ונתנה תוקף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

וּנְתַנֶּה תּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּום
כִּי הוּא נורָא וְאָיום
וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ
וְיִכּון בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ
וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת.
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוכִיחַ וְיודֵעַ וָעֵד
וְכותֵב וְחותֵם וְסופֵר וּמונֶה.
וְתִזְכּר כָּל הַנִּשְׁכָּחות,
וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרונות.
וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא.
וְחותָם יַד כָּל אָדָם בּו.
וּבְשׁופָר גָּדול יִתָּקַע.
וְקול דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע.
וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן.
וְחִיל וּרְעָדָה יאחֵזוּן.
וְיאמְרוּ הִנֵּה יום הַדִּין.
לִפְקד עַל צְבָא מָרום בַּדִּין.
כִּי לא יִזְכּוּ בְעֵינֶיךָ בַּדִּין.
וְכָל בָּאֵי עולָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרון.
כְּבַקָּרַת רועֶה עֶדְרו.
מַעֲבִיר צאנו תַּחַת שִׁבְטו.
כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפּר וְתִמְנֶה וְתִפְקד נֶפֶשׁ כָּל חָי.
וְתַחְתּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּותֶיךָ.
וְתִכְתּב אֶת גְּזַר דִּינָם:
בְּראשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן
וּבְיום צום כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן
כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן
מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת.
מִי בְקִצּו וּמִי לא בְקִצּו
מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ
מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה
מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא
מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה
מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה
מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ
מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף
מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר
מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר
מִי יִשָּׁפֵל. וּמִי יָרוּם
וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה
מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה
כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ
קָשֶׁה לִכְעס וְנוחַ לִרְצות
כִּי לא תַחְפּץ בְּמות הַמֵּת
כִּי אִם בְּשׁוּבו מִדַּרְכּו וְחָיָה
וְעַד יום מותו תְּחַכֶּה לּו
אִם יָשׁוּב מִיַּד תְּקַבְּלו.
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוצְרָם
וְאַתָּה יודֵעַ יִצְרָם
כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם.
אָדָם יְסודו מֵעָפָר, וְסופו לֶעָפָר
בְּנַפְשׁו יָבִיא לַחְמו
מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר
כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נובֵל
כְּצֵל עובֵר וּכְעָנָן כָּלָה
וּכְרוּחַ נושָׁבֶת וּכְאָבָק פּורֵחַ
וְכַחֲלום יָעוּף.
וְאַתָּה הוּא מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם
אֵין קִצְבָה לִשְׁנותֶיךָ. וְאֵין קֵץ לְארֶךְ יָמֶיךָ
וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבות כְּבודֶךָ.
וְאֵין לְפָרֵשׁ עֵלוּם שְׁמֶך
שִׁמְךָ נָאֶה לְךָ. וְאַתָּה נָאֶה לִשְׁמֶךָ.
וּשְׁמֵנוּ קָרָאתָ בִּשְׁמֶךָ.
עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ. וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶךָ
בַּעֲבוּר כְּבוד שִׁמְךָ הַנַּעֲרָץ וְהַנִּקְדָּשׁ
כְּסוד שִׂיחַ שַׂרְפֵי קדֶשׁ
הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקּדֶשׁ
דָּרֵי מַעְלָה עִם דָּרֵי מַטָּה
קורְאִים וּמְשַׁלְּשִׁים בְּשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה בַּקּדֶשׁ.

ונתנה תוקף - פיוט הנאמר בתפילת מוסף בשני ימי ראש השנה וביום הכיפורים. בקהילות אשכנז ואיטליה הפיוט נאמר בחזרת שליח הציבור על תפילת העמידה, בתוך סדר קדושה. בקהילות ספרדיות בודדות נהוג לאומרו לפני תפילת העמידה של תפילת מוסף, בתוך תפילת מוסף או לאחר סיום תפילת מוסף. ברוב הקהילות הספרדיות לא נהוג לומר את הפיוט כלל.

פיוט "ונתנה תוקף" הוא בין המפורסמים בפיוטי הימים הנוראים. הוא מתאר את החרדה הגדולה מאימת דינו של אלוהי ישראל, ואת אפסות האדם מולו. מסורת מהמאה ה-13 מייחסת אותו לדמות אגדית מהמאה ה-11, רבי אמנון ממגנצא, היא מיינץ.

הפיוט זכה לפרסום נרחב בשנים האחרונות גם בקרב מי שאינם מבקרים בבתי הכנסת, בזכות לחן חדש שחיבר המלחין יאיר רוזנבלום. הפיוט בלחן זה מושמע לעתים קרובות בכלי התקשורת בישראל בתקופת ראש השנה ויום הכיפורים, והלחן אף אומץ לתפילות בחלק מבתי הכנסת.

[עריכה] מקור הפיוט

הפיוט ונתנה תוקף נמצא בגניזת קהיר, ותוארך למאה ה-10 לכל היותר. על סמך הממצאים מהגניזה, ועל סמך אופי השפה העברית שבה הוא עושה שימוש, חוקרים מייחסים את הפיוט לפייטן ארץ ישראלי קדום מהתקופה הביזנטית. ייתכן שמדובר ביניי או אלעזר הקליר, שחיו בארץ ישראל במאות השישית או השביעית לספירה, או בפייטן ארץ-ישראלי אחר מתקופתם. יש הטוענים גם, על סמך העובדה שאין בפיוט משקל מדויק, על פי תכנו האוניברסאלי ומפני שהוא כמעט לא מחורז, שהוא אף מוקדם לתקופה זו.

בגניזת קהיר מופיע ונתנה תוקף כחלק החותם (סילוק) של קובץ פיוטים שנועד להאמר בעת חזרת הש"ץ (קרובה) בתפילת המוסף ביום הראשון של ראש השנה. אשר ממנו שרד בנוסחים המקובלים כיום רק הפיוט הזה.

יהודי איטליה היו הראשונים שאימצו או הפיוט, ופייטניהם הקדומים מושפעים ממנו. מאיטליה הוא עבר לקהילות אשכנז (גרמניה) ואחר מכן צרפת. בשל הפופולריות שלו החלו לומר אותו גם ביום ב' של ראש השנה, ומאוחר יותר בקהילות פולין החלו לומר אותו גם בתפילת המוסף של יום הכיפורים.

[עריכה] אגדת ר' אמנון ממגנצא

לעתים קרובות מייחסת המסורת מקור עתיק ליצירה מקודשת, ואילו החוקרים מאחרים את זמנה. במקרה של "ונתנה תוקף" אירע דבר הפוך. הפיוט "ונתנה תוקף" נמצא בקטעי גניזה כסילוק לקדושתא מאת יניי, ובמחזורים ישנים, אך מסורת מהמאה ה-12 ייחסה אותו לדמות מתחילת המאה ה-11, רבי אמנון ממגנצא, היא מיינץ. הסיפור מופיע בספר אור זרוע מן המאה ה-13, שהעתיק אותו מכתביו של רבי אפרים בר יעקב מבון (שנולד בשנת 1133). הסיפור מופיע בחלק מהמחזורים בסמוך לפיוט.

אגדת "מעשה ברבי אמנון" מתארת כיצד דרש ההגמון מרבי אמנון, שהיה גדול הדור וכליל המעלות, להמיר דתו. כדי לדחותו בקש אמר רבי אמנון שיחשוב על הדבר שלושה ימים, אך אחר כך התחרט מאוד על שלא דחה אותו לאלתר. ביום השלישי, משלא הגיע, הביאוהו בעל כורחו. הוא הציע שיכרתו את לשונו שסררה כאשר לא דחתה את אפשרות ההשתמדות מיד, אך ההגמון חפץ להעניש דווקא את רגליו שלא הגיעו. עינוהו בייסורים איומים, כרתו את גפיו והמליחו את הפצעים במלח. היה זה סמוך לראש השנה, ומשהחזירוהו לביתו והגיע החג, ביקש שיביאוהו לבית הכנסת. שם לפני אמירת קדושה פתח את פיו ואמר את פיוט "ונתנה תוקף". משסיים אותו נסתלק מן העולם. ביום השלישי לפטירתו נגלה לרבנו קלונימוס בר משולם (בן למשפחה איטלקית שהיגרה לאשכנז) וציווה אותו להפיץ בכל הקהילות פיוט זה, וכך עשה.

חוקרים מודרניים חלוקים בשאלה האם ר' אמנון הוא דמות היסטורית או אגדית. השם אמנון לא היה שימוש בקרב יהודי גרמניה בתקופה זו, ואכן חלק מנוסחי הסיפור מדגישים את סמליות השם והקשר שלו למילה אמונה. עם זאת השם היה בשימוש מסוים בקרב יהודי איטליה, כך שאם היה אמנון דמות היסטורית, סביר שהיה איטלקי או בן לאחת המשפחות שהיגרו מאיטליה לאשכנז הקדומה (כמו משפחת קלונימוס). יש שמדגישים את הדמיון של הסיפור לסיפורים אחרים בני אותה תקופה העוסקים בקידוש השם, וגם לסיפורים נוצריים. המאחרים את הסיפור, מנסים ללמוד ממנו על האווירה הדתית והתרבותית בקרב יהודי אירופה במאה הי"ב, בעיקר בעקבות פרעות תתנ"ו. יש הטוענים שהסיפור התחבר כדי להגביר את יוקרתו ולחזק את מעמדו של הפיוט.

[עריכה] הפיוט בימינו

הפיוט ונתנה תוקף נחשב לאחד הפיוטים הידועים והפופולריים בימים הנוראים ובתפילה היהודית בכלל. הוא זכה ללחנים רבים, ובדורות האחרונים חדר גם למחזורים ספרדיים. נראה שהאופן שבו הוא עוסק בשבריריות האדם נוגעת ללב רבים מהמתפללים, וגם לאלה שאינם ברגיל מבאי בית הכנסת.

בתחילת שנות ה-90 חיבר יאיר רוזנבלום לחן מודרני לפיוט, כמחווה לחברי קיבוץ בית השיטה. נפילת 11 מחברי הקיבוץ במלחמת יום הכיפורים, שינתה את יחסם של רבים מחברי הקיבוץ ליום זה, שהפך ליום זיכרון המחובר ליום הדין של כלל העם היהודי. הלחן החדש משלב מוטיבים מתפילות אשכנז וספרד וממקורות אחרים. הוא כונה "מרגש" ו"מצמרר", וזכה למחמאות על האופן שבו הוא מעצים מילות הפיוט. יתר על כן, בשל הרקע ליצירת הלחן החדש וזהות יוצרו, הוא נתפס כסמל לאפשרות חדשה של שילוב המסורת היהודית בתרבות הישראלית. ונתנה תוקף, בלחן זה ובביצוע של חנוך אלבלק, מושמע תדירות בתחנות רדיו בישראל בתקופה של ראש השנה ויום כיפור, והלחן אף אומץ על ידי חזנים בבתי כנסת רבים.

מילותיו המיוחדות של הפיוט היוו השראה גם לשיר מפורסם של לאונרד כהן, "מי באש" (לפירוט).