ניסן ספיבק
 | |
| לידה |
1824 ה'תקפ"ד  מחוז וילנה  האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
1906 (בגיל 82 בערך) צ'רנוביץ, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
| עיסוק | חזן |
| סוגה | חזנות |
  | |
ניסן סְפִּיבַק (מוכר בכינוי נִיסִי בֶּלְזֶר, או נִיסִי קִישִׁינוֹבֶר, או ניסי ברדיצ'בר[1]; ה'תקפ"ד, 1824 – ה'תרס"ו, 1906) היה חזן, מנצח ומלחין יהודי בולט במזרח אירופה בסוף המאה ה-19. כיהן בחזנות בבלץ, קישינב, ובברדיצ'ב. נחשב לרבם של חזנים רבים בדור שאחריו. דמותו הפכה לסמל של חזן יהודי טיפוסי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בעיירה נובה מיש (מוש) שבבלארוס (אז חלק מהאימפריה הרוסית) למשפחה חב"דית, ונחשב בילדותו לעילוי ולמדן. מגיל צעיר גילה נטייה למוזיקה. כילד שר במקהלת החזן זלמן זינגר מאומן (זלמן אומנר), ולאחר מכן בקרלין אצל החזן ברוך קרלינר.
משם עבר לשורר במקהלתו של החזן המפורסם ירוחם בלינדמן (ירוחם הקטן, 1891-1798) ששימש כחזן בברדיצ'ב. הוא נשא לאשה את בת אחותו של ירוחם. בגיל צעיר החל לכתוב לחנים, שעוררו תשומת לב.
בילדותו איבד את קולו בעקבות תאונה, וקולו הפך להיות צרוד, אך למרות זאת הוא היטיב לעשות בו שימוש[2].
בגיל 20 מונה לחזן בבלץ ועל שמה כינוהו רבים עד סוף חייו. מבלץ עבר לקישינב, ובשנת 1877 נבחר לחזן בברדיצ'ב בבית הכנסת של העיר העתיקה – בה נשאר עד סוף חייו. נפטר בסדיגורה במהלך מסע הופעות עם מקהלתו בשנת 1906.
המוגבלות הקולית שלו הביאה אותו לפיתוח סגנון מקורי של חזנות, שבה תפסה המקהלה מקום משמעותי הרבה יותר מהנהוג עד אז. הוא הרחיב מאוד את תפקידה של המקהלה, ובנה הרכבים רחבים, עם תפקידי סולו ודואטים. המקהלה שלו משכה אליו פרחי חזנות רבים, והיא הפכה למושג בעולם החזנות באוקראינה. יכולת הניצוח המרשימה שלו התפרסמה אף היא ועשתה לו שם אגדי, והוא ערך מסעות ברחבי האימפריה הרוסית עם מקהלתו. במסעות אלו התקבל גם בחצרות חסידיות, כמו בחצר רבי דוד טברסקי מטולנה – שאליו התקרב מאוד, ובחצר רבי אברהם יעקב, האדמו"ר הזקן מסאדיגורא[3].
ניסי נחשב לגאון במוזיקה היהודית, ולחנים רבים שלו התפרסמו ברחבי מזרח אירופה ובחצרות החסידות השונות[4]. מפורסמים במיוחד הם הלחנים למלכויות זכרונות ושופרות[5], "ונתנה תוקף", "תכנת שבת", "איך נפתח פה", "לכו נרננה", ו"ה' מלך".
בפולקלור[עריכת קוד מקור | עריכה]
דמותו של ניסי הפכה לאגדה עוד בחייו, ומעשיות רבות נפוצו סביבו. סופר, שכשעבר לפני התיבה אצל רבי דוד טברסקי מטולנה בתפילת מוסף של ראש השנה נאלץ להפסיקו במילים "אדם יסודו מעפר" בשל בכי שתקף אותו[6].
בפולקלור היהודי של מזרח אירופה היו גם בדיחות רבות בשמו[7], או על חשבונו; כך סופר שרבי דוד מטולנה הציע לו להוסיף סכום כסף ולמצוא למקהלתו חזן ראוי לשמו – כעקיצה על קולו הצרוד, או שכאשר תיארו בפניו את יכולות הניצוח הווירטואוזיות של ניסי, הגיב בפרפראזה על הפיוט: "אשרי עין ראתה כל אלה, אך למשמע אוזן דאבה נפשנו".
את דמותו תיאר החזן פנחס מינקובסקי שהיה תלמידו:
אחרי שמונה שבועות של חזנות בבית המדרש הסטפנואי בשדה־לבן נעלמתי, כלומר: יצאתי בלי רשיון לקישינוב, מקום כהונתו של ניסן; בעל השם הגדול היה טיפוס שחור, צנום ומכוער, ובעל חוטם עב, וזקנו מדובלל ומחודד, כאילו תחבו לו איזה שערות יבשות בסנטרו, קולו כקול המסרק בין שיני הנערים, גרונו ניחר לגמרי, אבל תוכו לפיד אש, ועיניו בוערות בחוריהן, ואוזניו דקות להאזין איזו פגימה דקה מן הדקה של אחד מבני מקהלתו
.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניסאן ספיבק, באתר המרכז לחקר המוזיקה היהודית – האוניברסיטה העברית בירושלים.
- ישעיהו ויניצקי, "ניסן בלזר", בתוך: ביסאראביה - יהדות ביסארביה, ירושלים תשל"א, עמ' 631 ואילך, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ועל ידי [ביצוע מוקלט, לחנו של ניסי בלזר בביצוע החזן בן ציון מילר, באתר הספרייה הלאומית.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ על שם המקומות בהם כיהן בחזנות ראשית
- ^ שמואל רוזנבלט, יוסלה רוזנבלט, תל אביב תשכ"א, עמ' 154, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ מנחם גוטמן, אוצר אגדות החסידים - כא, פרשת חקת, ירושלים תשמ"ב, עמ' 224, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ כמו לחסידות גור. יעקב פלבינסקי, "ניגון מיוחד משלו" – מחצר הרבי, יצחק מאיר הלפגוט, באתר משפחה.
- ^ מאיר שמעון גשורי, קול ישראל אנתלוגיה לחזנות - ב, ירושלים תשכ"ד, עמ' קי"ד, באתר אוצר החכמה.
- ^ מאיר שמעון גשורי, קול ישראל אנתלוגיה לחזנות - ב, ירושלים תשכ"ד, עמ' קי"ח, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ מרדכי ליפסון, מדר דר - ב, תל אביב תרפ"ט - תרצ"ח, עמ' 116, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).