מנדלי מוכר ספרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מנדלי מוכר ספרים
Mendele Mos.jpg
תאריך לידה 2 בינואר 1836
תאריך פטירה 8 בדצמבר 1917
שם מקורי שלום יעקב אברמוביץ'
עיסוק סופר, מתרגם, פובליציסט
לאום יהודי
יצירות בולטות 'פישקֶה החיגר', 'האבות והבנים', 'בעמק הבכא', 'מסעות בנימין השלישי'
מימין לשמאל: חיים נחמן ביאליק, מרדכי בן עמי, שלום עליכם, מנדלי מוכר ספרים (אודסה 1910)
חוג הסופרים היהודים באודסה (1916). מימין לשמאל: שמעון פרוג, חיים נחמן ביאליק, מנדלי מוכר ספרים, ש. אנ-סקי ויהושע חנא רבניצקי
מנדלי מוכר ספרים מונצח בשמות רחובות ברבות מערי ישראל. בתמונה שלט רחוב בירושלים.

מנדלי מוכר ספריםיידיש: מענדעלע מוכר ספֿרים, נהגה: "מֶנְדֶלֶה מוֹיְכֶֿר סְפֿוֹרִים"; ברוסית: Менделе Мойхер-Сфорим) הוא שם העט של שלום יעקב אברמוביץ' (ביידיש: אבראמאָוויטש; ברוסית: Соломон Моисеевич (Шолeм-Янкев; Шолом-Яков) Абрамович;‏ 2 בינואר 1836 [לפי הלוח היוליאני: 21 בדצמבר 1835]‏‏ – 8 בדצמבר [ע"פ הלוח היוליאני: 25 בנובמבר]1917), מחשובי סופרי היידיש והעברית בעת החדשה.

מנדלי, שנודע בכינוי "הסבא" של הספרות העברית והיידית המודרנית, היה בן הדור האחרון להשכלה, אולם בהמשך חייו חווה את תקופת חיבת ציון וראשית הציונות, שהשפיעו על יצירתו. מרבית ספריו וכתביו תורגמו לעברית ויצאו לאור בישראל.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלום יעקב אברמוביץ נולד ב-2 בינואר 1836 בעיירה קאפוליה שבקרבת מינסק (כיום בבלארוס) לר' חיים משה ברוידא, שהיה אחד מתלמידי החכמים המובילים בעיירה. אברמוביץ' זכה לחינוך יהודי בחדר, ולאחר שהתייתם מאביו ב-1849 למד בישיבות בטימקוביץ', בסלוּצק ובווילנה, וספג הרבה מהווי היהודים שם, שבהמשך השתקף ביצירותיו. לאחר שנתיים בסלוצק שב להתגורר עם אמו, שנישאה מחדש בינתיים, בכפר הקטן מיילניק (Mielnik). בהיותו בן 17 לערך החל לכתוב את שיריו הראשונים, בעברית מליצית ועל נושאים תנ"כיים.

בהמשך נסע מנדלי לדרום האימפריה הרוסית עם דודתו, בניסיון להתחקות אחרי בעלה הנמלט. חוויות אלה שימשו בסיס לספרו היידי הנודע ביותר, 'פֿישקע דער קרומער' ("פישקֶ'ה החיגר", ביידיש). בסוף נסיעותיהם התיישב מנדלי בעיירה קמניץ פודולסק שבמערב אוקראינה, ושם נישא לאישה שהתגלתה כסובלת ממחלת נפש. בתקופה זו פגש את המחבר המשכילי אברהם בר גוטלובר, שהשפיע על יצירתו. גוטלובר, שהיה מורה בבית ספר ממשלתי ליהודים, הדריך את מנדלי הצעיר, שלמד בעזרתו ובעזרת בנותיו ספרות, מתמטיקה ומדע, גרמנית ורוסית, עבר בחינות הוראה ואף עבד כמורה בבית הספר שבעיירה. בתקופה זו כתב את חיבורו הראשון שיצא בדפוס: "מכתב בדבר החינוך", שהודפס בעיתון "המגיד".

בנו יחידו של מנדלי, מאיר, התנצר ונשא אשה פראבוסלבית. מנדלי קבל את ההתנצרות בצער רב. רבים מצאצאיו של מנדלי המתגוררים בבלגיה הם נוצרים אדוקים.‏[1]

מנדלי נפטר באודסה ב-8 בדצמבר 1917, בשלהי שנתו השמונים ושתיים.

מאפייני יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת דרכו בשנות ה-60 של המאה ה-19 הִרבה מנדלי לכתוב ספרי מדע פופולרי, ספרות שימושית, ביקורת ספרים ומאמרים פובליציסטיים שהעסיקו את הציבור היהודי (בעיקר בעיתון "המגיד"). מנדלי תבע התייחסות פעילה לבעיות החברה היהודית ברוסיה. תוכניתו להפיץ מדע והשכלה מעשית באה לידי ביטוי בתרגומיו לספרי טבע ותולדות ישראל לשימושם של הקוראים והתלמידים העבריים, ובעיבודים ותרגומים ליידיש מן הספרות המסורתית.

מבחינה ספרותית היה מנדלי קשור למסורת המשכילית ולספרות התחייה הלאומית. יצירתו רוויה אהבה ליהודים הפשוטים, תוך יציאה נגד ההסתה האנטישמית ונישולם הכלכלי והאזרחי של יהודי רוסיה. לצד זאת, ביטאו יצירותיו ביקורת סאטירית נוקבת על דרכי החינוך היהודי ועל אופי החיים המסורתי בעיירות היהודיות, ומצד שני גם על היהודים המשכילים ועל מגמת ההתבוללות שלהם.

מנדלי היה פעיל בעיתונים יהודיים של ההשכלה, למרות היותו נתון גם לתחייה היהודית הלאומית והציונית. מסיבה זו כתב הן בעברית והן ביידיש, לסירוגין.

השפה והלשון ביצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו של מנדלי הייתה מורכבת גם מבחינה לשונית, בהיותו ממניחי היסודות לספרות היידית המודרנית ולסגנון העברי.

מנדלי החל את כתיבתו בעברית כסופר משכילי וכתב ספרות לפי כל כללי העברית המשכילית. בשלב מסוים פנה לכתוב ביידיש וערך גם בשפה זו מהפכה לשונית, שהתבטאה בהרחבת השימוש ביידיש המדוברת לצורכי ספרות יפה. אחרי הפסקה גדולה חזר ב-1886 לכתוב בעברית, אבל החליט לוותר על השימוש בכללי העברית המקראית והכניס לתוך אוצר המילים והדקדוק שלו את לשון חז"ל והלשון הרבנית של ימי הביניים. בספרו "בסתר רעם" (1886) פתח מנדלי סגנון חדש בכתיבה העברית, סגנון קולח ומגוון המשקף את היידיש שדוברה בסביבתו ומשתמש בכל הרבדים ההיסטוריים של העברית.

לצורך ספריו העבריים, שהיו בחלקם תרגום של הספרים שכתב ביידיש, נזקק ללשון שתייצג דיבור עממי שוטף, מתובל בהלצות ובתיאורים מפורטים, ואת הצורך הזה סיפק בהשתחררות מכבלי המליצה המקראית המשכילית, בפנייה למטבעות לשון ואוצר מילים חז"ליים ובשילוב מאפיינים תחביריים מן השפות האירופיות.

שפתו של מנדלי נתפסה כ"לשון סינתטית", כלומר, מורכבת מכמה רובדי לשון קודמים ולא כהמשך ישיר של רובד לשון מסוים.

בעת האחרונה עברו חוקרים רבים להחזיק בתפיסה שלפיה מהווה לשונו המשך ישיר של הספרות הרבנית והחסידית של תחילת העת החדשה, בליווי תוספת של יסודות חדשים, דקדוקיים בעיקר.‏‏‏[2]

מיצירותיו הידועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "האבות והבנים" (1868)
  • "בעמק הבכא" –גרסה ראשונה של הספר יצאה ביידיש בשנת 1865 בוורשה בשם "דאס ווינטשפינגערל" (טבעת המופת).
  • "מסעות בנימין השלישי" (1878)
  • "יודל", נדפס בוורשה בשנת 1875.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנדלי מוכר ספרים מונצח בשמות רחובות ברבות מערי ישראל, בעיר תל אביב-יפו מחולק על שמו פרס המעודד את יצירתם של סופרים ביידיש[3] , אתר לממכר ספרים אלקטרוניים בעברית‏[4] וכן רשימת התפוצה "מענדעלע" המוקדשת לשפה ולספרות היידיש, בטריניטי קולג'.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אייזיק רמבההנכדים הנוצריים של מנדלי מוכר ספרים מקבלים תמלוגים מ"דביר" בעד כתבי סבם, מעריב, 24 באפריל 1967
  2. ^ ישראל ברטל, גרביים, שוט ודלי: לשון הכתיבה של מנדלי. העברית: רבעון בענייני הלשון העברית, מחזור נ"ט, חוב' ג-ד (תשע"א 2011), עמ' 87־107.
  3. ^ פרס מנדלי מוכר ספרים
  4. ^ מנדלי מוכר ספרים ברשת