נחליאלי לבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נחליאלי לבן

מצב שימור
מצב שימור: ללא חשש (LC)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	עופות
סדרה:	ציפורי שיר
משפחה:	נחליאליים
סוג:	נחליאלי
מין:	נחליאלי לבן
שם מדעי
Motacilla alba (‏ליניאוס, 1758)
תחום תפוצה

נחליאלי לבן (שם מדעי: Motacilla alba) הוא מין ציפור שיר קטנה ממשפחת הנחליאליים. נפוץ ברוב חלקי אירופה ואסיה וחלקים מצפון אמריקה. ניזון מחרקים וחי באזורים פתוחים, בעיקר סמוך למקורות מים (על כן שמו). מקנן בתוך קירות אבן טבעיים או מלאכותיים. אורכו מגיע עד 20 סנטימטר, וזנבו ארוך יחסית לגופו, בצבעי שחור ולבן. מוכר בישראל כמבשר הסתיו.

[עריכה] מראה

ציפור קטנה, בצבעי לבן, אפור ושחור. אורך גופה כ-20 סנטימטר, זנבה כ-9 סנטימטר, משקלה 28-18 גרם ומוטת כנפיה 30-26 סנטימטר. עפה בגלים ומשמיעה קול ציוץ טיפוסי.

הזכר, בדרך כלל, קצת יותר גדול מהנקבה. בלבוש החורף, יש לו כיפה שחורה ומעין שרשרת שחורה על החזה. מצחו, לחייו וגרונו לבנים, לעומת שאר חלקי גופו העליונים האפורים. צבע הגחון בין לבן לאפור. כנפיו שחורות ובעת המעוף ניתן לראות עליהן שני פסים לבנים בולטים. אברות זנבו שחורות, למעט החיצוניות, שהן לבנות.

לנקבה ניצוי דומה, אך בלבוש החורף כיפת ראשה אפורה, ומצחה אפור ברובו. אם יש לה פס מצח לבן, הוא צר מזה שבמצח הזכר. כמו כן, הסהרון בחזה שלה צר יותר וצבעיו עזים פחות מאלה של הזכר.

בין ינואר למרץ, הנחליאלי עובר חילוף נוצות, לאחריו הוא עטור בלבוש הקיץ. אצל הזכר העורף הסנטר והסינר בחזה משחירים וצבעם הופך עז ובוהק. הנקבה דומה בזה לזכר אך צבעיה בוהקים פחות, והסהרון בחזה שלה קטן יותר וגבולותיו לא כל כך חדים. זכר צעיר דומה במראהו לנקבה.

[עריכה] בישראל

הנחליאלי הלבן נפוץ מאוד בכל רחבי הארץ כציפור חולפת. גם כציפור חורפת ניתן למצוא את הנחליאלי במרבית חלקי הארץ, לבד מאזורי המדבר, אך בנגב ובמדבר יהודה הוא מצוי בתחומי יישובים ונאות המדבר. כמקייץ/דוגר, הנחליאלי נדיר, בעמק החולה, בבקעת כינרות ובגליל המערבי.

אזור המחייה המועדף עליו הוא נופים פתוחים, שדות, ביצות ושטחים חקלאיים - בעיקר במישורים ובעמקים. בעיר הנחליאלי בוחר בחצרות בתים וגינות עירוניות.

נדידת הסתיו של הנחליאלי הלבן מתחילה בספטמבר עד סוף נובמבר. ישנה גם נדידת אביב בין פברואר למאי, אך היא בהיקף מצומצם מנדידת הסתיו וגודלן של הלהקות הנודדות קטן יותר.

האוכלוסייה החורפת מגיעה בדרך כלל בגל אחד בין סוף ספטמבר לתחילת נובמבר. החל מחודש פברואר עד לשבוע הראשון של אפריל האוכלוסייה החורפת מתחילה להתדלדל. האוכלוסייה הנשארת לקיץ לדגור מונה עשרות זוגות בלבד.