טופולב Tu-16
| טופולב 16 | |
|---|---|
 Tu-16 Badger E, גרסה לאיסוף מודיעין |
|
| מאפיינים כלליים | |
| ארץ ייצור |  ברית המועצות |
| צוות | 6-7 אנשי צוות |
| משתמש ראשי | חיל האוויר הסובייטי |
| ממדים | |
| אורך | 34.80 מטרים |
| גובה | 10.36 מטרים |
| מוטת כנפיים | 33.0 מטרים |
| שטח כנפיים | 165 מ"ר |
| משקל ריק | 37,200 קילוגרם |
| משקל המראה מרבי | 79,000 קילוגרם |
| ביצועים | |
| מהירות מרבית | 1,050 קמ"ש |
| חימוש | |
| פצצות | עד 9 טון פצצות נפילה חפשית |
הטופולב Tu-16 (קוד דיווח נאט"ו: Badger - באדג'ר) היה מפציץ סילוני דו מנועי בשימוש בברית המועצות ובמדינות נוספות. המטוס נמצא בשירות מעל 50 שנה ועדיין טס בחילות האוויר של חבר המדינות וסין.
[עריכה] פיתוח המטוס
בסוף שנות הארבעים שאפה בברית המועצות להשתוות לארצות הברית ביכולות ההפצצה האסטרטגית. המפציץ ארוך הטווח היחיד שהיה בשירות הרוסים אז היה הטופולב Tu-4 - גרסה מהונדסת לאחור של ה-B-29 האמריקאי. פיתוח מנוע הטורבו-סילון מיקולין AM-3 איפשר את יצורם של מפציצים גדולים בעלי מנועי סילון.
בחברת טופולב החלה העבודה על האבטיפוס Tu-88 בשנת 1950. הוא טס לראשונה ב-27 באפריל 1952. לאחר שזכה בתחרות מול האיליושין Il-46, החל יצור המטוס בחודש דצמבר. המטוסים הסדרתיים הראשונים נכנסו לשירות בחיל האוויר הסובייטי בשנת 1954, וזכו בסימול Tu-16, כמו גם בקוד דיווח נאט"ו 'Badger-A'.
המטוס מאובזר בכנף גדולה ומשוכה לאחור, ושני מנועי טורבוג'ט מיקולין AM-3 - אחד בכל שורש כנף. הוא בעל כושר נשיאה של פצצת FAB-9000 ענקית במשקל של 9,000 ק"ג, או סוגים שונים של חימוש גרעיני לטווח של כ-4,800 ק"מ.
למרות שה-Tu-16 תוכנן כמפציץ שאמור לטוס בגובה רב ולהשליך פצצות "טיפשות", כבר באמצע שנות החמישים הותאם לשאת את טילי השיוט הסובייטים הראשונים. הדגם Tu-16KS-1 ('Badger-B') יכול היה לשאת טילי KS-1 "קומֶטה" (קוד דיווח נאט"ו:AS-1 'Kennel') לרדיוס קרבי של 1,800 ק"מ. טילים גדולי ממדים אלו היו זהים במבנם למטוסי מיג-15, ויכלו לשאת ראש קרבי גרעיני או קונבנציונלי לטווח של כ-140 ק"מ. הם היו אמורים לשמש בעיקר לפגיעה בנושאות המטוסים של צי ארצות הברית וספינות גדולות אחרות. גרסאות מאוחרות יותר של ה-Tu-16 הוסבו לשאת טילים חדשים יותר.
העיצוב של ה-Tu-16 שימש בסיס למספר גרסאות איסוף מודיעין, סיור ימי, איסוף מודיעין אלקטרוני (אלינט), ולוחמה אלקטרונית. בסך הכול נבנו 1,507 מטוסים בשנים 1954 - 1962 בשלושה מפעלים ברחבי ברית המועצות. גרסה אזרחית של המטוס, שסימונה טופולב Tu-104, הייתה בשירות חברת ארופלוט. ה-Tu-16 נמכר למצרים, אינדונזיה ועיראק, והיה בשירות חיל האוויר הסובייטי ואוויריית הצי של רוסיה עד שנת 1993.
בשנת 1958 נמסרו מטוסי Tu-16 לצבא הרפובליקה העממית של סין, וחברת המטוסים הסינית Xian (XAC) מייצרת העתק של המטוס תחת הסימול Xian H-6. יותר מ-120 מטוסים מדגם זה עדיין נמצאים בשירות.
[עריכה] במלחמות ישראל
ערב מלחמת ששת הימים היו במצרים שלוש טייסות מפציצי טופולב 16 שאיימו על ערי ישראל. התכנון המצרי לתקיפת ישראל כלל הטלת טונות רבות של פצצות באמצעותם. ביומה הראשון של המלחמה הושמדו מטוסי הטופולב המצריים בעודם על הקרקע במסגרת מבצע מוקד להפצצת שדות התעופה של מדינות העימות.
ביומה השני של המלחמה חדר מפציץ טופולב Tu-16 עיראקי אחד או שניים לישראל, והצליח להטיל פצצות על הרחוב הראשי של נתניה שלא התפוצצו. משם פנה המפציץ לעבר מגדל העמק וירה בתותחיו על מרכז בקרה של הג"א ועל בסיס רמת דוד. 9 פצצות נוספות הוטלו במבואות עפולה. המטוס הופל באש תותחי 40 מ"מ ויתכן שנפגע גם מטיל אוויר אוויר מסוג שפריר מעל מחנה "עמוס" בעמק יזרעאל, ובעת התרסקותו גרם למותם של 14 חיילי צה"ל.
במלחמת יום הכיפורים היו ברשות מצרים 30 מטוסי Tu-16. במהלך המלחמה שיגרו מטוסי הטופולב כ- 25 טילי אוויר-קרקע "קלט" מתוכם שני טילים פגעו במטרתם (ולפי מקורות סוביטיים חמישה טילים פגעו במטרתם [1]). טיל אחד שוגר לעבר תל אביב, אך זה הופל על ידי רס"ן איתן כרמי, טייס מיראז' 3. טיל נוסף שוגר באותו היום לעבר יחידת הבקרה של שדה אופיר בשארם א-שייח', השמיד את מכשיר המכ"ם של היחידה והרג 5 מחייליה.
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
