נחליאלי
ערך זה עוסק בסוג של ציפור שיר. אם התכוונתם לאי מול חופי ישראל, ראו איי ראש הנקרה.
 |
|
|---|---|
|
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| משפחה: | נחליאליים |
| סוג: | נחליאלי |
| שם מדעי | |
 Motacilla |
|
נחליאלי (שם מדעי: Motacilla) הוא סוג של ציפורי שיר ממשפחת הנחליאליים. הנחליאלי הוא ציפור שיר דקת-גו ודקת מקור. נוצות זנבה נעות ללא הרף. גודלו כגודלה של דרור, אך זנבו ורגליו ארוכות יותר משל הדרור. הנחליאלי מתעופף בקלילות. השם העברי נחליאלי ניתן על ידי מנדלי מוכר ספרים, בספרו "תולדות הטבע" משנת 1886, זאת מכיוון שהוא מקנן על גדות נחלים.
הנחליאלי מקנן בקנים הבנויים על הקרקע. אלו עשויים מחומר צמחי ומרופדים בשיער ובנוצות. נקבת הנחליאלי מטילה כארבע עד שבע ביצים אפרפרות בכל הטלה. הדגירה נמשכת כשבועיים. שבועיים נוספים לאחר מכן הנקבה מאכילה את גוזליה עד שהם עפים מן הקן והופכים עצמאיים.
[עריכה] מינים בעולם ובארץ ישראל
לנחליאלי יש 11 מינים הנפוצים באסיה אירופה ואפריקה.
בישראל נפוצים ארבעה מיני נחליאלי.
המין המוכר ביותר הינו נחליאלי לבן (Motacilla alba). צבע הזכר במין זה אפור שחור לבן- עם סינר שחור באזור החזה. אורך גוף הנחליאלי הוא כ-20 סנטימטר ואורך זנבו כ-10 ס"מ; משקלו כ-20 - 25 גרם. פרטים מעטים מקננים בישראל בעמק החולה ובבקעת הירדן. הפרטים החורפים מרבים להימצא בערים ונחים על עצים ללינה משותפת.
הנחליאלי הצהוב חורף בארץ ישראל, ופרטים אחדים מקננים בעמקי הצפון.
מין אחר החולף וחורף בישראל הוא הנחליאלי הזנבתן (M. cinerea). אורך זנבו הוא כמחצית מאורך גופו. הזכר אפור צהוב כחלחל והנקבה בעלת צבעים דהויים יותר. הנחליאלי הלימוני (M. citreola) הוא ירוק צהוב והוא שוכן ליד מקורות מים. בישראל הוא חולף וחורף נדיר, וייתכן שאף מקנן.
מינים נוספים בסוג, שאינם נפוצים בישראל:
- נחליאלי עקוד Motacilla aguimp
- נחליאלי הכיף Motacilla capensis
- נחליאלי ארוך-זנב Motacilla clara
- נחליאלי מדגסקרי Motacilla flaviventris
- נחליאלי יפני Motacilla grandis
- נחליאלי שחור גב Motacilla lugens
- נחליאלי לבן גבה Motacilla madaraspatensis
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
