יום הדין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יום הדין הוא יום שיחול, על פי מספר דתות, בקץ כל הזמנים ובו יעמדו בני האדם בפני דין האל: הרשעים ידעו את זעמו של האל, ואילו הצדיקים יזכו למחילתו ולקרבתו.

יום הדין ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות מציין יום הדין את היום בו עומדים לפני הקב"ה כל ברואי העולם, ונותנים דין על מעשיהם. בתנ"ך מופיע יום הדין העתידי בשמות "יום ה'", או יום "למשפט".‏[1]

יום הדין הוא גם כינוי ביהדות לראש השנה וליום כיפור, שהוא יום הדין הכללי לכל יצורי העולם, בו עומדים הכול למשפט ונחתם גזר דינם – אם למוות ואם לחיים.

משה דיין ביקש לקרוא למלחמת יום הכיפורים "מלחמת יום הדין" – וכך גם קרא לשם ספרו, משלא נתקבלה דעתו בעניין.

יום הדין בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישו המלך ביום הדין, על תקרת הבפטיסטריום של פירנצה, מעשה ידי קופו די מרקוולדו

בנצרות רווחים תיאורי יום הדין (Dies Irae) בספרות הדתית, ויותר מכול בבשורה על פי מתי, שם מתואר האל היושב על כיסאו ושולח את ה"כבשים" שמימינו למלכות השמים ואת ה"עזים" שמשמאלו לעונש נצחי עם השטן ומלאכיו.

במאות הראשונות לקיומה של הנצרות קמו בחברה הנוצרית תנועות משיחיות, שציפו לחזרתו המהירה של ישו, עד שנת 1000 לספירה. תנועות אלה התבססו על חזון משיחי המופיע ב"חזון יוחנן", הספר האחרון בברית החדשה. על פי הכתוב בחזון יוחנן, ייסד ישו בחייו את מלכות אלף השנים, שהיא האנושות כפי שהיא כיום. לאחר 1,000 שנים, בסופה של מלכות זו, יגיע יום הדין, שבמהלכו תפרוץ מלחמה אכזרית בין הרשעים, המסרבים להכיר באמת הנוצרית, לבין הצדיקים. הרשעים יונהגו על ידי ה"אנטי כרייסט" – דמות המסמלת את כוחות הרוע המתנגדים לנצרות. מלחמה זו מכונה בנצרות "מלחמת גוג ומגוג", והקרב המכריע בה יערך במקום המכונה "ארמגדון", כפי הנראה עיוות שמו העברי של הר מגידו. במלחמת יום הדין, ייהרג האנטי כרייסט על ידי ישו, והרשעים יישרפו באש שתרד מן השמים.

לאחר ניצחונו של ישו על האנטי כרייסט, תתקיים תחיית המתים לפי האמונה הנוצרית. ישו ישפוט את כל בני האדם, בשיתוף עם המלאך מיכאל שיאחז במאזנים. יישקלו אמונתם הנוצרית ומעשיהם הטובים. ה"צדיקים", שהם לפי האמונה הנוצרית הנוצרים המאמינים, יזכו לחזור לגן העדן ולשהות בו עם ישו, בעוד על ה"רשעים" תיגזר צלייה נצחית באש הגיהנום.

בשנים שחלפו מאז שנת 1000 לספירת הנוצרים, שבה כידוע לא הסתיימה "מלכות אלף השנים", נשמעו בתאולוגיה הנוצרית קולות המפרשים באופן שונה את הנבואה. כיום יש בין המאמינים הנוצרים גם כאלה המפרשים את חזון יוחנן בעניין יום הדין כמשל, כמסר רוחני לרשעים ולצדיקים, ולא כנבואה גשמית שעתידה להתממש כלשונה.

יום הדין באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסלאם יום הדין נקרא "יאום אלקיאמה" (يوم القيامة , "יום התחייה"). ביום זה יקומו המתים מקברותיהם, הכופרים יכירו בכפירתם ויעמדו למשפט האל. במשפט זה ייפתח ספר המכיל את כל מעשי האדם מלידתו, האל ידון את האדם ברחמים. לאחר הדין יצעדו בני האדם מעל תהום אש הגיהנום על גשר דקיק, רק אלו המאמינים והתמימים יגיעו אל העבר השני, שם גן העדן; כל החוטאים והכופרים יפלו מהגשר אל להבות הגיהנום.

יום הדין באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום הדין הוא נושא רווח באמנות הדתית של ימי הביניים והרנסאנס. לעתים קרובות קישטו תבליטים וטריפטיכונים המתארים את יום הדין את כניסות הקתדרלות והכנסיות. אחת היצירות המפורסמות ביותר היא "יום הדין" של מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית, שבה אף צייר את דיוקנו כברתולומיאו הקדוש.

יום הדין הוא מוטיב חוזר בסדרת סרטי הפעולה "שליחות קטלנית", שבו המכונות מקבלות תודעה ותוקפות את האנושות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרשת האזינו) "כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם..." בספר עמוס: "הוי המתאוים את יום ה' - למה זה לכם יום ה'? הוא חשך ולא אור!" ואילו בירמיהו: "אתה, אל תירא, עבדי יעקב, כי אתך אני... אך אתך לא אעשה כלה... ויסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך" (כלומר ביום הדין תבוא במשפט, אבל לא אחסל אותך לחלוטין.)