ניצחון בכחוס (ולאסקס)
.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | דייגו ולאסקס |
| תאריך יצירה | בין השנים 1628–1629 |
| טכניקה וחומרים | שמן על בד |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
225 ס״מ  |
| גובה |
165 ס״מ |
| נתונים על היצירה | |
| מספר יצירה |
P001170 (מוזיאון הפראדו) |
| מיקום |
מוזיאון הפראדו מדריד שבספרד |
  | |
ניצחון בכחוס (בספרדית: El triunfo de Baco) הוא ציור שמן של הצייר דייגו ולאסקס, שצויר בין השנים 1628–1629. היצירה מוצגת במוזיאון הפראדו במדריד.[1]
היסטוריה ורקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
,_1778,_NGA_742.jpg)
ולאסקס צייר את הציור כחמש שנים אחרי שהגיע למדריד מסביליה, וזמן קצר לפני ביקורו הראשון באיטליה. זה היה ניסיונו הראשון לתאר משל מיתולוגי, והוא עשה זאת באמצעות לוח צבעים ושיטות תיאור המזכירים את שנותיו בסביליה, אם כי כאן שולבו חידושים משמעותיים.[1]
ולאסקס הושפע מאמני הרנסאנס שתיארו את בכחוס, למשל טיציאן אשר ציורו בכחוס ואריאדנה היה באותה תקופה באוסף המלך הספרדי. השפעות נוספות היו של קאראווג'ו, שנהג לשלב ביצירותיו הדתיות דמויות ראשיות אשר לבושות בגלימות מסורתיות, עם דמויות משניות הלבושות בלבוש תקופתי, וחוסה דה ריברה שתיאר לעיתים דמויות מהעת העתיקה הלבושות כקבצנים.
פרנסיסקו דה גויה יצר בשנת 1778 תצריב המבוסס על ציורו של ולאסקס, אשר זכה לתפוצה רחבה.
תיאור היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נוכחותו של בכחוס אפשרה לולאסקס לתאר את אחד מציורי העירום הגבריים הראשונים שלו, ודמותו שולטת בקומפוזיציה בזכות גופו ובגדיו הזוהרים. הוא מכתיר דמות צעירה הכורעת לפניו. משמאל, סאטיר עירום מחזיק גביע גבישי משובח ומושך אותנו אל תוך עולמם של היצורים המופלאים. ואילו מימין, קבצן וארבעה גברים עם שכמיות חומות ופנים בלויות ומלאות חיים מהווים ניגודיות לכך מחיי היומיום.[1]
יצירה זו, כפי שקורה לעיתים קרובות ביצירות של ולאסקס, ספוגה בעמימות שהובילה לספקולציות לגבי משמעות עמוקה יותר. באופן מסורתי, תשומת הלב הוקדשה לתיאור הריאליסטי של הדמויות מימין, אשר נתפסות כדה-מיסטיפיקציה של המשל הקלאסי, ואפילו כלעג כלפי העת העתיקה. אולם מספר גדל והולך של חוקרים מדגישים את המידה שבה יצורים מיתיים משולבים עם הפניות מחיי היומיום במיתוס של בכחוס עצמו. במובן זה, הציור התפרש כמשל על יין, שלא רק מסוגל לעודד בני אדם אלא גם לעורר יצירה פואטית. אולי זו הסיבה שהכתר שמניח בכחוס על ראשו של הצעיר אינו של עלי גפן כמו זה שעל ראשו שלו, אלא של עלי קיסוס, המקושר באופן מסורתי למשוררים.[1]
ניתן לחלק את הסצנה לשני חצאים. משמאל, מוצגת דמותו של בכחוס המוארת מאוד, התנוחה הדומיננטית אך הנינוחה שלו מזכירה מעט את זו של ישו בסצינות יום הדין. בכחוס והדמות מאחוריו לבושים בגלימות רפויות המשמשות באופן מסורתי לתיאור מיתוסים קלאסיים. האידיאליזציה של פני האל מודגשת על ידי האור הצלול המאיר אותו. הצד הימני, לעומת זאת, מציג כמה שיכורים באווירה ספרדית, בסגנון הדומה לציוריו של חוסה דה ריברה. אין שום אידיאליזציה בפניהם הגדולות והשחוקות, אם כי הדמות הכורעת מול האל צעירה יותר ולבושה טוב יותר מהאחרות, עם חרב ומגפיים גבוהים. האור שמאיר את בכחוס נעדר בצד זה. הדמויות מוצגות תוך שימוש בקיארוסקורו והן בעלות עור כהה בהרבה.
יש ביצירה זו אלמנטים שונים של ריאליזם. לדוגמה, הבקבוק והכד המופיעים על האדמה לרגלי האל. צנצנות אלו דומות מאוד לאלו המופיעות בציורי טבע דומם של ולאסקס בתחילת דרכו בסביליה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Dr. Beth Harris and Dr. Steven Zucker. "Velázquez, Los Borrachos or the Triumph of Bacchus". אקדמיית קהאן. (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 "The Feast of Bacchus". מוזיאון הפראדו. (באנגלית)