חסידות גור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית המדרש הראשון של חסידות גור בגורה קלוואריה
ישיבת שפת אמת בירושלים, העתק של בית המדרש מגורה קלוואריה
קבריהם של "חידושי הרי"ם" ונכדו, ה"שפת אמת" בבית עלמין בגורה קלוואריה
האדמו"ר אברהם מרדכי אלתר עם חסידיו בחופשה באירופה. לימינו בנו רבי ישראל אלתר מגור, לשמאלו בנו רבי מאיר אלתר.
(במרכז) האדמו"ר הקודם מגור - רבי פנחס מנחם אלתר, "הפני מנחם", משמאל יעקב כץ (כצל'ה), בעת ברכת האילנות בבית אל, בשנת 1990

חסידות גור היא החסידות הגדולה בישראל, ומוערך שמספר חסידיה בישראל ובעולם נע בין 10 אלף ל-12 אלף בתי אב‏[1]. היא קרויה על שם העיירה גורה קלוואריה שבפולין, שבה ישב בסוף ימיו מייסד השושלת, הרב יצחק מאיר אלתר, וממשיכיו עד לשואה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידות גור היא ענף של חסידות קוצק מבית פשיסחה. רבי יעקב יצחק מפשיסחה, "היהודי הקדוש", היה תלמידו של החוזה מלובלין, ובחיי רבו החל לשמש כאדמו"ר. לאחר פטירתו מונה תלמידו רבי שמחה בונים מפשיסחה למנהיג העדה. לאחר פטירת רבי שמחה בונים התפלגה החבורה. חלקה הכתיר את בנו של רבי בונים, רבי אברהם משה לרבם, וקבוצה גדולה יותר, בראשות רבי יצחק מאיר אלתר, הכתירו את רבי מנחם מנדל מקוצק לרבם. רבי מנחם מנדל, הקצין בדרך החסידות, ותבע מחסידיו התנתקות מוחלטת מהעולם הזה, התרחקות מגינוני כבוד וסלידה משקר. לאחר פטירתו בכ"ב בשבט תרי"ט (1859), הכתירו החסידים את רבי יצחק מאיר אלתר לאדמו"רם. הוא העתיק את החצר לעיירה גורא-קלאווריה כשאת החצר בקוצק הוא השאיר לבנו של רבי מנחם מנדל, רבי דוד.

רבי יצחק מאיר אלתר נודע כתלמיד חכם. עם היכנסו לתפקיד אמר: "רבי שמחה בונים הנהיג אתכם באהבה, רבי מנחם מנדל ביראה ואני אנהיג בתורה". לצד זאת חסידות גור המשיכה להיחשב כמי שמדגישה מחשבה עמקנית ונקיון הלב.

לאחר פטירתו, בשנת תרכ"ו (1866), הוכתר רבי חנוך העניך הכהן מאלכסנדר, אף הוא מזקני חסידי פשיסחא, שכיהן באדמו"רות ארבע שנים. אחריו הוכתר נכדו של רבי יצחק מאיר, רבי יהודה אריה לייב אלתר, בגיל 23. כסבו, בלט גם הוא כתלמיד חכם. ספרו שפת אמת הוא אחד מספרי החסידות הידועים. בתקופתו התרחבה החסידות לממדים גדולים.

לאחר פטירתו בשנת תרס"ה (1905) הוכתר בנו, רבי אברהם מרדכי. רבי אברהם מרדכי מיתן את דרכה של החסידות וביטל מספר הנהגות מתקופת קוצק, כמו תפילה בשעה מאוחרת. רבי אברהם מרדכי היה ממנהיגי יהדות פולין וממקימי אגודת ישראל. בתקופתו מנתה החסידות רבבות בתי אב והייתה (יחד עם חסידות אלכסנדר) לחצר הגדולה בפולין. הוא עודד את חסידיו לעלות לארץ ישראל, ואף בעצמו חפץ להשתקע בה, וביקר בה חמש פעמים. בפעם האחרונה החליט להישאר בארץ, אך לבסוף בלחץ חסידיו חזר לפולין. בזמן השואה מילטוהו חסידיו מפולין והוא הגיע לארץ ישראל, שבה כבר התגוררו מאות מחסידיו. בשנותיו האחרונות היה חלוש וחולה. נפטר בחג השבועות תש"ח, חודש לאחר קום המדינה. בשנות הנהגתו הוקמו שתי ישיבות גור בארץ ישראל, בירושלים ובתל אביב. חסידיו היו פעילים בהקמת בתי ספר בית יעקב לבנות וחדרים לבנים בתל אביב.

את מקומו של רבי אברהם מרדכי מילא בנו, רבי ישראל. הוא שיקם את החסידות לאחר השואה, קירב את חסידי גור שהתרחקו מהחסידות לאחר המלחמה ובמיוחד את הנוער. עם זאת, הנהגתו הייתה תקיפה, בסגנון חסידות קוצק. היה האדמו"ר הבולט במועצת גדולי התורה.

לאחר פטירתו בשנת תשל"ז (1977) כיהן אחריו רבי שמחה בונים.

בעל ה"לב שמחה" עם בנו, האדמו"ר הנוכחי

הוא נהג בדרך רכה יותר ועסק רבות בארגון מוסדות החסידות ובתקנות לרווחת החסידים. היה נשיא מועצת גדולי התורה. לאחר 8 שנים חלה והפסיק לתפקד, ואת החסידות הנהיגו בנו רבי יעקב אריה ואחיו רבי פנחס מנחם.

לאחר פטירתו בשנת תשנ"ב (1992) הוכתר אחיו, רבי פנחס מנחם, שכיהן במשך כארבע שנים. הוא פעל לאחדות בין החסידים לליטאים.

לאחר פטירתו בשנת תשנ"ו (1996) הוכתר בנו של רבי שמחה בונים, רבי יעקב אריה, האדמו"ר הנוכחי. הוא הורה על מעבר הישיבות של גור מלימוד בעיון (לימוד גמרא בקצב איטי תוך עיסוק נרחב בראשונים ואחרונים) ללימוד הבקיאות, (המתרכז בגמרא עצמה ובפירוש רש"י ותוספות, תוך דגש על הספק כמותי), לימוד משנה ברורה יומי בן שעה בישיבות, הקמת מערכת שבה אברכי החסידות מלמדים באופן אישי את הבחורים וחיזוק תקנות בדבר צמצום בהוצאות חתונה, שאותן החל להנהיג אביו, בעל ה"לב שמחה".

קהילות ומוסדות גור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז החסידות הוא בירושלים. בשנים הראשונות היה בית המדרש בישיבת שפת אמת סמוך למחנה יהודה, בהמשך עבר בית הכנסת לרחוב רלב"ח בשכונת גאולה ובתחילת שנות ה-2000 נחנך בית מדרש גור הגדול בסמוך למתחם שנלר. אדמו"רי גור התגוררו בירושלים, מלבד האדמו"ר הנוכחי שרוב השנים התגורר בבני ברק, ואך בימים נוראים וחגים ואירועים מיוחדים הגיע לירושלים. כיום גר האדמו"ר בירושלים.

לחסידי גור קהילות בירושלים, בני ברק, אשדוד, בית שמש, תל אביב, חיפה, ערד, חצור הגלילית וקריית גת. קהילות קטנות קיימות בעמנואל, פתח תקווה רחובות וקריית אתא. מחוץ לישראל יש ריכוזים בבורו פארק, פלטבוש, מונסי, לייקווד, טורונטו, סטמפורד היל וגולדרס גרין בלונדון, מנצ'סטר, אנטוורפן, ציריך ומלבורן.

לחסידות מוסדות רבים בארץ ובחו"ל, הכוללים ישיבות קטנות, ישיבות גדולות, תלמודי תורה ובתי ספר לבנות. הישיבה הבולטת של החסידות, ישיבת שפת אמת, נוסדה בשנת תרפ"ה. מוסדות החינוך של חסידות גור ("איחוד מוסדות גור") תחת ניהולם של יונתן בורנשטיין ונחמן וידיסלבסקי מונים כיום כמאה ועשרים מוסדות ומתחנכים בהם מעל ל-23,000 תלמידים.

לחסידות יש ארגון סיוע רפואי בשם "רפואה וישועה", המפעיל גמ"חים להשאלת ציוד רפואי ומערך הסעות באמבולנסים לבתי חולים חינם. פרויקט "הילד המיוחד" של הארגון עוזר למשפחות שבהן ילדים חריגים בטיפול מחוץ למסגרות על ידי מועדוניות בימים שישי ושבת, שבתות מחנה ומחנות בחול המועד ובחופש הגדול.

החסידות מפעילה את ארגון "קרן הצלת דורות" המסייעת בטיפולי פוריות ובעיות נפש, וקרן הלוואות לנישואין "בית ישראל".

ישיבות גור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבלה לישיבות של גור נעשית על ידי ועדה מטעם "איחוד מוסדות גור", בהתייעצות עם צוות הישיבה הקטנה או תלמוד התורה של התלמיד ובהתחשבות בהעדפותיו. ההבדלים בין הישיבות ברמתן הלימודית והחינוכית אינם גדולים. הישיבות הגדולות הן:

הישיבות הקטנות הן: טירת חן ותפארת משה בצלאל בירושלים, שפתי צדיק בחצור הגלילית, עמק הלכה בחיפה, חידושי הרי"ם בתל אביב, אמרי אמת, מאור ישראל ובית אהרן ומשה בבני ברק, נזר ישראל בראשון לציון, לב שמחה בערד, פני מנחם בבית שמש ושתי ישיבות באשדוד. כמו כן לחסידות ישיבת "לב שמחה" בלונדון וישיבות "בית ישראל" ו"יגדיל תורה" בבורו פארק.

ישיבות שנסגרו:

  • ישיבת "שגב" ביישוב עצמון-שגב. ראש הישיבה היה הרב שמואל אהרן פלדמן, אב"ד בתל אביב. הישיבה לא האריכה ימים ונסגרה בסוף שנות ה-60.
  • ישיבת "מאור יעקב". הוקמה באלול תשנ"ד. הוקמה בעמנואל, משם היא המשיכה לאשדוד, לירושלים ולבני ברק.
  • ישיבת "ארזים". הוקמה באלול תשנ"ה בבני ברק ונסגרה כעבור שנה. ראש הישיבה היה משה פשנדזה.
  • ישיבת אור שמחה בחיפה. הוקמה באלול תשמ"ב ונסגרה לאחר ביטול לימוד העיון, בשנת תשס"ב.
  • ישיבת קריית הרצוג בבני ברק. ראש הישיבה היה הרב נחום רוטשטיין. אחד מאנשי הצוות היה הרב אברהם שמואל רנד, חתנו של האדמו"ר הנוכחי. ישיבה זו נסגרה בשנת 2011.
  • ישיבת נר ישראל בירושלים ("ישיבה לצעירים"), נוסדה על ידי רבי שמחה בונם שפרנוביץ כישיבה קטנה בשנת הלימודים תשכ"ח. בשנים האחרונות נוספה גם ישיבה גבוהה. הישיבה נסגרה בשנת 2010.
  • הישיבה הגבוהה "לב שמחה" בבורו פארק שבניו יורק. הוקמה בשלהי שנות התשעים. בראשותה עמד הרב יעקב חיים ברוך אברמוביץ.

סמינרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחסידות סמינרים לבנות. בירושלים ובאשדוד מיועדים הסמינרים בעיקר לבנות מהחסידות. בבני ברק, בחצור, קריית גת וערד מתפקדים הסמינרים של גור כמוסדות כלל חסידיים.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחסידות גור התפילות מהירות ונעימת התפילה מונוטונית. עובדות אלו נובעות משיטת החסידות, שיסודה בחסידות קוצק, שהדגישה את מידת האמת והתרחקות ממעשים חיצוניים. בשל כך, נחשבת לעתים חסידות זו כ"קרה".

החסידות מאופיינת בהערצה לאדמו"ר ובאמונה שעל החסידים לקיים את רצונו בדקדקנות. החסידות מאופיינת גם ב"גאוות יחידה", בדאגה הדדית בתוך הקהילה ובארגון קהילתי מסודר.

החל מתקופת האדמו"רות של ה"בית ישראל" מדגישה חסידות גור מאוד את נושא ה"יידישקייט" דהיינו הקפדה מקסימלית על "שמירת הברית" וריחוק מקסימלי מנשים (ראו עוד להלן).

רוב החסידים חברים בשטיבל המונה עשרות חסידים בני גילם‏[2]. השטיבל משמש מלבד לתפילה, גם למקום לימוד משותף בשעות הערב לאחר העבודה. נהוג שפעמיים בשנה, בשמחת תורה ובשבת זכור, אוכלים חברי השטיבל יחד את סעודת היום, שנמשכת שעות ארוכות. הבחורים והאברכים מאורגנים ב"חברה" המתקבצת פעם בשבוע לשיחת בענייני חסידות ובזמנים מיוחדים ל"טרינק", מסיבה שבה עוסקים בענייני חסידות. אצל הבחורים בדרך כלל מנהיג את האסיפה ה"קומנדאנט" (אחראי). נוהג זה החל כבר בפולין. חלק מה"חברה'ס" התפרסמו, כמו חבורתו של מתתיהו גלמן בפולין או החברה'ס הראשונות בישיבת שפת אמת בירושלים ("זעליגיסטן" ו"ברוינעריסטן"). בשנים האחרונות נחלש נוהג זה.

בעבר החסידות הייתה מזוהה עם למדנות. חלק מהאדמו"רים וחסידים רבים התפרסמו בכך. תחת מנהיגותו של האדמו"ר הנוכחי פסק הלימוד העיוני-למדני בישיבות של החסידות, ובמקומו מודגשים ההספק הכמותי וזיכרון הלימוד. אדמו"רי גור פועלים בדרך כלל בזריזות במעשיהם (כמו למשל בהליכה ובדיבור).

תקנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החמרה בנושאי אישות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידות גור ידועה בהקפדתה על הפרדה בין המינים ובמגבלות על היחסים בין בני הזוג[3]. ההפרדה באוטובוסים החלה במידה רבה בהשפעת חסידי גור‏[3].

האדמו"ר החמישי, רבי ישראל אלתר, קבע תקנות מחמירות בנושא היחסים בין הבעל ואשתו (המכונות "תקנות ל"ט", ראשי תיבות: ליל טבילה). התקנות מכונות בחסידות גור "יידישקייט" (תרגום מילולי: יהודיות). בין התקנות: חסיד לא ילך או יעמוד לצד אשתו ברחוב העיר ולא ישיח עמה בפומבי; לא יקראו אחד לשני בשמם; יש לקצר ככל הניתן ביחסי המין; אין לקיימם אלא פעמיים בחודש, אחת מהן בליל הטבילה והשנייה בליל שבת; הימנעות מקיום יחסי מין מספר חודשים לאחר הלידה; איסור על בני הזוג לגעת זה בזה או ליצור קרבה גופנית שלא לצורך קיום יחסים.

תקנות אלו עוררו התנגדות גם בקרב רבנים, כמו הרב יעקב ישראל קנייבסקי (הסטייפלר). הוא כתב מכתב בנושא באמצע שנות ה-60, בעקבות מקרה של בנו של אחד מהאידאולוגים של צעירי אגודת ישראל שהפך לחסיד גור ובעקבות זאת נוצרו בעיות בינו לבין אשתו שלא הסכימה לנהוג לפי תקנות ל"ט. בעקבות התקנות המחמירות בתחום האישות נמנעו בנות מסמינרים בבני ברק להינשא לבחורים מחסידות גור, ובעיה זו הייתה אחד הגורמים להקמת סמינר מיוחד לבנות החסידות בעיר. כיום קיום התקנות נמצא בנסיגה, וחסידים בגור אומרים שהתקנות נועדו בעיקר ליחידים שיכולים לעמוד בהן ולא לכלל החסידות‏[4].

אירועי שמחות מצומצמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדמו"ר רבי שמחה בונים תיקן תקנה שלפיה אין לערוך אירועים משפחתיים בהיקף נרחב. לסעודת המצווה מוזמנים בני המשפחה הקרובים בלבד, וכל השאר מוזמנים שלא בזמן הסעודה. התקנה מחייבת את כל משפחות החסידות, גם בעלות יכולת כלכלית.

מגורים בפריפריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדמו"ר רבי שמחה בונים אלתר יזם הקמת קריות חסידיות של חסידי גור בפריפריה - בחצור הגלילית, בערד ובאשדוד. הוא הכריז על תקנה שלפיה זוגות צעירים בשנים הראשונות לנישואיהם מחויבים לגור בקהילות אלה. אחיו, האדמו"ר רבי פנחס מנחם, יזם את הקמת הקריה החסידית בקריית גת.

חזות חיצונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידי גור ניכרים בכובע הפרווה הגבוה שלהם - ספודיק - אשר נחבש בשבתות בחגים ובשמחות, כמנהג רוב החסידויות יוצאות מרכז פולין, ולא כחסידויות האחרות שאנשיהן חובשים שטריימל - כובע פרווה נמוך ורחב יותר. הם ניכרים גם בגרביים השחורים שהמכנסיים מוכנסות בתוכן בין הקרסול לברך, בניגוד לחסידי הונגריה הלובשים מכנסי שלושה-רבעים וגרביים גבוהים. בעולם החרדי מכונים גרביים אלו "גרבי קוזקים", וצורת הופעה זו מכונה ביידיש "הויזן-זאקן". הפאות של חסידי גור נתונות תחת הכיפה בכל העולם, למעט בעיר ירושלים שבה יש מחסידי גור המתהלכים כשפאותיהם גלויות.

ניגוני גור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחסידות אוצר של אלפי ניגונים. לחני הניגונים הושפע גם מסגנון המוזיקה הקלאסית של שופן, מוצרט, פליקס מנדלסון ועוד. שירים רבים של החסידות הם בקצב מרש וואלס. באופן כללי, ניגוני גור מאופקים לעומת ניגוני שאר החצרות, וזאת בהתאם לשיטתה הדוגלת באי התלהבות חיצונית.

הניגונים מולחנים לרוב לקראת חג השבועות וראש השנה. הם מיועדים למקומות מסוימים בתפילה (כמו לכה דודי, היה עם פיפיות, קדיש ואקדמות), אך מושרים ללא אמירת המילים.

המלחינים המפורסמים בחסידות הם יעקב תלמוד, מנחם אירנשטיין, לייבל גולדקנופף ובנו צבי גולדקנופף.

מכון ח.מ.י. (חקר מוסיקה יהודית) של החסידות הוציא אוסף בשם "היכל נגינה" של 1100 הניגונים שהושרו בחגים בין השנים תשט"ו - תשס"ח, בהפקת צבי גולדקנופף.

השתייכות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה פוליטית חסידות גור היא חלק מאגודת ישראל, תחת השם "הסיעה המרכזית". לחסידות נציגות בכנסת מטעם יהדות התורה - יעקב ליצמן. בעבר כיהנו נציגי חסידות גור כח"כים מטעם אגודת ישראל: יצחק מאיר לוין, זלמן בן-יעקב (ינקלביץ'), יהודה מאיר אברמוביץ, אברהם יוסף שפירא[5], משה זאב פלדמן, מאיר פרוש[6], אברהם לייזרזון ויעקב כהן.

לחסידות ייצוג מגזרי ברוב הרשויות המקומיות בישראל שבהן מתגוררים חסידי גור.

אדמו"רי גור[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1]. בפנקס הקהילה (תשע"ב-ע"ג) מופיעים כ-9000 שמות בישראל.
  2. ^ בבני ברק, למשל, יש כ-25 "שטיבלאך" של החסידות.
  3. ^ 3.0 3.1 תמר רותם, אבירי השולחן הכפול, באתר הארץ, 11 ביוני 2011
  4. ^ אמנון לוי, החרדים, עמודים 127-126
  5. ^ שפירא נבחר על ידי האדמו"ר מגור כנציג "הסיעה המרכזית" אף שבעצמו לא היה חסיד גור.
  6. ^ פרוש אף הוא אינו חסיד גור. ייצג את "הסיעה המרכזית" בבחירות 1996. בבחירות הבאות ייצג את סיעת שלומי אמונים.


אדמו"רי גור

יצחק מאיר אלתרחנוך הניך הכהן לויןיהודה אריה ליב אלתראברהם מרדכי אלתרישראל אלתרשמחה בונים אלתרפינחס מנחם אלתריעקב אריה אלתר