ו-322 מכונאים, 24 נווטים ו-88 אנשי צוות קרקע נוספים. [1]

למרות שהקומוניסטים תפסו ציוד צבאי רב כשלל הם התקשו להטיס את המטוסים הללו ולהכשיר צוותים. בתקופה זאת היחסים בין ברית המועצות והרפובליקה הסינית החלו להתהדק ועם בריחת המפלגה הלאומנית לטאיוואן הצורך בכוח אווירי נהיה חמור, הן בגלל שהלאומנים יכלו להפציץ באדמות סין ללא מפריע ובגלל שעל פי התכניות לפלישה לטאיוואן יש צורך בכוח אווירי משמעותי.

ב-26 ביולי 1949 הועברו פקודות ליצירת כוח האווירי הקומוניסטי מתוך גרעין משרד האוויריה והמטה של קבוצת הארמיות ה-18 תחת פיקודו של ליו יאלו עם הוראות להגעה למוכנות מבצעית תוך שנה.

תחילת השותפות עם ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 באוגוסט 1949 נציגי חיל האוויר הסיני הטרי נפגשו עם צמרת הפיקוד של חיל האוויר הסובייטי בניסיון ולהשיג עזרה בהקמת החיל. שני הצדדים סיכמו כי הרוסים יפתחו שישה בתי ספר לטיסה ויכשירו תוך שנה 350-400 טייסים שיקבלו בין 150-180 שעות טיסה. כמו כן הרוסים יספקו להם מטוסים לשלוש דיוויזיית אוויר, כ-350-400 כלי טיס. הרוסים סיפקו 434 כלי טיס מתוכם 120 מטוסי הפצצה לבוצ'קין La-9,‏ 40 מטוסי טופולב Tu-2‏, 4 מטוסי תובלה איליושין Il-12, ו-240 מטוסי אימון משלל דגמים. להכשרת הצוותים הסינים חיל האוויר הסובייטי התחייב לשלוח כ-878 מדריכים שייאיישו את בתי הספר לטיסה הסינים על כל הציוד והאספקה להדרכה. למרות הסתייגויות אלו ואחרות בעסקה זאת הנציגים הסינים הסכימו לקבלה, אם כי בהרגשה שהרוסים מנצלים לרעה את הדחיפות של הדרישה לכוח אווירי של צבא שחרור העם ומספקים ציוד וכלי טיס מיושנים במחיר של ציוד חדיש. העסקה נחתמה ב-18 באוגוסט 1949 ואושרה על ידי יוסף סטלין ב-5 באוקטובר, אך אנשי חיל האוויר הסובייטי לא התמהמהו והחלו בהכנות עוד קודם לכן והגיעו לסין כבר באמצע חודש אוקטובר.

ב-25 באוקטובר הוקם רשמית חיל האוויר של צבא שחרור העם עם ליו יאלו כמפקדה ו-שיאו הואה בתפקיד הקומיסר הפוליטי של החיל. ב-11 בנובמבר הוקמה רשמית המפקדה של החיל והחלה במאמצי ארגון לקראת הסמכת צוותי האוויר. צבא שחרור העם ביצע חלוקה של שטחי המדינה החדשה ל-שישה אזורים צבאיים. חיל האוויר התיישר על פי החלוקה הזאת ובאוגוסט 1950 נפתח הפיקוד האזורי הראשון של חיל האוויר בשניאנג. חוסר הידע והנסיון בלוחמה אווירית ותפקידו של כוח אווירי לוחם וכן השפעה של הקצינים הסובייטיים ששהו בסין הביאו להעתקה כמעט עיוורת של המבנה של חיל האוויר הסובייטי ששם דגש על עליונות אווירית, הגנה אווירית וסיוע אווירי טקטי. אם כן החיל החדש התהווה כזרוע מסייעת לכוחות הקרקעיים של צבא שחרור העם, ללא אסטרטגיה רחבה של הפעלת הכוח האווירי או יכולת פעולה עצמאית.[2]

חיל האוויר הטרי נהנה מתקצוב כמעט אוטומטי של דרישותיו ומעודף כוח אדם בשנותיו הראשונות בשל קשריו הפוליטיים של ליו יאלו ויחסיו הקרובים עם מאו דזה דונג. עם זאת תוכניות ההכשרה שבמקור הייתה צריכות לספק 150 שעות טיסה לכל טייס, קוצרו בשביל לתת מענה לדרישות כוח האדם הגדלות והשפיעו לרעה על איכות טייסיו. בחצי השני של שנת 1951 למשל, חיל האוויר חווה למעלה ממאה תאונות קטלניות.[3]

בחצי השנה הראשונה של הפעילות של החיל בפועל היועצים הסובייטיים שלטו על כלל הפעילות של החיל באחזקה, בקרה, הדרכה ואף הגנה אווירית נגד המטוסים של הכוחות הלאומנים.

בתקופה זאת חיל האוויר החל לקבל מידי הסובייטים מטוסי מיג-9 אשר סבלו מהרבה בעיות האופייניות למטוסי דור ראשון מוקדמים. מפקדי החיל וכן מאו עצמו החלו לפקפק בנכונותה של ברית המועצות לעזור לסין נוכח העובדה שהרוסים הביאו איתם כחלק מיחידותיהם המבצעיות מטוסי מיג-15 מתקדמים. הלחץ שהופעל על ברית המועצות הביא לבסוף לאספקת מטוסי מיג-15 לחיל האוויר הסיני. מטוסי מיג-9 הוצאו משירות במהלך מלחמת קוריאה.

שיטת אספקת מטוסי הקרב החדישים לסין הייתה דרך ניצול הסבבים של הדיוויזיות הסובייטיות, כאשר הן היו מגיעות על מטוסיהן לסין, אבל לקראת עזיבתן היו מעבירים את מטוסיהם לידי עמיתיהם הסינים.

מלחמת קוריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – לוחמה אווירית במלחמת קוריאה

ההתעצמות 1954-1966[עריכת קוד מקור | עריכה]

משבר מיצר טאיוואן הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

משבר מיצר טאיוואן השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההאטה - המהפכה התרבותית 1966-1976[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודרניזציה 1976 והלאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסטוריית שירות של המטוסים ב-PLAAF[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות השירות של מטוסי הקרב וההפצצה חיל האוויר של צבא השחרור העממי
שנות השירות של מטוסי ה-PLAAF
מטוס אימוןמטוס תקיפהמטוס הפצצהמטוס קרב של הדור החמישימטוס קרב של הדור הרביעימטוס קרב של הדור השלישימטוס קרב של הדור השניMiG-15מטוס קרב של הדור הראשוןמטוס קרב
רשימה היסטורית של מטוסי ה-PLAAF
דגם ארץ ייצור סוג תפקידים שנות שירות הערות
כניסה יציאה
אארו L-29 דלפין צ'כסלובקיה סילון אימון 1966 1988
אייצ'י E13A יפן בוכנה ימי סיור ימי 1945 לא ידוע
אנטונוב An-2 ברית המועצות בוכנה תובלה וקישור 1950 1981 דגם מייצור מקומי עדיין בשימוש
ברייב Be-6 ברית המועצות בוכנה ימי סיור ימי 1955 2001
B-24 ליברטור ארצות הברית בוכנה מפציץ 1946 1949
קרטיס C-46 קומנדו ארצות הברית בוכנה תובלה 1949 1985
דה הבילנד מוסקיטו בריטניה בוכנה מפציץ 1949 1951
הרבין H-5 הרפובליקה העממית של סין סילון מפציץ 1958 2004
הרבין Z-5 הרפובליקה העממית של סין מסוק מסוק תובלה 1959 -
איליושין Il-10 ברית המועצות בוכנה מטוס תקיפה 1949 1972
איליושין Il-12 ברית המועצות בוכנה תובלה 1950 1998
איליושין Il-14 ברית המועצות בוכנה תובלה 1955 1998
איליושין Il-28 ברית המועצות סילון מפציץ 1952 1997
קוואסאקי Ki-45 יפן בוכנה קרב 1945 1946
קוואסאקי Ki-48 יפן בוכנה מפציץ 1945 1949
קוואסאקי Ki-61 יפן בוכנה קרב 1945 1949
לאבוצ'קין La-7 ברית המועצות בוכנה קרב 1950 1958
לאבוצ'קין La-9 ברית המועצות בוכנה קרב 1949 1959
לאבוצ'קין La-11 ברית המועצות בוכנה קרב 1949 1964
ליסונוב Li-2 ברית המועצות בוכנה תובלה 1949 2002
מנסיו Ki-79 יפן בוכנה אימון 1945 1946
מיג-9 ברית המועצות סילון קרב 1950 1956
מיג-15 ברית המועצות סילון קרב 1950 1987
מיצובישי Ki-51 יפן בוכנה מפציץ 1945 1949
נקג'ימה Ki-43 יפן בוכנה קרב 1945 1949
ננצ'אנג CJ-5 הרפובליקה העממית של סין בוכנה אימון 1954 2001
נאנצ'אנג Q-5 הרפובליקה העממית של סין סילון מטוס תקיפה 1970 2017
B-25 מיטשל ארצות הברית בוכנה מפציץ 1948 שנות ה-60
P-51 מוסטנג ארצות הברית בוכנה קרב 1949 1955
T-6 טקסן ארצות הברית בוכנה אימון 1949 1950
פטליאקוב Pe-2 ברית המועצות בוכנה מפציץ 1949 1959
פוליקרפוב Po-2 ברית המועצות בוכנה מטוס תקיפה 1949 1968
P-47 ת'נדרבולט ארצות הברית בוכנה קרב 1949 1950
שניאנג J-5 הרפובליקה העממית של סין סילון קרב 1956 1992
שניאנג J-6 הרפובליקה העממית של סין סילון קרב 1962 2010
בואינג-סטירמן ארצות הברית בוכנה אימון 1949 1968
טצ'יקאווה Ki-55 יפן בוכנה אימון 1945 1953
טופולב SB ברית המועצות בוכנה מפציץ 1937 1938
טופולב Tu-2 ברית המועצות בוכנה מפציץ 1950 1982
טופולב Tu-4 ברית המועצות בוכנה מפציץ 1951 1997
טופולב Tu-14 ברית המועצות סילון מפציץ טורפדו 1957 ?
טופולב Tu-16 ברית המועצות סילון מפציץ 1959 1985 על בסיסו פותח השיאן H-6
טופולב Tu-124 ברית המועצות סילון תובלה 1980 1994
ויקרס ויקונט בריטניה טורבופרופ תובלה 1967 1986
יאק-9 ברית המועצות בוכנה קרב 1949 1957
יאק-11 ברית המועצות בוכנה אימון 1949 1983
יאקובלב יאק-12 ברית המועצות בוכנה תובלה וקישור 1949 1973
יאקובלב יאק-17 ברית המועצות סילון קרב 1950 1952
יאקובלב יאק-18 ברית המועצות בוכנה אימון 1949 1992 על בסיסו פותח הנאנצ'אנג CJ-6

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשך קריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Red wings over the Yalu, עמודים 18-27.
  2. ^ Red wings over the Yalu, עמודים 18-38.
  3. ^ Red wings over the Yalu, עמוד 42.