גפן היין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgגפן היין
ענבים
ענבים
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים קדומים
סדרה: גפנאים
משפחה: גפניים
סוג: גפן
מין: גפן היין
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Vitis vinifera

גפן היין או בקיצור גפן (שם מדעי: Vitis vinifera) היא מין של צמח מטפס ממשפחת הגפניים. פרי הגפן הוא ענב, המשמש הן כפרי מאכל, כפרי מיובש לצימוקים ולהכנת יין.

תיאור הגפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגפן מלבלבת ופורחת בתחילת האביב, עליה רחבים ומפורצים דמויי כף יד. ענפיה הצעירים נקראים שריגים, ורק לקראת סוף העונה הם מתעצים והופכים לזמורות, השריגים צומחים במהירות רבה (לעתים עד לאורך של 4.5 מטרים בעונה - כ-3 ס"מ ליום), צבעם ירוק בהיר והם מתעצים בסוף הקיץ. הזמורות מחולקות לקטעים שביניהם ניצנים (המכונים בעגה החקלאית "עיניים/פקעים") מהם יצאו שריגים, ובני שריגים. הגפן מפתחת גם קנוקנת - ענף מנוון (הומלוגי לשיזרת האשכול - הציר המשמש לנשיאת הענבים) הקנוקנת משמש את הגפן לטיפוס ולאחיזה. ניתן לראות גפני בר מטפסות על גבי עצים אחרים לגבהים של עשרות מטרים. פרחיה זעירים, ערוכים באשכולות. הם מואבקים על ידי הרוח.

הגפן מתחילה להניב פרי בשנה השלישית או הרביעית לנטיעתה. קטיף ענבים נקרא בציר והוא נמשך כמעט כל הקיץ, בהתאם למין, לזן ולאזור. חלקת הגפנים נקראת כרם בדומה לזיתים ושקדים.

ריבוי הגפן נעשה על ידי ייחורים, וכיום מקובל להרכיב אותה על כנות, בחירת כנה מתאימה מאפשרת עמידות בפני תנאי קרקע וגידול שונים (מליחות, תכולת גיר) וקובעת במידה מסוימת את תכונות הגפן, גובה יבולים ועוצמת צימוח. קיימות כשלושים כנות שונות, והן מותאמות לפי זן הרוכב, האקלים והקרקע ולפי תכונותיהן.

מולדת הגפן התרבותית במערב אסיה עד הודו, ומשם עברה למזרח התיכון ולאירופה. מינים מבויתים של גפן קיימים עוד משחר ימי האנושות.

בתקופת הברון חוסלה כמעט כליל תעשיית הגפן בארץ עקב מזיק קרקע בשם פילוקסרה שהשמיד את הענף כולו. הרכבה של זני הגפן האירופאית על הגפן האמריקאית הולידה עמידות למזיק זה. כיום מזיק זה אינו נפוץ אולם לא מקובל לגדל גידול מסחרי על בסיס גפנים הגדלות על שורשיהם (כנות "מתוקות").

הענב - פרי הגפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ענב
אשכול ענבים בזמן הבוחל

הענב הוא פרי הגפן. זהו ענבה, פרי לא קלימקטרי בעל זג (קליפה) דק ועשיר בצבענים וציפה מימית, שבתוכה 4-0 חרצנים. צבע הענב משתנה בתלות זן הגפן, והוא יכול להיות סגול, אדום, ורוד או ירוק. צורת הענבים היא אליפטית. הענבים יכולים להצרך כפי שהם, או בצורת יין, צימוקים, ריבה, ג'לי, חומץ, תמצית זרעי ענבים, שמן זרעי ענבים או דבשה.

זני הגפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

זנים עיקריים של גפן היין הם:[עריכת קוד מקור | עריכה]

זני ענבי יין אדומים:

  • קברנה סוביניון - זן צרפתי עתיק מבורדו, נחשב לאציל הזנים האדומים. נותן יין בעל צבע ארגמני עז וטעם ייחודי.
  • מרלו - זן צרפתי מאזור בורדו, נחשב שני בחשיבותו בעולם. נותן יין עדין בעל צבע חזק.
  • קריניאן - זן ספרדי, נותן יבול גבוה, אך איכות היין בינונית.
  • סירה (שיראז) - זן צרפתי מעמק הרון, מצטיין בצבע חזק מאד.
  • דוריף - זן צרפתי, בקליפורניה הוא נקרא פטיט סירה.
  • קברנה פרנק - זן צרפתי, משמש בדרך כלל כתוספת ביינות מזנים אחרים.
  • סנג'ובזה - זן איטלקי, יינותיו מצטיינים בריחם העז.
  • פינו נואר - זן צרפתי, משמש בעיקר לשמפניה.
  • ארגמן - זן ישראלי, זן מיכלוא של קריניאן, בעל תכונות טובות ממנו.

זני ענבי יין לבנים:

זני ענבי מאכל נפוצים הם: סופריור, תומפסון סידלס (סולטאנינה), פרלט, ארלי סוויט, זיני, רד-גלוב, אדומיניק, אוטם בלק.

זני גפן יין נוספים:[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסורת היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגפן נזכרת במקרא מעל שלוש מאות פעם בשמות: גפן, ענב (ים), צמקים, כרם, תירוש ויין. הגפן נזכרת בין עצי הפרי המרכזיים של הארץ (דברים ח ח), היא מאפיינת בעיקר את נחלת שבט יהודה (בראשית מט יא; במדבר יג כג) וגדלה גם במצרים (תהילים קה לג). היא משמשת סמל (תהילים פ טו), ומשל (שופטים ט יג; הושע יד ח ועוד). יש לצמח מסורת זיהוי רציפה. הוא היה מגידולי היסוד של ארץ ישראל בעת העתיקה, כולל תקופת ימי הביניים. ביותו היה כנראה במזרח הקרוב, ושרידיו נמצאו באתרים רבים בארץ החל מתקופת הברונזה התיכונה, ומעידים על גידולו האינטנסיבי. קיימים גם שרידים רבים של גתות יין קדומות ברחבי הארץ, החל מתקופת הברונזה ואילך‏[1].

הגפן היא אחת משבעת המינים בהם נשבחה ארץ ישראל. היא מופיעה פעמים רבות במקרא, בשירה ומשלי עם. בגפן קיימת גם מתנת עניים, עוללות, הייחודית לצמח זה.

מילים רבות קיימות המיוחדות לגפן ולטיפול בה בשפה העברית. זמורות הוא שמם של הענפים המרכזיים של הגפן וישנם שמות שונים לגפן בהתאם לאופן גידולה - רוגלית היא גפן השרועה בגובה הקרקע על אבן נמוכה או מוט עץ בגובה הרגל. דלית היא גפן התלויה על עמוד ועריס תיקרא גפן בסוכת גפנים.

שימושים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצרים שונים של הגפן שימשו לרפואה לאורך ההיסטוריה. מיץ ענבים שימש בסיס לתרופות רבות בבבל העתיקה. מוצרים אחרים כגון חומץ, יין וצימוקים שימשו גם הם לרפואה. הרופאים הקלאסיים השתמשו בגפן לשיפור התיאבון, להרגעת כאבי בטן, לטיפול בדיזנטריה ולהורדת חום.[דרוש מקור] גם בימי הביניים שימשו מוצרי הגפן מרכיבים חשובים בתרופות לתחלואים דומים.

ברפואה העממית בימינו משמש חומץ הענבים לחיזוק כללי של הגוף ולהקלת גירודים‏[2]. חליטה של עלי גפן עשויה להוריד רמות סוכר בדם אצל אנשים סוכרתיים.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עמוס הדס, "הגפן והיין בארכאולוגיה של ארץ-ישראל", קרוננברג הוצאה לאור.
  • ד"ר א. סרנת (2001) "ענבים בישראל".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים, תשע"ב, עמ' 89
  2. ^ אפרים לב וזהר עמר, סממני המרפא המסורתיים בארץ ישראל, ירושלים, תשס"ב, עמ' 96.


שבעת המינים